ריצה 43 שנים בכלא על רצח שלא ביצע – וברגע השחרור רשויות ההגירה חטפו אותו

פנסילבניה – בבוקרו של 3 באוקטובר 2025 יצא סוברמניאם ("סובו") ודאם מבית הסוהר הנטינגדון שבפנסילבניה, לאחר שריצה 43 שנים בגין רצח שלא ביצע. האיש בן ה־64 בילה כמעט את כל חייו הבוגרים מאחורי סורג ובריח, עד שבית המשפט ביטל את הרשעתו לאחר שהתברר כי התביעה הסתירה ראיות מהותיות שהיו ממוטטות את תיק המדינה נגדו. פרקליט המחוז של מחוז סֶנטר משך את כל האישומים יום לפני מועד שחרורו הצפוי.

אבל סובו מעולם לא הגיע הביתה. דקות לאחר שיצא לחופשי, קציני משרד ההגירה והמכס של ארצות הברית (ICE) המתינו לו מחוץ לשערי הכלא. הם עצרו אותו על בסיס צו גירוש ישן – והעבירו אותו למרכז העיבוד של עמק מושנון, מתקן מעצר של רשויות ההגירה במרכז פנסילבניה. משפחתו, שהתכוננה לחגוג את שובו, גילתה כי במקום להשתחרר, הוא נכלא שוב – הפעם כעציר של הממשלה הפדרלית.

בהצהרה שפרסמה המשפחה באתר אינטרנט המוקדש לתמיכה בעניינו נכתב: “לאכזבתנו, סובו הועבר למעצר של רשויות ההגירה והוא מוחזק כעת במרכז העיבוד של עמק מושנון. נושא ההגירה הוא שריד מהתיק הפלילי הישן שלו. מאחר שההרשעה השגויה בוטלה וכל האישומים נגדו נדחו, ביקשנו מבית הדין להגירה לפתוח מחדש את התיק ולשקול את העובדה שסובו זוכה. המשפחה שלנו ממשיכה להיאבק ומחכה ליום שבו נוכל סוף־סוף להיות שוב יחד.”

 

דקות לאחר שיצא לחופשי, קציני משרד ההגירה והמכס של ארצות הברית (ICE) המתינו לו מחוץ לשערי הכלא. הם עצרו אותו על בסיס צו גירוש ישן – והעבירו אותו למרכז העיבוד של עמק מושנון, מתקן מעצר של רשויות ההגירה במרכז פנסילבניה. משפחתו, שהתכוננה לחגוג את שובו, גילתה כי במקום להשתחרר, הוא נכלא שוב – הפעם כעציר של הממשלה הפדרלית.

 

סיפורו המשפטי של סובו החל בשנת 1982, כשהואשם ברצח חברו תומאס קינסר, בן 19, במחוז סֶנטר בשנת 1980. לפי גרסת התביעה, סובו ירה בקינסר באקדח קליבר 0.25 – נשק שמעולם לא נמצא. ההרשעה התבססה כמעט כולה על ראיות נסיבתיות. סובו הורשע ב־1983 ונידון למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור על תנאי.

במשך עשרות שנים המשיך לטעון לחפותו, אך הערעורים נדחו בזה אחר זה. רק כש”פרויקט החפות של פנסילבניה“ הצטרף לצוות ההגנה שלו, התיק נפתח מחדש. בשנת 2022 גילו עורכי דינו מסמכים שלא נחשפו קודם לכן – ובהם דוח של ה־אף־בי־איי ורשימות בכתב יד, שהצביעו על כך שפצע הקליע בגולגולת הקורבן היה קטן מדי כדי להיגרם מכדור קליבר 0.25. ראיה זו ערערה את כל בסיס התביעה.

באוגוסט 2025 קבע השופט ג’ונתן גריין מבית המשפט לעניינים משפטיים של מחוז סֶנטר כי הסתרת הראיות היוותה הפרה חמורה של ההליך ההוגן. “אילו הראיות הללו היו נחשפות בזמנן,” כתב, “קיימת סבירות ממשית שחבר המושבעים היה מגיע למסקנה שונה.” חודש לאחר מכן ביטל התובע המחוזי ברני קנטורנה את האישומים, באומרו כי משפט חוזר יהיה בלתי אפשרי וגם לא צודק. סובו הפך אז לאדם המזוכה לאחר תקופת המאסר הארוכה ביותר בתולדות פנסילבניה – ואחד מהמקרים הארוכים בתולדות ארצות הברית.

אך עם החופש הגיע איום חדש.

צו גירוש מן העבר

רשויות ההגירה הסבירו כי עצרו את ודאם על בסיס “צו גירוש ישן” משנות ה־80, הקשור לא רק להרשעת הרצח שבוטלה אלא גם להרשעה מוקדמת בעבירת סמים מתקופת נעוריו. עוד לפני שנעצר בגין הרצח, הודה ודאם – שהיה אז בן 19 – בהחזקה ובהפצה של סם ה־אל־אס־די, עבירה שלדברי משפחתו נבעה מטעות נעורים. למרות שההרשעה ההיא יצרה השלכות בתחום ההגירה, הוא מעולם לא גורש, שכן נשפט אז למאסר עולם.

כעת, עם ביטול ההרשעה, רשויות ההגירה החיו את צו הגירוש הישן. בהצהרה ששלחו לעיתון “הרלד” נכתב כי “קציני ההגירה ממשרד פילדלפיה עצרו את סוברמניאם ודאם מיד עם שחרורו בשל עברו הפלילי. בהתאם לחוקי ההגירה והאזרחות, אנשים שמיצו את כל דרכי הערעור בעניינם ויש נגדם צווי גירוש תקפים – הם בראש סדר העדיפויות לאכיפה.” עוד נמסר כי “סובו ודאם, בעל עבר פלילי ארוך הכולל גם הרשעה בסחר בסמים, עומד בקריטריונים הללו.”

מייק טרופה, דובר המשפחה, אמר כי המהלך תפס את כולם בהפתעה. “הם שבורים רגשית מהאפשרות שהוא יישלח למדינה שהוא כלל לא מכיר,” אמר. “יש אולי שורשים רחוקים בהודו, אבל כל משפחתו, חבריו ומערכות היחסים שלו נמצאים בארצות הברית ובקנדה.”

זואי מילר־ודאם, אחייניתו של סובו, סיפרה כי המשפחה אינה יודעת למה לצפות מההליך אך ממשיכה לקוות. “אין לנו הרבה ציפיות, אבל יש לנו תקווה,” אמרה. “זה היה מסע ארוך מאוד עד לזיכויו של דודי. הוא בילה 44 שנים בכלא על פשע שלא ביצע – ואנחנו נמשיך להילחם עבורו.”

לדבריה, סובו נודע כאדם רחום שהקדיש את חייו לעזרה לאחרים גם בין כותלי הכלא. “הוא עבד כמורה, עזר לאנשים רבים להשלים לימודים ולזכות בהשכלה. אסירים לשעבר סיפרו לנו שהעידוד והתמיכה שלו שינו את חייהם.”

צוות ההגנה של ודאם הגיש בקשה לפתוח מחדש את תיק ההגירה ועתירה לעיכוב הגירוש עד שתתקבל החלטה סופית. לממשלת ארצות הברית יש עד 24 באוקטובר להגיש את תגובתה. עבור המשפחה, זהו מאבק על משהו גדול בהרבה משאלות משפטיות – זהו מאבק על צדק אנושי בסיסי, ועל הזכות לחירות שכמעט נגזלה ממנו לנצח.