הבריחה הגדולה: כמעט 150 אלף ישראלים עזבו את המדינה בארבע שנים – ועשרות אלפים מצאו בית חדש בארצות הברית ובלוס אנג'לס

ישראל חווה עלייה דרמטית במספר אזרחיה העוזבים את המדינה לשהות ארוכת טווח בחו״ל, לצד ירידה חדה במספר החוזרים – כך לפי דו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם לקראת דיון מיוחד בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

לפי הנתונים, בין השנים 2020 ל־2024 עזבו את ישראל 145,900 אזרחים יותר משחזרו, נתון המהווה את מאזן ההגירה השלילי החד ביותר בתולדות המדינה.

גל ההגירה שלאחר השבעה באוקטובר

בדו"ח נכתב כי העלייה החדה ביציאת ישראלים החלה מיד לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 – ומאז נמשכה ברציפות. המספרים משקפים מגמה מתמשכת של אכזבה, עייפות ממלחמות ואובדן אמון במערכת הציבורית.

שיעורי ההגירה לפי שנים:

• בשנת 2020 עזבו 34 אלף ישראלים.

• בשנת 2021 – 43,400.

• בשנת 2022 – 59,400 (עלייה של 44%).

• בשנת 2023 המספר זינק ל־82,800 (עלייה של 39% נוספים).

• בין ינואר לאוגוסט 2024 עזבו כ־50 אלף נוספים – נתון שמצביע על המשך המגמה ואף על התחזקותה.

פחות חוזרים, יותר נפרדים

במקביל, הולך וקטן מספר הישראלים החוזרים. בשנת 2022 שבו לארץ 29,600 ישראלים; ב־2023 המספר ירד ל־24,200 בלבד; ובין ינואר לאוגוסט 2024 שבו רק 12,100 – ירידה של כמעט רבע בהשוואה לשנה שעברה.

“הישראלים שעוזבים כבר לא רואים את עצמם ‘שליחים זמניים בחו"ל’,” אומרת החוקרת הדמוגרפית ד"ר סיון רפאל. “זו בחירה מודעת בחיים אחרים – בטוחים, יציבים ונטולי חרדה ביטחונית.”

 

“הישראלים שעוזבים כבר לא רואים את עצמם ‘שליחים זמניים בחו"ל’,” אומרת החוקרת הדמוגרפית ד"ר סיון רפאל. “זו בחירה מודעת בחיים אחרים – בטוחים, יציבים ונטולי חרדה ביטחונית.”

 

מי עוזב – ומאיפה

תל אביב־יפו מובילה את נתוני ההגירה (14% מהעוזבים בשנת 2024), ואחריה חיפה (7.7%), נתניה (6.9%) וירושלים (6.3%). בין הערים עם שיעורי עזיבה נמוכים נכללות הרצליה (1.8%), אשקלון (1.9%) ובאר שבע (2.1%).

לפי פילוח גילאי, האוכלוסייה הבולטת ביותר בקרב המהגרים היא בגילי 30–49 – כמעט שליש מכלל העוזבים. אחריהם ילדים ובני נוער עד גיל 19, המהווים מעל חמישית מהמקרים, מה שמעיד על הגירה משפחתית של ממש.

בחלוקה מגדרית, עזבו יותר גברים (כ־42,600) מנשים (כ־40,100).

ארצות הברית כיעד המרכזי

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והקונסוליות הישראליות, ארצות הברית נותרה היעד המועדף ביותר על ישראלים מהגרים. מאז תחילת 2023 היגרו לשם למעלה מ־28 אלף ישראלים, וכ־6,000 מהם בחרו להשתקע במחוז לוס אנג'לס רבתי – בעיקר בשכונות בהן קיימת קהילה ישראלית פעילה, כמו אנצ’ינו, טארזנה, בוורלי הילס, ואזור עמק סן פרננדו.

“הם באים לכאן כי הם רוצים נורמליות,” אומרת רחל עוז, יועצת נדל"ן מקומית בלוס אנג'לס. “הורים צעירים מספרים שהם רוצים שילדיהם יגדלו בלי אזעקות, בלי טילים ובלי חרדה. אבל בתוך כמה חודשים הם מגלים שגם כאן לא הכול פשוט – יש געגועים, יש זהות שמבקשת מענה.”

