הורים בורחים מאנטישמיות – ובית ספר אחד קורס מצמיחה: עליית רישום חסרת תקדים בבית הספר היהודי בדנוור

דנוור – ג’רמי גולובקוב־טגלסי, מנהל החטיבה העליונה בבית הספר היהודי בדנוור, לא דמיין שימצא את עצמו שקוע בקטלוגים של ריהוט כיתות יותר מאשר בתכנון לימודים. אבל בשנה האחרונה הוא נאלץ להפוך משרדים לכיתות מאולתרות, להוסיף חדרי לימוד חדשים, ולרכוש עשרות שולחנות וכיסאות – הכול כדי להכיל 37 תלמידים חדשים שהצטרפו לבית הספר בשנתיים האחרונות בלבד.

הרישום לחטיבת הביניים והתיכון של בית הספר עלה ב־19% לעומת התקופה שלפני שנתיים. "פתאום המקום הפך למגבלה אמיתית", אומר גולובקוב־טגלסי. "כשאתה מכניס 70 אנשים חדשים לבניין שנועד ל־120, אתה חייב להיות יצירתי." כעת לומדים בחטיבה העליונה 189 תלמידים – מספר שיא בתולדות המוסד.

הוא ואנשי צוות נוספים רואים בתופעה שיקוף ישיר של האנטישמיות הגוברת בארצות הברית מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה בישראל. משפחות רבות, כך הם אומרים, מחפשות סביבה יהודית מוגנת וחזקה יותר עבור ילדיהן – ואת הביטחון שלא קיבלו במערכת הציבורית.

 

הרישום לחטיבת הביניים והתיכון של בית הספר עלה ב־19% לעומת התקופה שלפני שנתיים. "פתאום המקום הפך למגבלה אמיתית", אומר גולובקוב־טגלסי. "כשאתה מכניס 70 אנשים חדשים לבניין שנועד ל־120, אתה חייב להיות יצירתי." כעת לומדים בחטיבה העליונה 189 תלמידים – מספר שיא בתולדות המוסד.

 

בית הספר היהודי בדנוור אינו לבד. ברחבי המדינה בתי ספר יהודיים מדווחים על גלי רישום דומים. לפי רשת "פריזמה", המאגדת בתי ספר יהודיים יומיים וישיבות, יותר ממחצית מבתי הספר דיווחו על עלייה בנרשמים או במשפחות שבוחנות מעבר מאז 7 באוקטובר. 60% מה־72 בתי הספר שנסקרו ציינו כי תלמידים נרשמו במיוחד כתוצאה מהאווירה האנטי־יהודית לאחר המתקפה.

גם מחוץ לקולורדו מגמת העלייה בולטת. בתיכון דונה קליין שבמחוז פאלם ביץ' בפלורידה נוספו 177 תלמידים בשנה שלאחר 7 באוקטובר – 35 משפחות ציינו במפורש אנטישמיות או אנטי־ציונות כסיבה למעבר.

בדנוור עצמה, 80% מהמשפחות שהצטרפו לבית הספר מאז שנת הלימודים 2023–2024 ציינו זהות יהודית ותחושת קהילה כגורמים מרכזיים להחלטה. 61% הזכירו בטיחות פיזית ו־53% בטיחות רגשית־חברתית.

למרות זאת, גולובקוב־טגלסי מדגיש שלא כל המשפחות מזכירות "אנטישמיות" במפורש – אך ברור שזהו רקע העומד מאחורי המגמה. לדבריו, הרישום גדל בשני "גלים": הראשון אחרי הקורונה, כשמשפחות בחרו במסגרות קטנות; השני – גל הרישום הדרמטי שאחרי 7 באוקטובר.

השנה הצטרפו 21 תלמידים חדשים לחטיבה העליונה. שתי תלמידות, אנאבל והיילי, מספרות כיצד האווירה בבתי הספר הקודמים שלהן הפכה בלתי נסבלת.

אנאבל, תלמידת כיתה י״א שהגיעה מבית ספר קתולי פרטי, מספרת כי חוותה הערות אנטישמיות ישירות: "אנשים שאלו למה אין לי קרניים", סיפרה. "אחרים אמרו שהרגתי את 'האדון והמושיע' שלהם. רציתי קהילה שבה זה לא יקרה." לטענתה, הנהלת בית ספרה הקודם התעלמה במרבית המקרים: "לפעמים טיפלו בזה, אבל ברוב הזמן פשוט עצמו עיניים."

היילי, תלמידת כיתה י"ב, עברה לאחר שתלמידים החלו להפעיל עליה לחץ בנושא ישראל ועזה. "זה לא תמיד היה ממקום אנטישמי", אמרה. "אבל אנשים ניסו לגרום לי לומר שישראל מבצעת רצח עם – להתיישר עם תעמולה ברשתות החברתיות."

הולדן דימיין, תלמיד כיתה י״א, שב לבית הספר אחרי סמסטר שבו היה בוושינגטון הבירה במסגרת תוכנית עמודי הסנאט. כשחזר, מצא בית ספר גדוש תלמידים ופעילות. "המסדרונות הפכו צפופים – וזה נהדר", אמר. "זה יוצר הזדמנויות. פתחנו השנה מועדון זמירות, מועדון אפייה, מועדון האקי־סאק ואפילו מועדון אוריינות פיננסית."

עם זאת, הצמיחה המהירה יוצרת עומסי תשתיות. "אין לנו מספיק מקום באולם הספורט," מודה גולובקוב־טגלסי. "בחלק מהתקופות החטיבה העליונה והביניים לא יכולות לחלוק את האולם."

ג'רי רוטנברג, מורה ליהדות ויועץ מועצת התלמידים, מציין שהעומס על המורים גדל משמעותית. "יותר תלמידים פירושו יותר עבודות לבדוק, יותר מבחנים, יותר הכנות. זה לא 'לחץ', אבל זו ערימה הרבה יותר גדולה."

בימי עומס, חלק מהכיתות מתקיימות בפועל במסדרונות. חנה גרינוולד, תלמידת כיתה י״ב, לומדת את מקצוע עריכת השנתון בלובי הבניין. "זה כנראה המקום הכי פחות מתאים לשיעור", אמרה. "שולחן היה עוזר."

הפריחה של בית הספר היהודי בדנוור מציגה תמונה רחבה יותר: הורים רבים מחפשים מקום שבו ילדיהם יוכלו להיות יהודים בגלוי – בלי פחד, בלי התנצלויות ובלי מאבק יומיומי מול בורות ואיבה.

המסדרונות הצפופים, הכיתות המאולתרות ורכישת הרהיטים הם בסופו של דבר עדות אחת: משפחות יהודיות רבות מחפשות קהילה, שייכות וביטחון – ובתי ספר יהודיים הפכו לחזית המקום שבו הזהות היהודית נבנית מחדש בעידן של אי־ודאות וגידול באנטישמיות.