
המתח בין השניים החל ימים ספורים לאחר השבעתו של הנשיא דונלד טראמפ בינואר, והלך והחריף כאשר הולסי העלה לראשונה חששות לגבי חוקיות התקיפות הקטלניות על סירות סמים לכאורה בקריביים, כך לפי גורמים לשעבר שהיו מודעים לדיונים. זמן קצר לאחר שהשמיע את הסתייגויותיו, הודיע הגסת' על פרישתו הקרובה של הולסי – מהלך שלדברי גורמים בקונגרס ובמערכת הביטחונית נראה יותר כענישה מאשר כפרישה סדירה.
המהלך של הגסת', שלא דווח עד כה בפירוט, שופך אור חדש על המחלוקת סביב חוקיות המסע הצבאי נגד סוחרי סמים בקריביים, ועל האופן שבו מתייחסים למפקדים שמביעים ספק מקצועי. בעוד הגסת' כבר החליף מספר קצינים בכירים מאז מונה לשר ההגנה, הדחת מפקד לוחם באמצע מבצע פעיל נחשבת חריגה מאוד ומדאיגה, לדבריהם של מחוקקים ומומחים.
"העובדה שהוא עוזב ברגע הזה, בשיא מה שהפנטגון מגדיר כפעולה מרכזית בחצי הכדור שלנו – זה פשוט מזעזע," אמר טוד רובינסון, שכיהן עד ינואר כמזכיר עוזר לענייני סמים בינלאומיים ואכיפת חוק. דובר הפנטגון סירב להגיב לדיווחים.

"העובדה שאדמירל הולסי עוזב ברגע הזה, בשיא מה שהפנטגון מגדיר כפעולה מרכזית בחצי הכדור שלנו – זה פשוט מזעזע," אמר טוד רובינסון, שכיהן עד ינואר כמזכיר עוזר לענייני סמים בינלאומיים ואכיפת חוק. דובר הפנטגון סירב להגיב לדיווחים.
האדמירל הולסי, טייס מסוקי צי בן 60 המכונה "השור", נראה בתחילה כדמות אידיאלית להוביל את מסע הלחימה של טראמפ נגד קרטלי הסמים. הוא הביע תמיכה בהגברת יירוט משלוחי סמים והציג בפני הסנאט ניסיון של למעלה משלושה עשורים במשימות נגד הברחות. "הפריסה הראשונה שלי לאזור האחריות של הפיקוד הדרומי הייתה לפני יותר מ־33 שנים, למשימות נגד סמים," אמר בשימוע האישור שלו בסנאט בספטמבר 2024.
כמה שבועות לאחר שנכנס לתפקיד מפקד הפיקוד הדרומי, קיים הולסי שיחת וידאו מאובטחת עם הגסת', שאך זה אושר כשר ההגנה. לפי אחד המשתתפים, הגסת' הבהיר כבר בתחילת הדרך מה הוא מצפה ממנו: "או שאתה בצוות, או שלא," אמר לו. "כשאתה מקבל פקודה – אתה זז מהר, ולא שואל שאלות." משפט שהפך, בעיני מבקריו, לסמל של הסגנון שבו הוא מנהל את הפנטגון: נאמנות אישית ונכונות לבצע, לעיתים בלי לשאול יותר מדי על המסגרת המשפטית.
לאחר שטראמפ אמר בנאום בפני הקונגרס במרץ כי הוא רוצה "להחזיר" לארצות הברית שליטה מלאה בתעלת פנמה, הורה הגסת' להולסי לגבש אפשרויות צבאיות שיבטיחו גישה אמריקאית בלתי מוגבלת למעבר האסטרטגי, כך לפי שני גורמים לשעבר. הגסת' התרשם שהולסי אינו מתקדם במהירות מספקת בפיתוח התוכניות. כשפרסומים בתקשורת חשפו את קיומן של אפשרויות צבאיות כאלה, חשד הגסת' שהולסי או מקורביו עומדים מאחורי ההדלפות – מה שהעמיק עוד יותר את הפער ביניהם.
בסוף הקיץ, כאשר הצבא החל לתקוף סירות שנחשדו כנושאות סמים, הולסי הביע דאגה גוברת מהבסיס המשפטי של המבצע. לפי גורמים לשעבר, הוא התריע כי הסמכות המשפטית שעליה נשענות התקיפות מעורפלת, וכי מעורבותן של יחידות צבאיות נוספות – ובהן כוחות מיוחדים עילית, הפועלים בשרשראות פיקוד נפרדות – יוצרת מצב שבו חלק מן הפעולות יוצאות בפועל משליטתו הישירה כמפקד האזורי. התנגדותו לחלוקת השליטה ולמסגרת המשפטית הרופפת הפכה אותו, לטענת מבקרי הגסת', ליעד לנקמה ול"השתקת רעש".
