הבחירות הפכו לקזינו: מיליונים זורמים על הימורים פוליטיים — מי קונה את הדמוקרטיה?

בעוד קלפיות ברחבי ארצות הברית נפתחות ונסגרות בקצב מדויק, יש חזית אחרת, רועשת הרבה יותר, שמתרחשת רחוק מהקלפי: שוק ההימורים הפוליטיים. מאות אלפי אמריקאים — וגם לא מעט זרים צופים מהצד — מהמרים בזמן אמת על תוצאות הבחירות. מי ינצח בניו יורק? מי יפתיע בדטרויט? האם המועמד הלא־צפוי יעשה קאמבק? כל שאלה הופכת לפוזיציה פיננסית.

פלטפורמות כמו ״קלשי״, ״פרדיקט־איט״ ופלטפורמות קריפטו כמו פולימרקט הפכו בשנים האחרונות לזירות מסחר בהן קונים ומוכרים סיכויי ניצחון כמו מניות. במקום להשקיע בחברת טכנולוגיה — משקיעים במפלגה הרפובליקנית. במקום להמר על משחק פוטבול — מהמרים על אחוזי ההצבעה בשכונת קווינס. התופעה כבר אינה שולית: ההערכות הן שהשוק כולו מגלגל מעל מיליארד דולר בשנה.

במילים אחרות: הדמוקרטיה האמריקאית הפכה גם לשוק ספקולטיבי.

״מהמרים על העתיד כמו על מניות״

ביממה האחרונה עורר הדים הימור יוצא דופן בפלטפורמת מסחר–הימורים אמריקאית מוכרת, שהציגה הימור על מרוץ לראשות עיריית ניו־יורק. על המסך: המועמד אנדרו קומו שמוצג עם סיכויי ניצחון של 12% בלבד. לצידו: סכום הימור פנומנלי — 200 אלף דולר, ותמורה פוטנציאלית של מעל 1.6 מיליון דולר במקרה של זכייה.

המודל פשוט: המערכת מציגה תוצאה אפשרית — לדוגמה, בחירת מועמד לראשות העיר ניו יורק — ומשקיעים יכולים ״לקנות״ או ״למכור״ תוצאה. אם המועמד מנצח — מקבלים את מלוא הסכום; אם לא — הכסף נעלם. הפיתוי גדול: השקעה של מאות אלפי דולרים יכולה להפוך למיליונים, כפי שמראים כרטיסים וסימולציות בשוק.

המשקיעים מגיעים מכל קצוות האוכלוסייה: סטודנטים בכלכלה, מהמרי ספורט לשעבר, אנליסטים פוליטיים, וגם אנשי וול סטריט שמבינים היטב איך לנצל מידע, מגמות והיסטריה אלקטרונית כדי להרוויח.

יש המגדירים זאת מהמרי מזל. אחרים — ״אנשי מודיעין ציבורי״. והוויכוח בעיצומו: האם מדובר בתרומה לשוק מידע אמין — או בהימורים שמחלישים את אמון הציבור?

 

ביממה האחרונה עורר הדים הימור יוצא דופן בפלטפורמת מסחר–הימורים אמריקאית מוכרת, שהציגה הימור על מרוץ לראשות עיריית ניו־יורק. על המסך: המועמד אנדרו קומו שמוצג עם סיכויי ניצחון של 12% בלבד. לצידו: סכום הימור פנומנלי — 200 אלף דולר, ותמורה פוטנציאלית של מעל 1.6 מיליון דולר במקרה של זכייה.

 

תעשיית בחירות או תעשיית ריגול־מידע?

חברות המסחר מדגישות: זה לא קזינו — זה מדע נתונים. משתמשים אוספים ומנתחים נתונים — סקרים, מגמות הצבעה, תנועות תרומות לקמפיינים, פעילות תקשורת וברשת — ומנסים לתמחר את העתיד.

לא במקרה, כמה מהמכללות היוקרתיות בארה״ב כבר משלבות ״שוקי חיזוי״ כחלק מלימודי פוליטיקה וכלכלה. הטענה: השוק קולע טוב יותר מסקרים מסורתיים. במקרים רבים, זה נכון — שוקי ניבוי הצליחו לצפות תוצאות מדויקות יותר מסוקרי טלוויזיה.

אבל לצד זה יש מי שמזהיר: כאשר כסף גדול נכנס לפוליטיקה, התמריץ להשפיע על הציבור במקום למדוד אותו גדל. פוסט ויראלי ברשת? אולי לא דעה — אלא אסטרטגיה פיננסית.

לא משחק מסוכן? תלוי למי שואלים

מבקרי התופעה מזהירים: כאשר הציבור מתייחס לפוליטיקה כאל משחק, אמון הציבור נפגע. אם מהמרים על מועמד – אולי חלק מהמשתתפים יעדיפו לקדם דיסאינפורמציה כדי לדחוף תוצאה מסוימת. ומה עם הסיכון המוסרי? אנשים עלולים להשקיע כסף שאין להם — כמו במניות טכנולוגיה מנופחות.

״אנחנו משחקים באש״, מזהיר ד״ר לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון. ״כשדמוקרטיה פוגשת הימורים המוניים — השאלה העיקרית היא מי מנהל את מי״.

השוק לא שואל למוסר — רק לסיכויים

הפלטפורמות עצמן לא ממצמצות. ״שקיפות״, ״מידע״, ״כוח אזרחי״ — אלה המונחים שעולים שוב ושוב. במציאות, מה שמפעיל את השוק הוא אותו מנוע מוכר: כסף. הרבה כסף.

ובעידן של אינפלציה גבוהה ואי־ודאות פוליטית — רבים רואים בכך הזדמנות.

האם כדאי להיכנס? זו שאלה של סיכון, ידע… ואופי. כי גם אם מדובר בניתוח פוליטי מתקדם — ברגע האמת, זה עדיין הימור.

ומה הישראלים צריכים לדעת?

לישראלים יש עניין כפול: הציבור בארץ עוקב בדריכות אחרי בחירות בארה״ב — בשל השפעתן הישירה על ישראל. מעבר לסקרנות, יש כאן דפוס חדש: מדינות דמוקרטיות מתחילות להפוך את הדמוקרטיה עצמה ל״נכס״. שוק. השקעה.

זה עתיד שמעלה שאלות כבדות:
מה קורה לדמוקרטיה כשהיא נסחרת כמו מניה?
והאם הכלל ״הכסף מדבר״ הוא מה שנשאר כאשר האידיאולוגיה מתפוגגת?

בינתיים — אמריקה מהמרת. במובן הכי מילולי.