שמחה שלא בזבזתי עליך פרוטה: שרת ביטחון המולדת תוקפת את זמר הקאנטרי זאק בריאן על שיר המבקר את רשות ההגירה והמכס

שרת ביטחון המולדת, קריסטי נואם, תקפה בחריפות את כוכב מוזיקת הקאנטרי זאק בריאן בעקבות דמו לשירו החדש והשנוי במחלוקת, “חדשות רעות”, המתייחס לפשיטות של רשות ההגירה והמכס (ICE). בריאן, חייל לשעבר בצי האמריקאי, הסביר מנגד כי השיר עוסק באהבתו לארצות הברית ובניסיון לאחות את השסע הציבורי.

נואם אמרה כי הייתה “מאוכזבת ומיואשת” לאחר שהאזינה לדמו הקצר שפרסם בריאן ב־3 באוקטובר. “אני מקווה שהוא מבין כמה השיר הזה לא מכבד — לא רק את אוכפי החוק אלא את המדינה הזו,” אמרה לפודקאסטר השמרני בני ג’ונסון. “לכל מי שנלחם על חירותנו. הוא סיכן הכול כשהוציא מוצר שתוקף אנשים שמנסים לשמור על רחובות בטוחים.”

בריאן, בן 29, שיתף את הקטע ברשתות החברתיות בצירוף הכיתוב “דעיכת האדום, הלבן והכחול”. מילות הדמו מתארות גיבור המתמודד עם מציאות קשה — “שמעתי שהשוטרים הגיעו… ו־ICE הולכים לבוא לפרוץ לך את הדלת” — לצד תחושת התפוררות חברתית: ילדים מפוחדים, בתים שלא נבנים, ברים שאינם משמשים עוד כמרכזי מפגש, ואצבעות אמצע מורמות.

 

בריאן, בן 29, שיתף את הקטע ברשתות החברתיות בצירוף הכיתוב “דעיכת האדום, הלבן והכחול”. מילות הדמו מתארות גיבור המתמודד עם מציאות קשה — “שמעתי שהשוטרים הגיעו… ו־ICE הולכים לבוא לפרוץ לך את הדלת” — לצד תחושת התפוררות חברתית: ילדים מפוחדים, בתים שלא נבנים, ברים שאינם משמשים עוד כמרכזי מפגש, ואצבעות אמצע מורמות

 

נואם שבה והתייחסה לשיר בתדרוך תקשורתי קצר בפורטלנד, לאחר שסוכנים פדרליים עצרו כמה מהגרים בלתי־חוקיים, ובהם חשוד בעבירת אונס נגד קטין. היא הוסיפה כי מעולם לא הייתה מעריצה של בריאן: “זאק, לא הקשבתי למוזיקה שלך, ואני שמחה על כך היום. משמח אותי שלא הוצאתי עליך פרוטה אחת כדי להעשיר את אורח החיים שלך אם זה מה שהשיר מייצג.” לדבריה, היא מעדיפה אמני קאנטרי כג’ייסון אלדין, ג’ון ריץ’, ג’ון פארדי וקיד רוק: “האנשים האלה מבינים מה פירושו לעמוד על החירות. שמחה שלא בזבזתי כסף על זאק.”

נואם האשימה את בריאן בצביעות משום שלדבריה הוא משחרר שיר המבקר אכיפת חוק בעוד ששוטרים מאבטחים את הופעותיו. “ייחודה של אכיפת החוק הוא שהם לא בוחרים את מי להגן עליו; הם מגנים גם על מי שאינו מכבד אותם,” אמרה.

משרד ביטחון המולדת הצטרף למתקפה הציבורית כשהפיץ ברשת סרטון פשיטות של סוכנים פדרליים, מלווה בשירו המצליח של בריאן “ריווייבל”.

בתגובה לסערה כתב בריאן כי השיר עוסק “בכמה שאני אוהב את המדינה הזו ואת כל מי שחי בה יותר מכל דבר”. לדבריו, “כשאתם תשמעו את השיר המלא, תבינו את ההקשר — הוא נוגע בשני צדי המתרס. מי שמשתמש בו עכשיו כנשק רק מוכיח עד כמה אנחנו מפולגים באופן הרסני. צריך למצוא את הדרך חזרה.” עוד הדגיש: “שירתתי את המדינה הזו. אינני מזדהה עם אף אחד מהקצוות הרדיקליים. אני מנסה לעשות את המיטב שלי, וגם לנו — כמו לכולם — קורה שלעיתים דברינו מתפרשים לא נכון.”

העימות סביב השיר מדגיש את הקיטוב העמוק בארצות הברית סביב מדיניות ההגירה ומבצעי האכיפה של רשות ההגירה והמכס. תומכי הקו התקיף רואים בפעולות אלה צעד חיוני להגנת הציבור; המבקרים טוענים כי מדובר במדיניות היוצרת אקלים של פחד ומפרקת קהילות. גם זירת הקאנטרי עצמה הפכה לשדה מאבק תרבותי: בעוד אמנים דוגמת אלדין וקיד רוק מזוהים במפורש עם עמדות שמרניות, אחרים מבקשים להתרחק ממחלוקות פוליטיות או להביע עמדות ליברליות יותר.

מעמדו של בריאן כוותיק חיל הים מקנה לו הילה פטריוטית שקשה לערער עליה, אך הדמו נתפס בידי רבים כביקורת על אוכפי החוק, והצית תגובה חריפה. עצם התייחסותה האישית של שרת ביטחון המולדת לשיר מצביעה על רגישות הממשל לביקורת על תחום ההגירה. מנגד, ניסיונו של בריאן “לגעת בשני הצדדים” ממקם אותו במרכז שיח מקוטב במיוחד — מקום שהניווט בו מסוכן ומורכב.

ברקע הדברים עולה גם שאלת חופש הביטוי של אמנים: עד היכן מותרת ביקורת אמנותית על מדיניות ממשלתית, והאם ראוי שפקידים בכירים ישיבו לה בהתקפות ישירות. עבור בריאן, הנמצא בחודשים האחרונים במוקד בדיקה ציבורית גוברת, הסערה הנוכחית היא עוד חוליה בשרשרת לחצים המעידים על מחיר התהילה בעידן הרשתות והפוליטיזציה של התרבות.