המחקר חושף כי דמי הוועד הביתיים החציוניים בקליפורניה עומדים על 278 דולר לחודש, אך מאחורי הממוצע הזה מסתתרת מציאות מגוונת הרבה יותר – ממגדלי יוקרה בסן פרנסיסקו ועד עיירות כפריות בצפון המדינה.
כצפוי, המחוזות הקרובים לחוף ולמפרץ סן פרנסיסקו גובים את דמי הוועד הגבוהים ביותר, בעוד שבאזורים הפנימיים העלויות נמוכות בהרבה.
להלן המחוזות היקרים ביותר בשנת 2024:
סן פרנסיסקו – 550 דולר לחודש (המקום הראשון במדינה)
סן מטאו – 445 דולר
מרין – 399 דולר
לוס אנג'לס – 370 דולר
סנטה קלרה – 363 דולר
ובצד השני של הסקאלה, המחוזות הזולים ביותר:
באט – 113 דולר לחודש בלבד
פרזנו – 140 דולר
סן חואקין – 142 דולר
שסטה – 146 דולר
פלייסר – 148 דולר
ברחבי המדינה, דמי הוועד החציוניים עומדים על 278 דולר ב־1.83 מיליון יחידות דיור – כרבע מכלל הבתים בקליפורניה. כשליש מהיחידות (31%) משלמות מעל 400 דולר
דמי ועד בית נפוצים במיוחד בדרום קליפורניה. בלוס אנג'לס רשומים 314,655 בתים הכפופים לתשלום ועד – יותר מכל מחוז אחר במדינה. אחריה נמצאים מחוז אורנג' עם 287,171 יחידות, סן דייגו עם 246,964, ריברסייד עם 172,259, ואלמידה עם 92,075.
במחוז אורנג' בולט במיוחד שיעור הבתים הכפופים לוועד בית: 46% מכלל הבתים, הגבוה ביותר בקליפורניה.
לוס אנג'לס: 370 דולר לחודש (מקום 4), 20% מהבתים כפופים לוועד; 45% משלמים מעל 400 דולר.
אורנג': 318 דולר (מקום 6), 46% מהבתים (מקום 1); 32% משלמים מעל 400 דולר.
סן דייגו: 277 דולר (מקום 9), 38% מהבתים (מקום 2); 30% מעל 400 דולר.
ריברסייד: 161 דולר (מקום 21), 32% מהבתים (מקום 5); 19% מעל 400 דולר.
אלמידה: 309 דולר (מקום 8), 28% מהבתים (מקום 8); 36% מעל 400 דולר.
סנטה קלרה: 363 דולר (מקום 5), 24% מהבתים (מקום 11); 43% מעל 400 דולר.
סן פרנסיסקו: 550 דולר (מקום 1), 34% מהבתים (מקום 3); 67% מעל 400 דולר.
ברחבי המדינה, דמי הוועד החציוניים עומדים על 278 דולר ב־1.83 מיליון יחידות דיור – כרבע מכלל הבתים בקליפורניה. כשליש מהיחידות (31%) משלמות מעל 400 דולר.
לשם השוואה, ברמה הלאומית דמי הוועד החציוניים נמוכים בהרבה – 135 דולר בלבד, כאשר רק 14% משלמים מעל 400 דולר.
הנתונים ממחישים את עומק הפער בין קליפורניה החופית לעומק היבשה: בערים כמו סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס, שבהן מחירי הדיור כבר שברו שיאים, דמי הוועד מוסיפים עוד מאות דולרים בחודש – עד 6,600 דולר בשנה.
במחוזות הכפריים, לעומת זאת, דמי הוועד נמוכים בהרבה ולעיתים כמעט ואינם קיימים. כך למשל במחוז שסטה, רק 6% מהבתים כפופים בכלל לתשלום ועד.
דמי הוועד הביתיים אינם רק תשלום נוסף על משכנתה או שכירות. הם משקפים את הפערים הכלכליים והחברתיים של מדינת קליפורניה – בין אזורי יוקרה עם מתקנים יקרים לתחזוקה, לבין אזורים צנועים שבהם בעלי הבתים מנהלים את הרכוש בעצמם.
עבור קוני דירות, מדובר בגורם משמעותי בהחלטה על רכישת נכס. "הפרשי דמי הוועד יכולים להיות ההבדל בין בית שאפשר להרשות לעצמך לבית שאי־אפשר," מסכם ג'ונתן לנסנר, עיתונאי הכלכלה שערך את המחקר.