
התוכנית, שתהיה בתוקף לחמש שנים לאחר אישורה הסופי, כוללת שש מכירות של זכויות קידוח ימיות בשנים 2027–2030 באזורים שונים לאורך חופי קליפורניה. בכך מסמנת טראמפ תפנית חדה ממדיניות שנמנעה מקידוחים באזור מאז שנות ה-80.
קליפורניה היא רק חלק מתוכנית נרחבת בהרבה. התוכנית כוללת הרחבת קידוחים גם במפרץ מקסיקו המזרחי — אזור שנמנעו בו מקידוחים בעבר בשל התנגדות חריפה מצד תושבי פלורידה, החוששים שדליפות נפט יפגעו בתיירות ובחופים. הממשל מתכנן למכור זכויות קידוח באזור זה בשנים 2029 ו-2030.
באלסקה מציגה התוכנית שאיפות נועזות עוד יותר: יותר מ-20 מכירות של זכויות קידוח מוצעות עד 2031, כמעט בכל האזורים הימיים, כולל באוקיינוס הארקטי, יותר מ-200 מייל מהחוף — אזור שמעולם לא נקדח בו בעבר.

מדינות החוף נערכות לקרב משפטי ופוליטי. התובע הכללי של קליפורניה, רוב בונטה, הודיע ביוני כי יתנגד נחרצות לקידוחים ימיים, יחד עם תובעים כלליים מתשע מדינות נוספות המתנגדות לקידוחים בחופי האוקיינוס האטלנטי והשקט. “הנשיא טראמפ שוב פועל למען רווחי חברות הנפט הגדולות, הפעם על חשבון קהילות החוף שלנו”, אמר בונטה. “לא נעמוד מנגד בזמן שהוא מתעלם מהמדע ומהסכנות הסביבתיות.”
עשרה ארגוני נפט ואנרגיה, בהובלת המכון האמריקאי לנפט, פרסמו ביוני מכתב משותף הקורא להרחיב את הקידוחים. לדבריהם, כל האזורים “שבכוחם ליצור מקומות עבודה, הכנסות וייצור נוסף לקידום העצמאות האנרגטית של ארצות הברית – ראויים להיכלל בתוכנית”.
המכתב הגן על האפשרות לקידוחים מול חופי קליפורניה, תוך הדגשת ההיסטוריה של ייצור נפט באזור. “משאבים שטרם התגלו יכולים להיות מופקים בקלות יחסית, בזכות תשתיות קיימות במיוחד בדרום קליפורניה”, נכתב.
מנגד, מדינות החוף נערכות לקרב משפטי ופוליטי. התובע הכללי של קליפורניה, רוב בונטה, הודיע ביוני כי יתנגד נחרצות לקידוחים ימיים, יחד עם תובעים כלליים מתשע מדינות נוספות המתנגדות לקידוחים בחופי האוקיינוס האטלנטי והשקט.
“הנשיא טראמפ שוב פועל למען רווחי חברות הנפט הגדולות, הפעם על חשבון קהילות החוף שלנו”, אמר בונטה. “לא נעמוד מנגד בזמן שהוא מתעלם מהמדע ומהסכנות הסביבתיות.”
הצעת הקידוחים החדשה מצטרפת למכרזי קידוחים שכבר אושרו במסגרת החוק המקיף של טראמפ, שנקרא “החוק הגדול והיפה”. החוק כולל 30 מכרזים במפרץ מקסיקו במהלך 15 השנים הקרובות ושישה מכרזים נוספים מול חופי אלסקה בעשור הקרוב.
עם זאת, לא ברור אם חברות האנרגיה בכלל יתעניינו באזורים החדשים. הממשלה הפדרלית לא קיימה מכירות זכויות קידוח בחוף המערבי מאז שנות ה-80, וחברות רבות חוששות שההשקעה לא תהיה רווחית במחירי הנפט הנוכחיים.
“בחלקים רבים מהאזורים האלה לא נעשה חקר משמעותי בעשורים האחרונים, ולכן קשה לדעת אם יש שם בכלל פוטנציאל כלכלי,” אמר בן קאהיל, חוקר שוקי אנרגיה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. “זו שאלה פתוחה אם חברות באמת ירצו להיכנס לזה.”
במפרץ מקסיקו, לעומת זאת, התשתית והקהילות התומכות כבר קיימות, והעניין העסקי גבוה בהרבה. “אבל בקליפורניה זה סיפור אחר לגמרי,” הוסיף קאהיל. “גם במים פדרליים אתה צריך דרך להוביל את הנפט לשוק – ותשתית כזו פשוט לא קיימת שם.”
החששות הסביבתיים החריפים ביותר מופנים לאזור הארקטי. “במקום כל כך מרוחק וחשוף לתנאים קיצוניים, כמעט בלתי אפשרי לטפל בדליפת נפט אם תתרחש,” הסבירה ולרי קלילנד, מנהלת בכירה במועצה להגנת משאבי הטבע. “זו סביבה שברירית ביותר, וכל פגיעה בה תהיה הרסנית.”
טיוטת ההצעה צפויה לעבור בחינה ציבורית ממושכת לפני שתאושר סופית, תהליך שעלול להימשך לפחות שנה. גם אם תאושר, הפקת נפט בפועל תדרוש עוד שנים של תכנון ותשתית.
כדי לממש את התוכנית במפרץ המזרחי, ייאלץ טראמפ לבטל את האיסור שהטיל בעצמו בתקופת כהונתו הראשונה, האוסר על קידוחים באזור עד שנת 2032.
“מושלי המדינות לאורך החוף אינם רוצים בכך,” סיכמה קלילנד, “אבל נדמה שהמציאות הפוליטית השתנתה — והסיכון נראה אמיתי יותר מאי פעם.”