בהתאם להסכם, הבית הלבן יחדש את הטיפול בבקשות למחיקת הלוואות במסגרת שתי תוכניות ההחזר המרכזיות: תוכנית ההחזר המבוססת הכנסה (ICR) ותוכנית שלם כפי שאתה מרוויח (PAYE).
שתי התוכניות יישארו פעילות עד 1 באוגוסט 2028 – מועד שבו צפוי לפקוע תוקפן לפי חוק התקציב והמסים החדש של טראמפ, הידוע בכינויו "החוק הגדול והיפה".
על פי הערכות, יותר מ־2.5 מיליון אמריקאים רשומים באחת משתי התוכניות. עבור עשרות אלפי לווים שנותרו בחודשים האחרונים במצב של חוסר ודאות משפטית, מדובר בהקלה דרמטית.
וינסטון ברקמן־ברין, היועץ המשפטי של ארגון "הגנה על הלווים" שליווה את איגוד המורים בתביעה, בירך על ההסכם:
"זהו ניצחון עצום ללווים," אמר. "הממשלה התחייבה סוף־סוף לפעול על פי החוק ולהעניק סליחת חובות לעובדי השירות הציבורי שעמדו בתנאים. אנחנו נוודא שההבטחה הזו תיושם במלואה."
ההסכם כולל גם סעיף נוסף ובעל משמעות כלכלית – לווים שחובותיהם יימחקו השנה לא יחויבו בתשלום מס פדרלי על הסכום שנמחק. מדובר בהטבה שעשויה לחסוך ללווים אלפי דולרים.
עבור מיליוני לווים – מורים, אחיות, עובדים סוציאליים ופקידים ממשלתיים – מדובר ברגע של נשימה כלכלית. רבים מהם הסתמכו במשך שנים על הבטחת המדינה לסליחת חוב בתום תקופת ההחזר, והקפאת התוכניות בשנה שעברה איימה למוטט את יציבותם הכלכלית.
ההסכם נחתם לאחר שאיגוד המורים האמריקאי – אחד הגדולים במדינה, עם כ־1.8 מיליון חברים – הגיש תביעה נגד ממשל טראמפ במרץ השנה. בתביעה נטען כי הממשל חסם שלא כחוק את הגישה לתוכניות שהיו בתוקף בעת נטילת ההלוואות.
מוקדם יותר השנה, עצר הבית הלבן את מחיקת ההלוואות בתוכניות המבוססות הכנסה, לאחר שבית משפט פדרלי הקפיא את תוכנית SAVE – חסכון להשכלה בעלת ערך, שפותחה בתקופת ממשל ביידן.
בעקבות ההקפאה, נותרו לווים רבים עם אפשרות אחת בלבד – תוכנית ההחזר המבוססת הכנסה (IBR) – שהייתה מוגבלת בהיקפה.
משרד החינוך בראשות מזכירת החינוך לינדה מקמהון טען אז כי הצו השיפוטי מאפשר לממשלה לחסום את שאר התוכניות עד להכרעת בית המשפט. אך הסכם הפשרה החדש מבטל בפועל את ההקפאה.
מדובר באחת מפניות הפרסה המשמעותיות של ממשל טראמפ בתחומי הכלכלה והחינוך. במהלך כהונתו הראשונה והשנייה, הממשל נקט קו נוקשה כלפי תוכניות מחיקת חובות של ממשל ביידן, בטענה שהן "בלתי הוגנות כלפי משלמי המסים" ו"מעודדות חוסר אחריות פיננסית".
כעת, טראמפ מבקש להציג מדיניות מתונה יותר: מתן הקלה למי שכבר הצטרפו לתוכניות, תוך הגבלתן בזמן ובתקציב.
המהלך מאפשר לממשל להציג את ההחלטה כפשרה מאוזנת – מצד אחד, סיוע למיליוני לווים מהמעמד הבינוני והשירות הציבורי; מצד שני, שמירה על אחריות תקציבית והימנעות ממחיקת חובות כוללת.
ההסכם מדגיש גם את כוחם הפוליטי והמשפטי של איגודים מקצועיים בארצות הברית. לחץ משפטי עקבי של איגוד המורים הצליח להביא את הבית הלבן לשולחן המשא ומתן ולשנות מדיניות בעלת השפעה על מיליוני אזרחים.
"זו הוכחה לכך שהמאבק הקולקטיבי עדיין עובד," אמר ברקמן־ברין. "כאשר אנשים מתאגדים, גם ממשל חזק נאלץ להקשיב."
עבור מיליוני לווים – מורים, אחיות, עובדים סוציאליים ופקידים ממשלתיים – מדובר ברגע של נשימה כלכלית. רבים מהם הסתמכו במשך שנים על הבטחת המדינה לסליחת חוב בתום תקופת ההחזר, והקפאת התוכניות בשנה שעברה איימה למוטט את יציבותם הכלכלית.
כעת, עם החידוש, הם יכולים לתכנן מחדש את עתידם.
"אני לא מדברת רק על כסף," אמרה מרתה דלונג, מורה מבוסטון שהייתה חלק מהתביעה. "זה עניין של צדק. הבטיחו לנו, ואנחנו עמדנו בחלק שלנו."
עם זאת, הוויכוח הציבורי סביב חובות הסטודנטים רחוק מלהסתיים. סך החוב האמריקאי בתחום ההשכלה הגבוהה עומד על כ־1.7 טריליון דולר – סכום שמכביד על עשרות מיליוני אזרחים ודוחה החלטות חיים כמו רכישת בית או הקמת משפחה.
ההסכם הנוכחי הוא רק תיקון חלקי, אך הוא עשוי לשמש תקדים להסכמות עתידיות ולשיח חדש סביב רפורמה רחבה במערכת ההשכלה הגבוהה.