
הפוסט הגיע כעשרה חודשים לאחר תחילת הקדנציה השנייה, הלא־רצופה, של טראמפ, שהחלה ב־20 בינואר 2025. במקביל הוא פועל עם קונגרס הנתון לשליטה רפובליקנית כדי לקדם את אג'נדת "אמריקה תחילה 2.0" שלו, הכוללת בין השאר החמרת המאבק בהגירה והטלת מכסים גבוהים יותר על שותפות הסחר המרכזיות של ארצות הברית.

הנשיא פרסם בחשבון טרות' סושל שלו תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית, שבה הוא מחזיק שלט כחול עם הכיתוב באנגלית "טראמפ 2028, כן!". לפרסום צורף הכיתוב "טראמפליקנס!" – שילוב של "טראמפ" ו"רפובליקנים" – שהצית מחדש את הוויכוח הציבורי סביב התיקון ה־22 לחוקה האמריקאית, המגביל נשיאים לשתי קדנציות נבחרות בלבד.
המסר "טראמפ 2028" כבר הופיע על מוצרי מרצ'נדייז ובהתייחסויות מרומזות במהלך אירועים ציבוריים, והפך לאחד המוטיבים החוזרים בקדנציה השנייה של טראמפ. בספטמבר פרסם הנשיא תמונות של כובעים עם הכיתוב "טראמפ 2028" שהונחו על שולחנו במהלך פגישה במשרד הסגלגל עם מנהיגים דמוקרטים – עוד איתות לעתיד הפוליטי שהוא מדמיין לעצמו או למשפחתו.
באוקטובר ניסה יו"ר בית הנבחרים ומבכירי המפלגה הרפובליקנית, מייק ג'ונסון, להמעיט בחשיבות המסרים הללו וטען שהנשיא פשוט "נהנה… ומתגרה". "יש את התיקון ה־22… אני חושב שהנשיא מודע לכך. הוא ואני דיברנו על מגבלות החוקה", אמר לכתבים במסיבת עיתונאים.
גם טראמפ עצמו נשמע כמי שמכיר היטב את המגבלה החוקתית. "אסור לי להתמודד, חבל," אמר בחודש שעבר – משפט שנשמע יותר כרמיזה מתריסה מאשר כהשלמה שקטה עם רוח החוק.
עם זאת, בעוד טראמפ האב משחק על הגבול שבין הומור פוליטי לאתגר לחוקה, בנו הבכור דונלד טראמפ ג'וניור מתחיל להצטייר כמועמד ממשי במירוץ הרפובליקני לנשיאות 2028 – אולי כממשיכו הטבעי של מותג "טראמפ" בבית הלבן.
סקר חדש של מכון "מקלוכלין אנד אסושיאייטס" מראה כי טראמפ הבן, בן 47, צובר תאוצה בקרב בוחרים רפובליקנים כמועמד פוטנציאלי למירוץ 2028, וממצב אותו כיריב מרכזי לסגן הנשיא ג'יי־די ואנס.
המספרים מתארים מגמה ברורה של שינוי. באוגוסט נהנה ואנס מיתרון של 20 נקודות, עם 36 אחוזי תמיכה לעומת 16 אחוזים לטראמפ ג'וניור. עד אוקטובר המרוץ החל להתהדק: ואנס הוביל עם 38 אחוזים, בעוד טראמפ ג'וניור עלה ל־20 אחוזים בלבד – פער של 18 נקודות. המגמה נמשכה בנובמבר, כאשר יתרונו של ואנס התכווץ ל־10 נקודות בלבד; תמיכתו ירדה ל־34 אחוזים, בעוד טראמפ ג'וניור טיפס ל־24 אחוזים.
סקר חלופי של מכון "יו־גוב", שנערך מוקדם יותר בנובמבר, הציג תמונה שונה במקצת: ואנס מוביל עם 42 אחוזים מול 13 אחוזים בלבד לטראמפ ג'וניור. ובכל זאת, גם שם בולטת המגמה – הבן הבכור של הנשיא הופך לשחקן משמעותי יותר ויותר בעיני ציבור הבוחרים הרפובליקנים.
דונלד טראמפ ג'וניור, המשמש כסגן נשיא ביצועי בארגון טראמפ, נולד בערב השנה החדשה 1977 לאביו המיליארדר ולאמו הראשונה, איוונה טראמפ – מהגרת צ'כית לארצות הברית. הוא הבכור מבין שלושת ילדיהם המשותפים של דונלד ואיוונה – דונלד ג'וניור, איוונקה ואריק – ולצדם שני אחים למחצה מנישואיו המאוחרים יותר של האב, טיפאני ובארון.
בניגוד לחלק מאחיו ואחיותיו, טראמפ ג'וניור גילה אהבה מוקדמת לטבע ובילה את קיצי ילדותו בציד ודיג במולדתה של אמו המנוחה. הוא התחנך בבית הספר היוקרתי באקלי במנהטן, לפני שעבר לבית הספר "דה היל" שבפנסילבניה, ולאחר מכן למד באוניברסיטת פנסילבניה, ב"וורטון סקול", שממנה סיים את לימודיו בשנת 2000 עם תואר בכלכלה.
לאחר שנת עבודה כברמן בעיר הנופש היוקרתית אספן שבקולורדו, הצטרף טראמפ ג'וניור לעסק המשפחתי ועבד על פרויקטי נדל"ן יוקרתיים של ארגון טראמפ בניו יורק. במקביל הופיע באופן קבוע בתוכנית הריאליטי המצליחה של אביו ברשת אן־בי־סי, "דה אפרנטיס", בין השנים 2006 ל־2015.

