מה שנשמע כמעט דמיוני עבור בני נוער המתמודדים עם חוסר יציבות קיומית, הוא למעשה ליבה של תוכנית ניסיונית חדשנית, שמבקשת להתמודד עם אחת הבעיות הכואבות והמורכבות במערכת החינוך האמריקאית: תלמידי תיכון חסרי בית, שרבים מהם נושרים לפני סיום הלימודים. לאחר שפיילוט מצומצם הניב תוצאות מרשימות במיוחד, מדינת ניו מקסיקו מרחיבה כעת את התוכנית ל־330 תלמידים ברחבי המדינה – בניסיון לנסח מודל לאומי חדש להתמודדות עם נשירה ועוני.
הרקע להשקת היוזמה עגום. ניו מקסיקו דורגה בשנת 2023 כמדינה בעלת שיעור העוני הגבוה ביותר בקרב ילדים בארצות הברית. כ־10,000 תלמידים במדינה מוגדרים כחסרי בית, ובשנת 2019 רק 51 אחוזים מהם סיימו תיכון. לעומת זאת, בקרב קבוצת הפיילוט הראשונה של התוכנית, 13 מתוך 14 תלמידי י"ב סיימו את לימודיהם בהצלחה – שיעור של 93 אחוזים, נתון שהפתיע גם את יוזמי המהלך.
“זו פריצת דרך,” אמרה מריאנה פדייה, שרת החינוך של ניו מקסיקו. “לא מדובר רק בנוכחות בכיתה או בציונים. זה שינוי עמוק במסלול החיים של התלמידים.”
את התוכנית פיתח ארגון חברתי ללא מטרות רווח בשם “ניו מקסיקו אפלסיד”, המתמקד במאבק בעוני בקרב ילדים. היא מיועדת לתלמידי כיתות י’, י”א וי”ב, המוגדרים כחסרי בית לפי הקריטריונים הפדרליים. התנאים ברורים: נוכחות חודשית של לפחות 92 אחוזים, השלמת כל עבודות הבית, והשתתפות בפגישה שבועית עם יועץ בית־ספרי. בתמורה, מקבלים המשתתפים 500 דולר בחודש, המועברים ישירות לחשבון בנק שנפתח עבורם.
אחד המאפיינים החריגים של התוכנית הוא חוסר ההתערבות באופן השימוש בכסף. “זה כסף שלהם,” הסבירה ג’ניפר רמו, מנכ”לית ארגון ניו מקסיקו אפלסיד. “אנחנו לא שואלים איפה הם מוציאים אותו. אנחנו סומכים עליהם.” לצד זאת, התלמידים מקבלים ליווי וייעוץ פיננסי. גם מי שאינו עומד בתנאים בחודש מסוים אינו נפסל – אלא יכול לנסות מחדש בחודש הבא.
ההשפעה חרגה בהרבה מהציפיות. מעבר לנתוני הסיום המרשימים, תלמידים דיווחו על עלייה חדה במוטיבציה, שיפור בהישגים בבחינות, והפחתה בלחץ היומיומי. משפחות סיפרו כי הכסף אפשר להן לקנות בגדים, ציוד לימודי, ולשלם חשבונות חשמל וטלפון.
די, תלמידת כיתה י”א בת 16 מתיכון מייפילד, המתגוררת עם סבתה, מתארת את השינוי שצפוי לחול בחייה. “אני עובדת קשה בלימודים גם בלי הכסף,” היא אומרת, “אבל הידיעה שלא ניאבק על אוכל או דברים בסיסיים נותנת לי שקט.” היא מספרת שהכסף יאפשר לה לקנות מזון איכותי יותר, בגדים ומוצרי היגיינה – ואפילו עוף וירקות טריים, כחלק מתזונה שתסייע לה באימוני הריצה שלה.
שורשי התוכנית נטועים בתקופת מגפת הקורונה, כאשר אנשי אפלסיד חיפשו דרכים יצירתיות להשתמש בכספי תרומות. קבוצות מיקוד שנערכו אז עם תלמידים חסרי בית העלו מסר חד: כסף הוא הגורם המרכזי שמונע מהם להתרכז בלימודים. רמו, שחקרה יוזמות דומות של תשלומים ישירים במדינות אחרות, החליטה לנסות גישה דומה בניו מקסיקו.
