
באירוניה כמעט בלתי נתפסת, בתוך הקופסאות נמצאה הנחיה רשמית של מחלקת המשפטים של העיר משנת 2001, שקבעה במפורש כי יש לשמור ולשמר כל מסמך הקשור לפיגועים ולהשלכותיהם לשם התדיינות משפטית עתידית.
המסמך הזה עצמו סותר לחלוטין את טענותיה רבת־השנים של העיר שלפיהן “אין חומר”.
“אנחנו עדים לאלכימיה טהורה – מסמכים שנוצרים משום מקום!” אמר בציניות עורך הדין אנדרו קארבוי, המייצג את ארגון 911 Health Watch.
“הם אמרו לנו במשך שנים שאין כלום. שום דבר. ועכשיו – שבעים קופסאות? זה לא רק חשוד. זה מזעזע.”
קארבוי מוביל זה שנים מאבק להשגת החומרים, וקיבל שוב ושוב תשובה אחידה:
“לעיר אין מסמכים.”
כעת ברור שהיה מדובר בהצהרה שגויה – בלשון המעטה.

הקופסאות נחשפו ימים ספורים לאחר שהמועצה העירונית – ביוזמת חברת המועצה גייל ברואר – הורתה למחלקת החקירות לפתוח בחקירה מלאה על מה העיר ידעה לגבי רעלים שגרמו למחלות ולמוות של אלפי אנשי חירום וניצולים.
הקופסאות נחשפו ימים ספורים לאחר שהמועצה העירונית – ביוזמת חברת המועצה גייל ברואר – הורתה למחלקת החקירות לפתוח בחקירה מלאה על מה העיר ידעה לגבי רעלים שגרמו למחלות ולמוות של אלפי אנשי חירום וניצולים.
ברואר עצמה הצטרפה לקארבוי ולעוד נציגים בביקור במשרדי המחלקה בשבוע של 17 בנובמבר, שם עברו על חלק מהקופסאות.
“הם היו מאורגנים בצורה מושלמת,” אמרה. “לא כמו חומרים שאבדו. כמו חומרים שהיו מונחים ומחכים.”
ברואר, שהובילה חקיקה המחייבת את העיר למסור מידע, לא הסתירה את זעמה:
“אחרי כל בקשות חוק חופש המידע, אחרי שנים של פניות – איך זה ‘נמצא’ פתאום? איפה זה היה עד עכשיו?”
“זה נס. מאפס ל־68 קופסאות!” אמר בצחוק מריר בנג’מין שבאט, מנהל בארגון 911 Health Watch.
“וזה בדיוק קורה אחרי שחברת המועצה ברואר הכריחה את העירייה להורות על חקירה? זה לא מקרה.”
לפי דיילי ניוז, הנציבה שטראובר ממחלקת החקירות כבר החלה בפניות לכל הסוכנויות העירוניות ואוספת מסמכים לקראת בדיקה נרחבת – כזו שייתכן שתדרוש משאבים נוספים.
במשך חודשים ניסתה העיר לבטל תביעה שהגיש קארבוי, וטענה כי החיפוש אחר מסמכים “לא הניב דבר” וכי מדובר ב“מסע דיג”.
במסמכי בית משפט כתבו עורכי דינה:
“לאחר חיפוש חרוץ ברישומי המחלקה – לא נמצאו מסמכים רלוונטיים.”
ואז – היסטוריה שוכתבה.
כאשר החקירה הרשמית החלה, העיר הודיעה לפתע על מציאת 40 קופסאות.
וכשהגיעו לביקורת – היו 68.
דובר מחלקת המשפטים של העיר טען להגנתו:
“תגובתנו לחוק חופש המידע הייתה נכונה באותו הזמן. מאז, מידע נוסף התגלה.”
יותר מ־140,000 אנשי חירום וניצולים רשומים בתכנית הבריאות של המרכז לבקרת מחלות בארה״ב, ורבים מהם סובלים ממחלות שנקשרו ישירות לחשיפה לרעלים בגראונד זירו.
81,000 כבר קיבלו הכרה רשמית במצבם הרפואי.
למרות זאת, רובם חתמו על ויתור המונע תביעות עתידיות – ולכן המשמעות המשפטית של המסמכים מוגבלת.
אבל המשמעות הציבורית והמוסרית אדירה.
הפרשה מעלה שאלות קשות ועמוקות:
• איך ייתכן שעיריית ניו יורק “שכחה” שיש לה ארכיון שלם על אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות ארה״ב?
• מדוע נדרש לחץ פוליטי וחקירת עומק כדי שהמסמכים יופיעו?
• האם העיר הסתירה מידע שיכול היה לשנות את גורל אלפי אנשים?
עבור רבים מהניצולים – אלו שאלות שכבר לא יקבלו תשובה בזמן.
אך חשיפת 68 הקופסאות, גם אם מאוחרת, היא צעד ראשון בדרך לשקיפות ולצדק – שלא הגיעו במשך עשרות שנים.