מבצע חילוץ דרמטי של אם חייל אמריקאי מעזה — תקיפות צה״ל הושהו לתיאום

יוניס, בנה בן ה־32 של פירואנה, התגייס לצבא ארצות הברית בשנת 2023 במטרה לקבל אזרחות אמריקאית. לדבריו, מאז פרוץ המלחמה באוקטובר אותה שנה, עמדו אמו וששת אחיו בסכנה מתמדת וסבלו ממחסור חמור במזון ובתרופות. בשלב מסוים, כך סיפר, נאלצו בני המשפחה לאכול “זרעי ציפורים” מתוך ייאוש. בית המשפחה, בן שבע קומות, נהרס כליל בהפצצות. “היה להם רגע שבו הם אכלו זרעי ציפורים,” אמר יוניס בראיון לעיתון הוושינגטון פוסט, שחשף את פרטי החילוץ.

 

המהלך דרש גיוס משאבים כספיים בסך 10,000 דולר לכיסוי הובלה, שימוש בתוכנת מעקב מתקדמת לניהול מסלולי תנועה בזמן לחימה, ומעורבות ישירה של בכירים אמריקאים שסייעו להבטיח הסכמות מול ממשלות ירדן וישראל.

 

המהלך דרש גיוס משאבים כספיים בסך 10,000 דולר לכיסוי הובלה, שימוש בתוכנת מעקב מתקדמת לניהול מסלולי תנועה בזמן לחימה, ומעורבות ישירה של בכירים אמריקאים שסייעו להבטיח הסכמות מול ממשלות ירדן וישראל. יוניס, שקיבל אזרחות אמריקאית בפברואר 2024 ביום שסיים את ההכשרה הבסיסית בחיל הים, משרת כחובש בקליפורניה והחל כבר בראשית השנה לעבוד על יציאת אמו דרך ירדן. הוא ביקש אישורים גם לאחיו — ונדחה; רק בקשתה של האם אושרה. אף שקיבל הבטחה כי תוכל להיכנס לארצות הברית, התקשה למצוא מי שיוציא אותה מעזה ויסייע בחידוש דרכונה שפג. לדבריו, פקידים אמריקאים אמרו כי ידיהם כבולות.

בתחילת ספטמבר התחבר יוניס לארגון ותיקי הכוחות המיוחדים “אגודת המבצעים המיוחדים של אמריקה”, שסייע מאז תחילת המלחמה בפינוי חוקי של כ־1,100 בני אדם מעזה. אלכס פליטסאס, חבר בארגון וחוקר בכיר במועצה האטלנטית, הרכיב צוות לסיוע למשפחת פירואנה. בצוות נכלל גם סטיב גבאביקס, קולונל בדימוס בצבא ארצות הברית, ששירת בירושלים בשנים 2004–2001 כראש צוות במשרד המתאם האמריקאי בין ישראל לרשות הפלסטינית. פליטסאס גייס גם את מורגן אורטגוס — ששימשה בעבר סגנית לשליח המיוחד למזרח התיכון — שחיברה את הצוות לבכירים בשגרירות ארצות הברית בעמאן.

גבאביקס אמר שנשען על קשריו מן העבר — בהם גורמים בצה״ל ובארגוני הביטחון והמודיעין בישראל, שירות הביטחון הכללי והמוסד — כדי לאפשר את יציאתה של פירואנה. לפי הדיווח, השיחות עם הצד הישראלי עסקו בין היתר בהבטחת הימנעות מתקיפה באזור תנועתה וביצירת מרחב תיאום שיגן על צוות החילוץ מפני פגיעה בשוגג.

בשגרירות ירדן בוושינגטון זירזו פקידים את אישור כניסתה של פירואנה למדינה. השגרירה דינה כוואר אמרה כי ממשלתה “שמחה לסייע” וכי מדובר בחלק ממאמץ הומניטרי מתמשך ולא בחריג. בן קליי, ותיק כוחות מיוחדים שהוביל את החילוץ, סיפר כי עשה שימוש ביישום שפיתח כדי לתכנן נתיבי תנועה בטוחים. כאשר התברר כי הליווי הישראלי לא יתאפשר בשל עיכובים במסמכים, תרם הארגון 10,000 דולר לשכירת הובלה קרקעית שתעביר את פירואנה מביתה בעיר עזה אל מעבר כרם שלום בדרום־מזרח הרצועה.

 

יוניס, בנה בן ה־32 של פירואנה, התגייס לצבא ארצות הברית בשנת 2023 במטרה לקבל אזרחות אמריקאית. לדבריו, מאז פרוץ המלחמה באוקטובר אותה שנה, עמדו אמו וששת אחיו בסכנה מתמדת וסבלו ממחסור חמור במזון ובתרופות.

 

באמצע ספטמבר הורתה ישראל לתושבי העיר עזה להתפנות לנוכח החרפת הקרבות. כשהתנאים החמירו, התוכנית לשינוע מאורגן נזנחה: אחד מבניה של פירואנה השיג רכב והחל להסיעה לעבר המעבר, אך הכבישים היו עמוסים באלפי בני אדם. בהמשך, בסיוע בתה, גמאה פירואנה ברגל את תשעת הקילומטרים האחרונים — כשמעליה ניטור תצפיתי ותיאום שהשהה תקיפות באזור. המסע ארך בסך הכול 19 שעות. ב־17 בספטמבר שלח פליטסאס הודעה קצרה לקבוצת המסייעים: “היא בחוץ!”

כיום שוהה אחלם פירואנה בירדן וממתינה לאשרת כניסה. בנה אומר כי הוא להוט לסייע גם לשאר בני המשפחה לצאת מעזה, אך נאלץ להמתין להליך ויזות איטי וחסוי. עצם הידיעה שמקרה האם זכה לטיפול ישיר של בכירים בממשל האמריקאי, לדבריו, השפיעה עמוקות על המשפחה: “זה אומר הרבה שהם דואגים למשפחה שלי. אני לא לבד.” עם זאת, הוא תוהה מדוע נדרש מאמץ חריג כל־כך — בשעה שלארצות הברית היו בעבר מסגרות סדורות לסיוע הומניטרי מפליטי מלחמה, למשל מאוקראינה ומאפגניסטן. “ארצות הברית צריכה לעשות יותר מזה,” אמר.

המקרה מציף שאלות קשות לגבי אזרחים אמריקאים ובני משפחותיהם שנותרו בעזה. עורכי דין המייצגים משפחות פלסטיניות־אמריקאיות טוענים כי צעדי הממשל החמירו את היתכנות היציאה, בין היתר לאחר שמשרד החוץ הפסיק באוגוסט להנפיק אשרות ביקור לתושבי עזה. לדבריהם, בקשות פינוי של ילדים ובני זוג של אזרחים אמריקאים נדחו לעיתים מטעמי ביטחון לאומי.