החלום האמריקאי מתרחק: נדרש שכר של 194 אלף דולר בשנה כדי לחיות בנוחות בלוס אנג'לס

לוס אנג'לס, קליפורניה – עיר המלאכים הפכה לעיר שבה המחירים נוגעים בשמיים. מחקר חדש שפרסם אתר הפיננסים האמריקאי גו־באנקינג־רייטס מציג תמונה מדאיגה עבור מי שחולם על חיים נוחים בעיר הגדולה של קליפורניה: כדי לחיות בה ללא דאגות כלכליות, יש צורך בשכר שנתי של כמעט 194 אלף דולר.

הממצאים מבוססים על נתוני מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, על ניתוח שוק הנדל"ן של חברת זילו, ועל נתונים מלשכת הסטטיסטיקה לעבודה האמריקאית. יחד הם מציירים תמונה קשה עבור מבוגרים עובדים המבקשים לנהל תקציב סביר בעיר האנג'לים.

קליפורניה שולטת בפסגה

לוס אנג'לס מדורגת כעיר הרביעית היקרה ביותר בארצות הברית, כאשר שלוש ערים נוספות מקליפורניה מובילות את הרשימה: סן חוזה במקום הראשון, עם דרישת שכר של 264 אלף דולר; סן פרנסיסקו במקום השני – 251 אלף דולר; וסן דייגו במקום השלישי – 206 אלף דולר. לונג ביץ', גם היא מקליפורניה, ממוקמת במקום השישי עם דרישת שכר של כ־179 אלף דולר.

"המסקנה המרכזית היא שעלות המחיה הגבוהה בלוס אנג'לס ממשיכה לערער את הנגישות הכלכלית, אפילו עבור מי שמרוויח שכר בן שש ספרות," אמר סי. ג'יי. ויליאמסון, חוקר באתר גו־באנקינג־רייטס.

איך חושב השכר: כלל 50/30/20

החוקרים השתמשו בכלל התקציב הפופולרי 50/30/20, המחלק את ההכנסות לשלוש קטגוריות: 50 אחוזים לצרכים חיוניים, 30 אחוזים לרצונות ולפנאי, ו־20 אחוזים לחיסכון ולתשלומי חוב. כדי להגדיר "חיים נוחים", החוקרים הכפילו את סכום ההכרחיות – מתוך הנחה ששכר כפול מהנדרש לצרכים הבסיסיים מאפשר חיים ללא לחץ כלכלי. בלוס אנג'לס, הוצאות ההכרחיות מוערכות בכ־97,400 דולר, וכפולתן מביאה לסכום של כ־194 אלף דולר בשנה.

 

ערי קליפורניה הושפעו במיוחד ממחירי הדיור הגבוהים. בלוס אנג'לס, ערך הבית הממוצע חצה את רף מיליון הדולרים – נתון שמסביר חלק ניכר מיוקר המחיה באזור.

 

משבר הדיור מקשה על כולם

לפי ויליאמסון, ערי קליפורניה הושפעו במיוחד ממחירי הדיור הגבוהים. בלוס אנג'לס, ערך הבית הממוצע חצה את רף מיליון הדולרים – נתון שמסביר חלק ניכר מיוקר המחיה באזור.

עם זאת, התופעה כבר מזמן אינה ייחודית לקליפורניה. המחקר בחן את 50 הערים המאוכלסות ביותר בארצות הברית, וגילה כי ביותר ממחציתן נדרש שכר שנתי של שש ספרות כדי לחיות ברמת נוחות בסיסית.

הערים היקרות ביותר בארצות הברית

בעשירייה הפותחת נמצאות גם ניו יורק, במקום החמישי, עם דרישת שכר של 184,420 דולר; סיאטל שבמדינת וושינגטון, במקום השביעי – 178,520 דולר; ובוסטון שבמסצ'וסטס, במקום השמיני – 169,155 דולר. וושינגטון די־סי סוגרת את העשירייה הראשונה עם 157,960 דולר, ואחריה מיאמי שבפלורידה – 144,219 דולר.

מעבר לשתי החזיתות החופיות, הנתונים גבוהים גם בערים כמו דנוור (129,528 דולר), פורטלנד שבאורגון (126,707 דולר) ואוסטין שבטקסס (122,875 דולר). אפילו ערים כמו לאס וגאס (114,449 דולר), אטלנטה (112,702 דולר) ונאשוויל (110,783 דולר) דורשות שכר שנתי של מעל 110 אלף דולר כדי לשמור על רמת חיים נוחה.

העיר הזולה ביותר מבין 50 הגדולות היא דטרויט, שבה מספיק שכר שנתי של כ־65 אלף דולר – פחות משליש מהנדרש בסן חוזה.

הפערים מתרחבים

כתב הצרכנות דייוויד לזרוס, מתחנת הטלוויזיה קיי־טי־אל־איי, מציין כי אף שהתוצאות אינן מפתיעות, הן "ממחישות את הקושי הגובר פשוט להסתדר." לדבריו, המונח "חיים בנוחות" עשוי להתפרש בצורות שונות, אך הנתונים חושפים את עומק הפער בין המציאות הכלכלית לבין השאיפה לחיים יציבים.

כאשר השכר החציוני בארצות הברית עומד על כ־60 אלף דולר בשנה בלבד, הפער בין ההכנסה הממוצעת לבין הדרוש לחיים נוחים בערים המרכזיות הולך וגדל. עבור צעירים הנכנסים לשוק העבודה ומנסים להשתלב בערים הגדולות, מדובר באתגר של ממש. רבים נאלצים לבחור בין קריירה בעיר גדולה במחיר של ויתור על איכות חיים, לבין מעבר לעיר קטנה וזולה יותר – במחיר של הזדמנויות תעסוקה מצומצמות.

מבט קדימה: שאלת הקיימות העירונית

המחקר מדגיש את המשבר המתמשך ביוקר המחיה בארצות הברית, במיוחד בערים החופיות והמטרופולינים הגדולים. המגמה מעלה שאלות נוקבות על עתידן של הערים הללו – האם ימשיכו להיות מרכזי מגורים ותעסוקה נגישים, או יהפכו למובלעות של בעלי ממון בלבד?