
בין המיועדים להחלפה: ארנסטו סנטה־קרוס, מנהל משרד השטח בלוס אנג'לס, ופטריק דיבר, מנהל משרד השטח בסן דייגו. במקביל, במשרד לביטחון המולדת דווח על הסלמה חריגה באלימות נגד אנשי הסוכנות: איומי רצח נגד סוכני ההגירה זינקו בשנת הכספים 2025 בשיעור חד של 8,000%, לצד מעשי הטרדה, מעקב וחשיפת פרטים אישיים ברשת.
דמות מרכזית בגל השינויים היא גרגורי בובינו, קצין ותיק במשמר הגבול ומפקד אזור אל־סנטרו. בתחילת ינואר הוביל בובינו מבצע בן שלושה ימים במחוז קרן שבקליפורניה — מאות קילומטרים מהגבול — שבו נעצרו עשרות עובדים נטולי מסמכים. בהמשך הורחבו פעולות מסוג זה לערים גדולות: בלוס אנג'לס נצפו יחידות חמושות של סוכני הגירה פועלות באגרסיביות נגד עובדי יומיום, רוכלים ועובדי שטיפת מכוניות; בשיקגו דווח על פשיטה לילית, ירי גז מדמיע לעבר מפגינים ואף מותו של אזרח מירי סוכן.
גורמים במערכת מציינים כי מיומנויות משמר הגבול — פעולה מהירה בשטח פתוח, זיהוי מטרות בזמן אמת והסתערות — מוטמעות עתה בלב המרחב האזרחי. החלטת בית המשפט העליון שהתירה מעצרים על בסיס “גורמי חשד” כגון מוצא או שפה, ופריסת כוחות מהמשמר הלאומי, תרמו לתחושת ההסלמה בערים.
לפי רשת דיווחים, בובינו צפוי לקחת חלק גם בבחירת מנהלי השטח החדשים של סוכנות ההגירה והמכס ברחבי המדינה.

ד"ר טום וונג, מנהל מרכז מדיניות ההגירה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, אמר כי השינויים "אינם מפתיעים אך חסרי תקדים בהיקפם". לדבריו, "ממשל טראמפ מטשטש את הגבולות בין משמר הגבול ל־ICE – הגבול כבר לא רק קו גיאוגרפי, אלא רעיון שנמצא בכל מקום".
ד״ר טום וונג, מנהל מרכז מדיניות ההגירה באוניברסיטת קליפורניה בסן־דייגו, מתאר את המהלך כ“חסר תקדים בהיקפו”: לטענתו, הממשל “מטשטש את הגבולות בין משמר הגבול לסוכנות ההגירה — הגבול כבר אינו קו גיאוגרפי בלבד, אלא רעיון הנוכח בכל מקום”.
דניאל אלטמן, לשעבר ראש חקירות פנים במכס ובהגנת הגבול, מסביר כי בעוד סוכנות ההגירה מתמקדת באכיפה פנים־מדינתית ובעבודה חקירתית ממוקדת, משמר הגבול התרגל לפעולה מהירה ומסיבית. “כעת מעבירים את אותה תרבות לשכונות האזרחיות,” הוא מזהיר, “וזה מסוכן במיוחד בערים צפופות.”
מאחורי השינויים עומד לחץ מתמשך מהבית הלבן להגדיל את היקף האכיפה. סטיבן מילר, סגן ראש מטה הבית הלבן ומאדריכלי מדיניות ההגירה, הציב יעד של כ־3,000 מעצרים ביום — יעד שטרם הושג. על פי נתוני המשרד לביטחון המולדת, עד ינואר מתוכננים גירושיהם של כ־600 אלף בני־אדם, כולל מי שנעצרו בגבול ובנמלי תעופה.
טרישיה מקלוכלן, דוברת המשרד לענייני ציבור, דוחה את הטענות על “רעידת אדמה ארגונית”: לדבריה, מדובר ב“שינויים שגרתיים” במבנה כוח האדם. דוברת הבית הלבן, אביגייל ג'קסון, הוסיפה כי “הצוות כולו פועל בהרמוניה ליישום מדיניות הנשיא — והתוצאות ניכרות בביטחון הגבולות ובהרחקת עבריינים זרים”.
דבורה פליישייקר, בכירה לשעבר בסוכנות ההגירה ובמשרד לביטחון המולדת בתקופת ג׳ו ביידן, מזהירה מפני “החדרת רוח משמר הגבול לתוך סוכנות אכיפה אזרחית”. לדבריה, “משימת הסוכנות לא נועדה להיות צבאית; היא אמורה להתמקד באיומים ממשיים על ביטחון הציבור. הכנסת שיטות פעולה לוחמניות לערים עלולה לסכן אזרחים ולא תפתור כשלים לוגיסטיים — כגון הוצאת מסמכי נסיעה והסכמות עם מדינות יעד”. לדבריה, המהלך עלול לפגוע במורל העובדים הוותיקים.
במקביל לשינויים הארגוניים, דווח על גל חסר תקדים של איומים: לפי המשרד לביטחון המולדת, בשנת הכספים 2025 נרשם זינוק של 8,000% באיומי רצח נגד אנשי הסוכנות. הדיווחים כוללים פרסים כספיים על פגיעה בסוכנים, איומים על בני משפחה, מעקבים וחשיפת פרטים אישיים ברשתות החברתיות.
בין המקרים שבלטו: מעצרו של אדוארדו אגילר, תושב דאלס חסר מעמד חוקי, בחשד שהסית בטיקטוק לרצח סוכני הגירה והציע תגמול כספי. במקרה אחר דווח כי רעייתו של סוכן מטקסס קיבלה שיחת טלפון מאיימת שבה הושוותה משפחתה לנאצים ונקראו קללות קשות.
במשרד מדגישים כי “סוכנינו מסכנים את חייהם מדי יום כדי להסיר מן הרחובות את המסוכנים ביותר”, וקוראים לציבור ולמנהיגים להפחית את הלהט ולהגן על עובדי האכיפה.
בעיצומו של הוויכוח הציבורי פרסם המשרד לביטחון המולדת סרטון ברשתות החברתיות שבו נראה גרגורי בובינו תחת הכיתוב “לא נעצרים”, בליווי השיר “ויוה לה וידה” של להקת קולדפליי — צעד שנתפס בעיני מבקרי המהלך כהתרסה תקשורתית וכחיזוק תדמיתי לקו התקיף.
המהלכים הנוכחיים עשויים להעלות את קצב האכיפה בטווח הקצר, אך שורת גורמים מזהירה כי המחיר הציבורי — החרפת חוסר האמון, הסיכון לאירועי אלימות והרחבת הפער בין רשויות האכיפה לקהילות מהגרים — עלול להיות גבוה. לצד זאת, גל האיומים החריף נגד הסוכנים מציב בפני המערכת אתגר ביטחוני ומוסרי, ומדגיש את הצורך בגבולות אכיפה ברורים ובפיקוח הדוק.
המאבק על דמותה של האכיפה הפנימית בארצות־הברית נכנס לשלב חדש: בין דחיפה פוליטית ל“תוצאות מיידיות” לבין הצורך לשמור על מידתיות, חוקיות ואמון הציבור.