דור על סף שבירה: כמעט כל צעיר בקליפורניה מתמודד עם מצוקה נפשית

לוס אנג’לס — מחקר מקיף על צעירי קליפורניה מצביע על היקף חריג של מצוקה נפשית: כ-94% מהצעירים חווים אתגרי בריאות נפש מתמשכים, וכשליש מדרגים את מצבם כ“בינוני” או “גרוע”. לצד התמונה העגומה, רוב הנסקרים מדווחים כי טיפול יזום וקבלת החלטות פרו-אקטיביות בתחומי עניין אזרחיים וסביבתיים מסייעים להם להתמודד — ורבים מביעים תקווה לעתיד.

המחקר, שבוצע בעבור בלו שילד קליפורניה (Blue Shield of California) ועמותת צ’ילדרן נאו (Children Now), כלל 750 צעירות וצעירים בני 14–25 ונערך באפריל–יוני ברחבי המדינה. הוא מציג שכבות עומק סוציו-אקונומיות למשבר, ומשרטט חסמים מהותיים בדרך לטיפול.

מי נפגע יותר?

הנתונים מצביעים על פערים בולטים בין קבוצות אוכלוסייה:

• כ-98% מהמשתתפים שדיווחו על בריאות נפש גרועה נמנים עם בני קבוצות מיעוט אתני.

• כ-25% מהמדווחים על בריאות נפש גרועה הם בני ובנות קהילת הלהט“ב.

• למעלה משליש העידו שנמנעו מפנייה לעזרה מקצועית בשל בושה.

בלוס אנג’לס נרשמו שיעורי מצוקה מן הגבוהים במדינה: כ-90% מהמשיבים בעיר הצביעו על יוקר הדיור כגורם לחץ מרכזי; כ-85% ציינו גם שינויי אקלים ואפליה כלפי מהגרים כגורמי דחק משמעותיים.

 

בלוס אנג’לס נרשמו שיעורי מצוקה מן הגבוהים במדינה: כ-90% מהמשיבים בעיר הצביעו על יוקר הדיור כגורם לחץ מרכזי; כ-85% ציינו גם שינויי אקלים ואפליה כלפי מהגרים כגורמי דחק משמעותיים.

 

מה לוחץ על הדור הצעיר?

• דיור ויוקר המחיה: 87% מודאגים מעלות הדיור; 84% מציינים את התייקרות המצרכים; 73% מודאגים מיכולת ההשמה בעבודה טובה.

• אלימות בנשק חם: כ-85% הביעו חשש — על רקע תרגילי התמודדות עם ירי בבתי ספר ודיווחים תכופים על אירועי ירי המוני.

• משבר האקלים: 78% סימנו את שינויי האקלים כגורם מרכזי למצוקה; בקליפורניה החווים שריפות, בצורות וקיצוניות מזג אוויר, נרשמה חרדת אקלים נפוצה.

• גזענות ואפליה: 78% ציינו גזענות כמוקד דחק — ביטוי לרגישות גוברת לאי-צדק מערכתי.

חסמים בדרך לטיפול

יותר משליש מן המעוניינים בעזרה מקצועית נמנעו מפנייה בשל בושה; למעלה מחמישית ציינו חוסר יכולת כלכלית או חוסר ידיעה היכן לקבל סיוע.
“הנתונים מראים עד כמה הצעירים מושפעים מעולם מורכב — מחרדת אקלים וביטחון אישי ועד לחץ מתמשך מהרשתות החברתיות”, אמרה ניקול סטלטר, מנהלת תחום בריאות התנהגותית בבלו שילד קליפורניה. לדבריה, “חשוב שרופאים, אנשי חינוך, מקבלי החלטות ומבוגרים אכפתיים יקשיבו לצעירים ויטפלו בכך כמשבר לאומי של בריאות נפש”.

הממצאים הוצגו בכנס מחוזי בסן דייגו שעסק בבריאות נפש תלמידים, ביוזמת הארגון החינוכי וולנס טוגדר (Wellness Together), בהשתתפות מנהלי בתי ספר ואנשי מקצוע.

בין מצוקה לתקווה

למרות החסמים, כשני שלישים מן המשיבים דיווחו על אופטימיות כלפי העתיד, ועל אימוץ הרגלים מגינים — פעילות גופנית, תחביבים, התנדבות — ועל מעורבות אזרחית כדרך התמודדות. בקרב מי שחרדים לשינויי האקלים, כמעט כולם (כ-99%) נוקטים פעולות פרו-אקלימיות בחייהם.

“צעירים אינם פסיביים; הם מבקשים לשבת במושב הנהג של עתידם”, אמרה לישון פרנסיס, מנהלת תחום בריאות התנהגותית בצ’ילדרן נאו. סטלטר הוסיפה כי קהילתיות מעשית מסייעת לרווחה נפשית: “ניקוי חופים, התנדבות במקלטי בעלי חיים — זו דרך לפגוש אנשים עם מטרה משותפת ולחוות שייכות”.

המשמעות הרחבה

המחקר מתאר משבר דורי שמקורו לא רק בגורמים אישיים או משפחתיים, אלא במבנים כלכליים וחברתיים: יוקר מחיה קיצוני, אלימות אזרחית, שינוי אקלים ואי-שוויון מתמשך. מכאן שהמענה חייב להיות רב-מערכתי: לצד הרחבת שירותי בריאות הנפש (זמינות, סבסוד, נגישות תרבותית ושפתית), נדרשים מהלכים בתחומי דיור בר־השגה, תעסוקה איכותית לצעירים, התמודדות עם אלימות בנשק חם וצעדים אפקטיביים להתאמה ולהפחתת נזקי האקלים.

עבור קובעי המדיניות בקליפורניה — מדינה עשירה במשאבים אך עם פערים עמוקים — מדובר בקריאת השכמה. הממצאים מבהירים כי ללא השקעה מתואמת בתשתיות תמיכה לצעירים, נמשיך לראות החמרה במדדי המצוקה.

ובכל זאת, קו התקווה בולט: נכונות צעירי וצעירות קליפורניה לפעול למרות הקושי מעידה על חוסן ועל תחושת אחריות אזרחית. האתגר כעת עובר לידי המבוגרים והמערכות — האם יתאימו את עצמם לקצב הדור, יסירו חסמים ויגבו במדיניות את מה שהצעירים כבר עושים בשטח.