לפי גורם אמריקאי, הגסת' למעשה איבד אמון בהולסי עוד לפני שהחלו התקיפות על סירות הסמים. מאז תחילת המבצע בספטמבר, הורה הפנטגון על הצטברות כוחות משמעותית באזור, וביצע לפחות 21 תקיפות נגד סירות שנחשדו כמובילות סמים – תקיפות שבהן נהרגו יותר מ־80 בני אדם. למרות זאת, הולסי נותר מחוץ לתמונה בקבלת החלטות מרכזיות, עד שהוחלט לדחוק אותו החוצה.
האדמירל עצמו סירב להתראיין ולא הסביר בפומבי את החלטתו לפרוש. כלפי חוץ המשיך לפרסם הצהרות כלליות התומכות במהלך הצבאי, גם כאשר מועד פרישתו מהמדים – 12 בדצמבר – הלך והתקרב. בעיני חלק מהמכירים אותו, מדובר בשתיקה שנכפתה עליו; אחרים רואים בה ניסיון לשמור על כבוד המדים ולא לפגוע במערכת שאותה שירת רוב חייו.
בלב המחלוקת עומדת חוות דעת מסווגת של משרד הייעוץ המשפטי במשרד המשפטים. לפי מחוקקים ואנשי ממשל שקראו אותה, החוות דעת טוענת כי ההגדרה של טראמפ את קרטלי הסמים כ"ארגוני טרור זרים" הופכת את הסירות למטרות צבאיות לגיטימיות, בטענה שהקבוצות הללו מממנות באמצעות הסמים פעולות קטלניות ומערערות יציבות נגד ארצות הברית ובעלות בריתה. עוד נטען כי חיילים אמריקאים המעורבים בתקיפות פועלים במסגרת החוק ולא יהיו חשופים להעמדה לדין בעתיד.
אבל לא כולם במערכת הביטחונית השתכנעו. לצד הולסי, גם קולונל פול מיגר, היועץ המשפטי הבכיר של הפיקוד הדרומי, הביע בתחילה דאגה עמוקה מההשלכות על אנשי הצבא. הוא התריע כי התמקדות בסירות סמים, שלא ברור אם כל נוסעיהן עומדים בהגדרה המשפטית של "לוחמים", מותחת עד קצה גבול היכולת את המסגרת המשפטית המוכרת של פעילות צבאית.
המתחים בין הולסי לבין הגסת' הגיעו לשיא בעימות שהתקיים בפנטגון בתחילת אוקטובר, שבו נכח גם יושב ראש המטות המשולבים, הגנרל דן קיין. למרות זאת, בפוסט רשמי שפרסם הגסת' ב־16 באוקטובר ברשת X, שבו הודיע על פרישת האדמירל, הוא דאג להציג חזות של הרמוניה והערכה: הולסי, כתב, "גילם את הסטנדרטים הגבוהים ביותר של מנהיגות ימית."
חבר הקונגרס אדם סמית', הדמוקרט הבכיר בוועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים, אמר בחודש שעבר: "ביותר מ־20 שנות עבודתי בוועדה, אינני זוכר מקרה שבו מפקד לוחם עוזב את תפקידו כל כך מוקדם, ובתוך סערה ציבורית ומשפטית כזו." לדבריו, "המסר לקצינים הבכירים עלול להיות ברור מדי: אם אתה מרים גבה על חוקיות פקודות – אתה הבא בתור."
מאחורי הקלעים, מבקריו של הגסת' בפנטגון ובגבעת הקפיטול טוענים כי הוא מקריב שיקול דעת מקצועי לטובת נאמנות אישית לנשיא טראמפ – ושחלק גדול מהקשיחות שהוא מפגין כלפי הולסי נובע מהרצון להגן על עצמו. "הוא יודע שאם המבצע בקריביים יתפוצץ לו בפנים – הוא יואשם," אמר גורם ביטחוני לשעבר. "הדרך הקלה היא להציג את הולסי כבעייתי, להחליף אותו בזמן, ולהראות ש'מי שלא בצוות – עף'. זה נראה פחות כמו ניהול מקצועי, ויותר כמו חיפוש אחר שעיר לעזאזל."
המקרה כולו מעלה שאלות קשות על האיזון העדין בין המנהיגות האזרחית והצבאית בממשל טראמפ, ועל חופש הפעולה של קצינים בכירים להביע ספק וסוגיות משפטיות לגבי מבצעים צבאיים. בעיני רבים, פרישתו הכפויה של הולסי אינה רק סיפור אישי של אדמירל אחד – אלא אות אזהרה לכל קצין בכיר שחושב פעמיים לפני שהוא מעז לומר לדרג הפוליטי: "רגע, אולי זה לא חוקי."