“זו כבר לא הגירה זמנית – זה אקסודוס”

יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת גלעד קריב, כינה את הנתונים “מדאיגים מאין כמותם”. לדבריו, “זו כבר לא הגירה זמנית – זה אקסודוס מודרני. ישראלים רבים בוחרים לבנות את עתידם מחוץ לגבולות המדינה, ורק מעטים שוקלים לחזור.”

קריב האשים את הממשלה ב“פיצול החברה הישראלית לפני המלחמה ובהזנחת החזית האזרחית מאז”. לדבריו, “זה לא גורל אלא תוצאה של מדיניות. עם סדרי העדיפויות הנוכחיים, המצב רק יחמיר. ההתעקשות הזו היא רמיסה של ערכים ציוניים ושל העתיד שלנו.”

ממשלה ללא תוכנית

בדו"ח הכנסת מצוין כי לממשלה אין תוכנית סדורה לבלימת ההגירה או לעידוד חזרה. “אין חזון, אין יעד, ואין גוף מתכלל שמוביל מדיניות השבה,” נכתב. “הנושא מטופל באופן נקודתי בלבד – בעיקר ברמה הסמלית.”

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 79 אלף ישראלים היגרו בין ראש השנה האחרון לזה הנוכחי – נתון שמעמיק את מאזן ההגירה השלילי ומעלה חשש לירידה דמוגרפית ממושכת.

ההשלכות הכלכליות והחברתיות

המגמה מעוררת דאגה כבדה בקרב כלכלנים. “כשצעירים משכילים עוזבים, המדינה מאבדת את המנועים שלה,” אומר פרופ’ נדב אילון מאוניברסיטת תל אביב. “אלה מהנדסים, רופאים, אנשי היי־טק ויוצרים. כל אחד כזה הוא אובדן של ערך מוסף עצום.”

לדבריו, “זו לא רק בריחת מוחות – זו בריחת לבבות. אנשים פשוט לא מרגישים שייכים.”

בין פחד לעייפות

שיחות עם מהגרים מצביעות על שלושה מניעים עיקריים: פחד, עייפות וחיפוש יציבות. “הילדים שלי ישנים טוב יותר בלוס אנג'לס,” אומרת מיכל, אם לשלושה שעברה לקליפורניה אחרי ה־7 באוקטובר. “אבל אני לא ישנה בלילה מהגעגוע.”

משבר זהות לאומי

המשבר הנוכחי אינו רק דמוגרפי – הוא גם זהותי. יותר ישראלים מגדירים עצמם “יהודים בעולם” ולא “ישראלים בגולה”. בעיני רבים, ישראל הפכה ממקום מגורים טבעי לסמל מורכב של סכסוך, קיטוב וחוסר יציבות.

“מדינה שלא מצליחה לשכנע את אזרחיה להישאר,” אומר הסוציולוג ד"ר גלעד שחר, “נמצאת במשבר אמון עמוק עם עצמה.”

האם ניתן להפוך את הגל?

המומחים סבורים שכן – אם הממשלה תשנה כיוון. השקעה בחינוך, ביטחון אישי, דיור בר־השגה ושיקום אמון אזרחי עשויים להפוך את המגמה. “ישראלים לא עוזבים כי הם שונאים את הארץ,” אומרת ד"ר רפאל. “הם עוזבים כי הם אוהבים אותה – אבל כבר לא מזהים אותה.”

סיכום: סימן אזהרה לדור הבא

ה“בריחה הגדולה” הפכה לעובדה. מספר הישראלים שעוזבים גדול פי שלושה כמעט ממספר החוזרים, והמגמה אינה מראה סימני בלימה.

“ישראל מאבדת שכבה שלמה של צעירים מוכשרים ואידיאליסטים,” מסכם פרופ’ אילון. “זו קריאת השכמה. אם לא יימצא חזון חדש – לא רק הכלכלה תתרוקן, אלא גם הנשמה הישראלית.”