ההשפעה חרגה בהרבה מהציפיות. מעבר לנתוני הסיום המרשימים, תלמידים דיווחו על עלייה חדה במוטיבציה, שיפור בהישגים בבחינות, והפחתה בלחץ היומיומי. משפחות סיפרו כי הכסף אפשר להן לקנות בגדים, ציוד לימודי, ולשלם חשבונות חשמל וטלפון.
לדברי בנגאס, רבים מהתלמידים פיתחו תחושת אחריות וגאווה, לא רק בהשקעה בלימודיהם אלא גם ביכולתם לתרום לכלכלת הבית. “העובדה שהם לא חוששים שהחשמל ינותק או שיידרשו לעזוב את מקום המגורים – נותנת להם יציבות בסיסית,” הוא אומר. מורים אף הבחינו שבחלק מהמקרים, אחים צעירים של משתתפי התוכנית החלו להגיע לבית הספר באופן סדיר יותר.
“מעולם לא ראינו בכך נדבה,” אמרה קארן סאנצ’ז־גרייגו, לשעבר מנהלת במחוז קובה, אחד ממחוזות הפיילוט. “המטרה הייתה להבהיר לתלמידים שמישהו משקיע בהם, שהם לא נידונו מראש לעוני.”
“כשמשקיעים באנשים,” הוסיפה, “הם מחזירים השקעה.”
לאחר הצלחת הפיילוטים, הוצגה התוכנית בפני מחוקקי המדינה. במרץ 2024 אושר מימון של 2.1 מיליון דולר לשנה, לתקופה של שלוש שנים. המדינה תעקוב אחר נתוני נוכחות, שיעורי סיום והישגים לימודיים, ותבחן את התוצאות אחת לרבעון. המטרה המוצהרת: הרחבת המודל לכל רחבי ניו מקסיקו בתום התקופה.
כבר בשבועות הראשונים ליישום התוכנית במייפילד, מדווחים אנשי הצוות על שינוי ניכר בהתנהלות התלמידים. רבים מהם שולחים הודעות יומיות לאנשי הקשר במחוז כדי לוודא שהם עומדים בדרישות, ומשתתפים ביוזמתם בשיעורי תגבור – כחלק מהמחויבות ההדדית.
בימים הקרובים צפוי בנגאס לחלק לתלמידים את כרטיסי החיוב, לאחר שהתשלום הראשון ייכנס לחשבונותיהם. חלקם מתכננים לסייע בתשלום שכר דירה, אחרים לקנות בגדים לבית הספר או להקים קרן חירום קטנה.
יותר מ־1.3 מיליון תלמידים שמוגדרים כחסרי בית ברחבי ארצות הברית מתקשים להגיע לבית הספר או להתמיד בו – נתון בעל השלכות ארוכות טווח. תלמידים אלה נוטים להיעדרויות כרוניות ולעתים קרובות מחליפים בתי ספר, גורמים הקשורים באופן ישיר לסיכון מוגבר לנשירה ולהישגים נמוכים, על פי נתוני משרד החינוך האמריקאי.
בשקלול ארצי, רק 69 אחוזים מהתלמידים חסרי הבית מסיימים תיכון, לעומת 86 אחוזים מכלל התלמידים. סיום לימודים אינו רק יעד חינוכי – אלא קו הגנה מפני עוני עתידי. “היעדר תעודת בגרות הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר להפוך לחסר בית בבגרות,” אמרה ברברה דאפילד, מנהלת ארגון “סקולהאוס קונקשן”, הפועל למאבק בחוסר בית בקרב ילדים ובני נוער.
די, מצידה, מקווה שמשכורת הלימודים תאפשר לה לדאוג פחות ולהתמקד במטרה אחת ברורה: לסיים בין עשרים הראשונים בכיתתה. לאחר התשלום הראשון, היא מתכננת לקנות מצרכים ובגדי חורף.
“אבל לא הכול ביום אחד,” היא מחייכת. “אני אחסוך, ואשתמש בכסף רק כשצריך.”
