
ההחלטה נחשבת לניצחון אידאולוגי מובהק עבור שר הבריאות, רוברט פ. קנדי ג׳וניור, שקידם במשך עשרות שנים שינויים מרחיקי לכת במדיניות החיסונים הלאומית. אך לפי מומחי בריאות רבים, האופן שבו התקבלה ההחלטה – תוך כאוס דיוני, חוסר מדע מוצק והשפעה גוברת של פעילים ספקניים כלפי חיסונים – מסמן פגיעה קשה באמון הציבור במרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC).
הוועדה המייעצת לפרקטיקות חיסון הצביעה ברוב של 8 מול 3 כי נשים שנמצאו שליליות לנגיף במהלך ההיריון יוכלו "להתייעץ עם גורם רפואי ולקבוע מתי – או אם – לחסן את תינוקן". עבור יילודים של נשים שנדבקו בנגיף או שמעמדן אינו ידוע, המלצת החיסון נותרה בעינה. מבחינת ביטוחי הבריאות, לא צפוי שינוי בכיסוי החיסונים.

הוועדה המייעצת לפרקטיקות חיסון הצביעה ברוב של 8 מול 3 כי נשים שנמצאו שליליות לנגיף במהלך ההיריון יוכלו "להתייעץ עם גורם רפואי ולקבוע מתי – או אם – לחסן את תינוקן". עבור יילודים של נשים שנדבקו בנגיף או שמעמדן אינו ידוע, המלצת החיסון נותרה בעינה. מבחינת ביטוחי הבריאות, לא צפוי שינוי בכיסוי החיסונים.
החלטות נוספות בנוגע לחיסוני ילדות צפויות בהמשך, כאשר הוועדה – המורכבת ברובה מחברים חדשים שזה עתה מונו – בוחנת מחדש את כל לוח החיסונים. חלק מהמציגים בישיבה מוכרים כבעלי דעות נגד חיסונים, ובעלי קשרים הדוקים לקנדי ג׳וניור.
בקרב מומחי בריאות הציבור בארצות הברית, הרגע הזה כבר זכה לכינוי: סוף עידן האמון ב־CDC.
מייקל אוסטרהולם, מרצה בכיר לבריאות הציבור באוניברסיטת מינסוטה, אמר: "היום הוא רגע מכונן. לא ניתן עוד לסמוך על רשויות הבריאות הפדרליות בנושא חיסונים".
ד״ר ריצ׳רד בסר, נשיא קרן רוברט ווד ג׳ונסון ולשעבר מנהל בפועל של ה־CDC, קרא לרופאים, משפחות וביטוחי בריאות להסתמך על גופים רפואיים עצמאיים: "על קובעי מדיניות לפנות למוסדות מדעיים מהימנים ולא להחלטות מסוג זה".
הדיון המתמשך על הפטיטיס בי היה אמור להתקיים בפגישה קודמת בספטמבר, אך נדחה שוב ושוב בטענה של חלק מהחברים שאין בידיהם די נתונים. גם ביום חמישי נדחתה ההצבעה לאחר שחברי ועדה הביעו ספק אם השינוי נחוץ או מוצדק.
התומכים בשימור ההמלצה המקורית ציינו כי חיסון היילודים הצליח כמעט למגר הדבקות בקרב תינוקות בארצות הברית, ושאין ראיות לפגיעה מהחיסון. ד״ר קודי מייסנר, פרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה גייזל באוניברסיטת דרטמות׳, הזהיר: "אנחנו יודעים שהחיסון בטוח ויעיל ביותר. אם המלצה זו תיעלם – נראה עלייה בהדבקות בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים".
מנגד, קנדי ושותפיו טענו שהנגיף מועבר ברובו במגע מיני, ולכן תינוקות שאימותיהם אינן נגועות אינן זקוקות לחיסון. רצף לוי, חבר הפאנל ופרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, טען שהסיכון לתינוקות "נמוך ביותר, אחד לכמה מיליונים".
אלא שמומחי אפידמיולוגיה מציינים כי הנגיף עובר בקלות באמצעות חפצים יומיומיים כמו מברשות שיניים או סכיני גילוח, וכי לפני 1991 רק מחצית מהמקרים נגרמו עקב הדבקה ישירה מהאם.
מאז 1991 המליץ ה־CDC לתת את החיסון לכל יילוד תוך 24 שעות מהלידה, וליילודים של אימהות נגועות – גם מנה נוספת של נוגדנים.
אחד הגורמים המרכזיים לשינוי הדרמטי הוא הפיטורים ההמוניים שביצע קנדי ביוני האחרון, אז סילק את כל 17 חברי הוועדה הקודמת ומינה במקומם אנשים שחלקם כמעט נטולי רקע במחקר חיסונים או בפרקטיקה קלינית. הישיבות מאז אופיינו בחוסר סדר, ויכוחים קולניים והצגת מחקרים שמומחים טוענים כי אינם עומדים בסטנדרט מדעי.
בפגישה האחרונה הציגו סינתיה נוויסון, חוקרת אקלים, ומארק בלקסיל, פעיל מוכר נגד חיסונים, נתונים על בטיחות החיסון – למרות מאמר משותף שלהם מ־2021 שנמשך לאחר שנמצא שהציג נתוני אוטיזם באופן מסולף.
ד״ר רוברט מאלון, סגן יו״ר הפאנל, טען כי שניים ממובילי תחום החיסונים – ד״ר פול אופיט וד״ר פיטר הוטז – הוזמנו להציג בוועדה אך סירבו. אופיט אמר בתגובה: "הפאנל הזה אינו גוף מדעי אלא גוף פוליטי. אינני מוכן לקחת בו חלק". הוטז חיזק את דבריו: "הוועדה התרחקה לחלוטין מעקרונות של רפואה מבוססת ראיות".
המומחים בחוץ מזהירים שההשלכות יהיו חמורות: תינוקות רבים ייחשפו לנגיף מבלי שאיש ידע שהם בסיכון. כמחצית עד שני שלישים ממיליוני האמריקאים הנגועים בהפטיטיס בי אינם מודעים למצבם.
ד״ר נואל נלסון, מומחית הפטיטיס ומחברת מובילה של ההנחיות הקודמות של ה־CDC, אמרה כי הוועדה "לא פעלה לפי הראיות המדעיות", וכי ההחלטה "מוחקת עשרות שנים של התקדמות, פוגעת באמון הציבור וזורעת בלבול אצל הורים ואנשי רפואה".
גם הציבור מאבד אמון: סקר מאוניברסיטת פנסילבניה מצא כי במקרה של סתירה בין המלצות ה־CDC לבין איגודים רפואיים – פי שניים אמריקאים יבטחו באיגודים הרפואיים.
בינתיים, החלטה אחת – שהתקבלה בפאנל לא יציב ותחת השראה פוליטית – משנה את פני בריאות הציבור בארצות הברית. האם מדובר ברפורמה מוצדקת או בפגיעה מסוכנת בביטחון הבריאותי של הדור הבא? רבים במערכת הרפואית חוששים שהתשובה כבר ברורה.