מעלתו הפוליטית המרכזית, בעיני תומכי "אמריקה תחילה", היא שמעולם לא כיהן בתפקיד ציבורי. בכך הוא נתפס כמי שעומד מחוץ ל"ביצה" של וושינגטון – מושא הבוז המרכזי של חלק גדול מבסיס טראמפ – ויכול להציע גרסה "רעננה" יותר לאותו מותג משפחתי.
טראמפ ג'וניור היה נשוי לוונסה היידון בין השנים 2005 ל־2018, וממנה יש לו חמישה ילדים, בהם קאי טראמפ. לאחר הגירושים ניהל מערכת יחסים ארוכת טווח עם קימברלי גילפויל, לשעבר מגישת רשת פוקס ניוז וכיום שגרירת ארצות הברית ביוון, ומאז נקשר שמו בבתו של מיליארדר מפלורידה, בטינה אנדרסון.
מרגע שאביו הכריז על התמודדותו הראשונה לנשיאות, אימץ טראמפ ג'וניור בהתלהבות את סיסמת MAGA – "להחזיר את אמריקה לגדולתה". הוא הפך לדמות אהודה בתנועת טראמפ, תמיד מוכן לעורר את ההמונים בעצרות הבחירות, להגן על ממשל אביו בערוצי החדשות בכבלים ולתקוף דמוקרטים בפודקאסט שלו בראמבל, "טריגרד".
מעלתו הפוליטית המרכזית, בעיני תומכי "אמריקה תחילה", היא שמעולם לא כיהן בתפקיד ציבורי. בכך הוא נתפס כמי שעומד מחוץ ל"ביצה" של וושינגטון – מושא הבוז המרכזי של חלק גדול מבסיס טראמפ – ויכול להציע גרסה "רעננה" יותר לאותו מותג משפחתי.
ברשתות החברתיות טראמפ ג'וניור קולני ובוטה כמעט כמו אביו. ב־2016 השווה פליטים סורים הנכנסים לארצות הברית לסקיטלס מורעלים, בפוסט בטוויטר שעורר זעם בינלאומי. לאורך השנים קידם גם תיאוריות קונספירציה על מגוון נושאים – החל במיליארדר ג'ורג' סורוס ועד טענות על "טיוחים" דמוקרטיים לכאורה סביב בעיות הבריאות של ג'ו ביידן.
דוגמאות עדכניות יותר כוללות פרסום תמונת בינה מלאכותית שבה נראה אביו מנסה להיראות מפתה בג'ינס, בפרודיה על פרסומת ג'ינס מפורסמת בכיכובה של סידני סוויני, וכן תמונה ערוכה שבה נראה הנשיא משליך צעצוע מין לעבר שחקניות כדורסל – חומרים שמחזקים את מעמדו כפרובוקטור קבוע של הימין האמריקאי.
למרות שסירב לכהן בתפקיד רשמי בממשל השני של אביו – בניגוד לאחותו הצעירה איוונקה, שכיהנה בתפקידים רשמיים בממשל הראשון – מילא טראמפ ג'וניור תפקיד חשוב מאחורי הקלעים. בדיווח של סוכנות הידיעות אסושיאייטד פרס מנובמבר 2024, מיד לאחר ניצחונו של טראמפ בקדנציה השנייה, תואר כיצד היה מעורב בהקמת הצוות הבכיר של אביו.
כיו"ר כבוד של צוות המעבר של הנשיא הנבחר דאז, היה טראמפ ג'וניור חלק מקבוצת הליבה שהחליטה מי ימלא את התפקידים הבכירים בבית הלבן הבא. לפי הדיווחים, הוא דחף במיוחד למינויים של טולסי גאברד ושל רוברט קנדי ג'וניור, ושניהם אכן מונו בהמשך לתפקידי מפתח בקבינט טראמפ.
"הוא כנראה ההתגלמות הטובה ביותר של גישת 'לא לוקחים שטויות' של המפלגה הרפובליקנית", אמר על אודותיו האסטרטג הרפובליקני סקוט ג'נינגס, והדגיש שחלק מהמשיכה של טראמפ ג'וניור הוא בכך שאיננו נשמע כמו פוליטיקאי מסורתי.
למרות כל זאת, כשפריימריז 2028 עדיין רחוקים, נותר לראות אם טראמפ ג'וניור אכן יכריז על התמודדות. במרץ השנה הוא הכחיש בזעם דיווח שטען כי הוא שוקל ברצינות לרוץ לנשיאות, תקף את מקורות הכתבה והדגיש את תמיכתו בג'יי־די ואנס.
עם זאת, כשנשאל על שאיפותיו בפורום הכלכלי של קטר במאי, הוא כבר נמנע מלשלול את האפשרות. "הקריאה הזו קיימת," אמר. "זה כבוד להישאל, וכבוד לראות שחלק מהאנשים מסכימים עם הרעיון… אולי יום אחד."
כך או כך, המסר "טראמפ 2028" – בין אם הוא מתייחס לאב ובין אם לבן – כבר הפך לסמל של שאיפותיה העתידיות של שושלת טראמפ הפוליטית, ומעורר דיונים סוערים על עתיד המפלגה הרפובליקנית ועל כיוונה של הדמוקרטיה האמריקאית בעידן שבו בית הלבן נראה יותר ויותר כמו נכס משפחתי.