
הצו, שנחתם ב־20 בינואר עם פתיחת כהונתו השנייה של טראמפ, מהווה נדבך מרכזי בקו התקיף של ממשלו נגד הגירה. לצד הפעולות הנוספות – פשיטות הגירה רחבות בערים מרכזיות, ושימוש תקדימי בזמן שלום בחוק "אויבים זרים" מהמאה ה־18 – הממשל מנהל מאבק משפטי אינטנסיבי. כל בית משפט נמוך שדן בצו קבע עד כה שהוא מפר את התיקון ה־14 לחוקה. אף אחד מהצעדים לא נכנס לתוקף.

אזרחות מלידה – עיקרון בן 125 שנה – עומדת כעת בפני סכנת ביטול חסרת תקדים. מאז 1868, התיקון ה־14 קבע כי כל אדם שנולד בארצות הברית הוא אזרח אמריקאי, למעט ילדים של דיפלומטים זרים או של כוח כיבוש זר. ההבנה הזו שימשה עוגן משפטי עבור ילדים שנולדו גם למהגרים ללא מסמכים – וכך במשך דורות.
למרות זאת, העליון בחר להרים את הכפפה ולבחון את המחלוקת. השופטים יישמעו את הערעור באביב ויכריעו עד תחילת הקיץ – החלטה שתהדהד עמוק בתוך המערכת החוקתית, החברתית והפוליטית של ארצות הברית.
אזרחות מלידה – עיקרון בן 125 שנה – עומדת כעת בפני סכנת ביטול חסרת תקדים. מאז 1868, התיקון ה־14 קבע כי כל אדם שנולד בארצות הברית הוא אזרח אמריקאי, למעט ילדים של דיפלומטים זרים או של כוח כיבוש זר. ההבנה הזו שימשה עוגן משפטי עבור ילדים שנולדו גם למהגרים ללא מסמכים – וכך במשך דורות.
גם לאחר פסיקת העליון ביוני האחרון שהגבילה שימוש בצווים ארציים, המשפטנים סברו שהצו של טראמפ לא יעמוד במבחן. כל הערכאות קבעו שהוא סותר את רוח התיקון ה־14 ואת כוונת מחוקקיו, שנועדו להבטיח אזרחות מלאה לשחורים – כולל לעבדים משוחררים – ללא אפליה.
העתירה שהגיעה לעליון נובעת מתביעה ייצוגית בניו המפשייר, שנוהלה על ידי איגוד זכויות האזרח האמריקאי (ACLU). השופט הפדרלי במדינה חסם את הצו עבור כל הילדים שעלולים להיפגע ממנו. "שום נשיא אינו רשאי לשכתב את ההבטחה הבסיסית של התיקון ה־14," אמרה ססיליה וואנג, המנהלת המשפטית הארצית של הארגון. "אנחנו מצפים שהעליון יסיים את הסוגיה אחת ולתמיד".
במקביל, הממשל ביקש מהעליון גם לבחון פסיקה של בית המשפט הפדרלי לערעורים בסן פרנסיסקו, שבו נקבע כי מדינות המובילות תביעה נגד הצו זקוקות לצו ארצי כדי למנוע מצב אבסורדי שבו חלק מהילדים יהיו אזרחים במדינות מסוימות אך לא באחרות.
טראמפ ועורכי דינו טוענים כי ילדים של לא־אזרחים אינם "כפופים לסמכות השיפוט" של ארצות הברית, ומכאן שאינם זכאים לאזרחות מלידה. היועץ הבכיר לבית המשפט העליון מטעם הממשל, ד' ג'ון זאואר, כתב בעתירה כי התיקון ה־14 נועד להעניק אזרחות לעבדים משוחררים – "לא לילדים של מהגרים בלתי־חוקיים או זמניים".
24 מדינות רפובליקניות ו־27 מחוקקים רפובליקנים, בהם הסנאטורים טד קרוז ולינדזי גרהם, הצטרפו לעמדת הממשל. מנגד, רוב מוחלט של מומחים למשפט חוקתי – משמאל ומימין – כינו את הפרשנות הזו "עיקור מלאכותי של ההיסטוריה".
פסיקת העליון עשויה לגרום לזעזוע עומק. אם הצו יאושר, מיליוני ילדים שנולדו בארצות הברית יימצאו לפתע ללא אזרחות – לא של ארה"ב ולא של מדינה אחרת. מצב של "חסרי מדינה", המוכר ממשטרים חשוכים ברחבי העולם, עלול להפוך למציאות אמריקאית. התוצאה הפוליטית והחברתית תהיה הרסנית: דור שלם ללא מסמכים, ללא זכויות אזרח בסיסיות וללא קרקע משפטית יציבה.
מעבר לכך, ההכרעה קובעת גבול חדש לשאלה מה יכול נשיא לעשות בצו ביצועי. האם רשאי נשיא בודד למחוק פרשנות חוקתית שנמשכה למעלה ממאה שנה – ללא חקיקה – רק על בסיס פירוש מחודש של שתי מילים מתוך התיקון ה־14?
העליון לא עסק בשאלה זו לעומק מאז המאה ה־19. כעת הוא יצטרך להכריע בה בעידן פוליטי מקוטב מאי פעם.
פסיקה צפויה בתחילת הקיץ – רגע טעון מבחינה פוליטית ולקראת בחירות אמצע הקדנציה ב־2026 – ועלולה להפוך את ההגירה שוב לנושא הנפיץ ביותר בארצות הברית.
המדינה ממתינה. המערכת המשפטית רועדת. וההשלכות – היסטוריות.