
מיסן, המוכר ברשתות החברתיות בכינוי “הנינג’ה בלי הרגליים”, הגיע לכיכר כשהוא חובש כיפה גדולה ולובש מכנסיים קצרים שחשפו את שתי הפרוטזות שלו. במהלך מופע קצר אך עוצמתי ביצע הליכה על הידיים ושכיבות סמיכה, בעוד קהל סביבו מריע לו בהתלהבות. בסיום התרגילים זכה למחיאות כפיים סוערות, תרועות עידוד וחיבוקים מצד צופים נרגשים.
שגרירות ישראל בארצות הברית שיתפה את הסרטון ברשתות החברתיות וכתבה: “חוסן ישראלי במלוא הדרו. בלב כיכר טיימס, פחות משנתיים אחרי שנפצע בעזה, מתן מיסן מוכיח שהרוח חזקה מהכול.”

מיסן, המוכר ברשתות החברתיות בכינוי “הנינג’ה בלי הרגליים”, הגיע לכיכר כשהוא חובש כיפה גדולה ולובש מכנסיים קצרים שחשפו את שתי הפרוטזות שלו. במהלך מופע קצר אך עוצמתי ביצע הליכה על הידיים ושכיבות סמיכה, בעוד קהל סביבו מריע לו בהתלהבות. בסיום התרגילים זכה למחיאות כפיים סוערות, תרועות עידוד וחיבוקים מצד צופים נרגשים.
הסרטון עורר גל תגובות רחב: עשרות אלפי צפיות ומאות תגובות בתוך שעות. רבים מהמגיבים הביעו הערכה והתרגשות. היו מי שכתבו שמדובר ב”בלתי ניתן לעצירה”, אחרים ציינו בהומור את העובדה שהכיפה נשארה על הראש לאורך כל התרגילים, ורבים קראו לו השראה אישית.
כצפוי, בין התגובות הופיעו גם תגובות עוינות מצד גורמים אנטי־ישראליים. לצד דברי תמיכה והערצה, נרשמו הערות קשות ובוטות שנועדו להפוך את החייל הפצוע לסמל פוליטי. הפער הזה משקף היטב את הקיטוב הסוער סביב ישראל גם בלב אחת הזירות הציבוריות החשופות בעולם.
סיפורו של מתן מיסן הוא סיפור של גבורה, שיקום ונחישות. הוא נפצע קשה בתחילת המלחמה במהלך פעילות בחאן יונס, כאשר מבנה קרס. באותו אירוע נהרגו שני חבריו ליחידה, ניר קנניאן ובירהנו קאסיו ז״ל, ובהמשך מת גם מפקדו, סרן הראל איתח ז״ל. מיסן היה היחיד ששרד מבין ארבעת הלוחמים שהיו בזירה.
האובדן הכבד והפציעה הקשה היו יכולים לשבור כל אדם, אך מיסן בחר אחרת. במהלך השיקום החל לתעד את אימוניו עם הפרוטזות, לפרסם סרטונים שבהם הוא מבצע תרגילים מורכבים ומפגין כושר יוצא דופן. הסרטונים הפכו ויראליים, והכינוי “הנינג’ה בלי הרגליים” דבק בו במהירות.
לצפייה בסרטון בטיקטוק:
https://www.tiktok.com/@israelinusa/video/7575239056703982878?is_from_webapp=1&sender_device=pc
בישראל רבים אימצו את מיסן כסמל לחוסן ולרצון לחיות בלי לוותר על שמחת החיים. הוא הפך לדמות מעוררת השראה עבור מאות אלפי עוקבים, לא רק בזכות היכולת הפיזית, אלא בעיקר בשל הנכונות להתייצב מול המציאות הקשה ולהמשיך קדימה.
המופע בכיכר טיימס לא היה רק תצוגת כוח; הוא היה אמירה על שיקום, על נחישות ועל דרך שבה אדם מסרב לתת לפציעה להגדיר את עתידו. הבחירה להופיע עם כיפה בולטת בלב המקום המפורסם והעמוס בעולם הדגישה גם גאווה יהודית וישראלית גלויה, בלי התנצלות ובלי צורך להסביר.
הופעתו של מיסן משתלבת בתופעה רחבה יותר של לוחמים פצועים שבוחרים להפוך את מסע השיקום שלהם לנוכחות פעילה ומשמעותית בחברה. בישראל פועלות עמותות רבות המסייעות לפצועי צה״ל בשיקום פיזי ונפשי, ורבים מהם הופכים לספורטאים, מרצים ודמויות ציבוריות שמעבירות מסר של התמודדות ואופטימיות.
הנוכחות של ישראלים כמו מיסן בכיכר טיימס, מקום שבו עוברים מיליוני אנשים מדי שנה, היא גם צורה של דיפלומטיה ציבורית. בעידן של ביקורת בינלאומית חריפה, סיפורים אנושיים כאלה מצליחים לגעת בלבבות ולהמחיש את המחיר שמאחורי הכותרות.
בסופו של דבר, הרגע של מתן מיסן בכיכר טיימס היה יותר ממופע רחוב. זה היה רגע ישראלי בולט במרכז העולם — תזכורת לחוסן, לנחישות וליכולת להמשיך לבנות חיים גם אחרי פציעה קשה. מיסן ממשיך את מסעו בניו יורק כשהוא נושא עימו מסר של תקווה ועוצמה, ומוכיח פעם נוספת שהגוף אולי נפגע — אבל הרוח לא נשברת.