סוף החלום האמריקאי: הוליווד קורסת ועשרות אלפי עובדים נותרו ללא פרנסה

לוס אנג'לס – בריאן מיינולפי מצייר מאז שהגיע לעיר בשנת 1994. יליד בולטימור החל את דרכו כעוזרו של אגדת האנימציה צ’אק ג’ונס, השתתף ביצירת סרטי דיסני כמו הגיבן מנוטרדאם ו-מולאן, ובמשך עשור היה חלק מצוות ההפקה של הסדרה המצוירת אמריקן דאד.
“אנשים אוהבים קריקטורות,” הוא אומר. “ואני אוהב ליצור קריקטורות.”

אלא שכיום, מאז שהתוכנית האחרונה שלו בוטלה בשנת 2024, הציורים היחידים שמיינולפי יוצר הם דינוזאורים ומפלצות במחברת הסקיצות שלו. כמו אלפי אנשי מקצוע אחרים בתעשיית הבידור, הוא הפך לקורבן של האטה חריפה בייצור הסרטים והסדרות. העבודה היחידה שמצא היא הוראת קורס אנימציה בקמפוס של אוניברסיטת מדינת קליפורניה, במרחק שלוש שעות נסיעה מביתו – תמורת 350 דולר לשבוע בלבד.

משפחתו בת ארבע הנפשות מעולם לא חיה חיי מותרות, אך כיום היא נאלצת להשתמש בחסכונות הפנסיה וההשכלה של הילדים כדי לשרוד בביתם הצנוע בברבנק. עם ביטוח בריאות מאיגוד העובדים שעומד לפוג בשל היעדר עבודה, מיינולפי, בן 54, נאלץ לראשונה בחייו לשקול הסבה מקצועית.
“אם עד סוף השנה לא אמצא משהו, אצטרך להגיש מועמדות לעבודה בחנות גדולה או במכולת,” הוא מודה.

עיר החלומות שהפכה לעיר של מובטלים

לוס אנג'לס מלאה באנשים שהגיעו אליה כדי להגשים את החלום ההוליוודי – לעבוד בסרטים ובטלוויזיה. רובם לא הפכו לכוכבים; הם אלה שבנו את התפאורות, הפעילו את המצלמות, ניהלו את הצוותים ודאגו שהכול ייראה ויישמע מושלם. העבודה בתעשייה מעולם לא הייתה יציבה, אבל עד לאחרונה רובם לא נשארו מובטלים ליותר מכמה חודשים. כעת, גם זה השתנה.

תעשיית הבידור שוקעת בסחרור מאז סיום השביתות הכפולות של השחקנים והכותבים בשנת 2023. ההפקות נעצרות, עסקים נסגרים, ותושבים ותיקים עוזבים את העיר. ליבת מעמד הביניים היצירתי של לוס אנג'לס מתפוררת.

“זו השנה הראשונה מאז 1989 שאין לי שום פרויקט לעבוד עליו,” אומרת פיקסי וספיסר, מפיקת טלוויזיה בת 62 שעבדה על 36 סדרות, בהן בית המשפט לילי המקורית והגרסה החדשה שלה. “אני רואה סביבי כל כך הרבה אנשים שסובלים באמת.”

 

תעשיית הבידור שוקעת בסחרור מאז סיום השביתות הכפולות של השחקנים והכותבים בשנת 2023. ההפקות נעצרות, עסקים נסגרים, ותושבים ותיקים עוזבים את העיר. ליבת מעמד הביניים היצירתי של לוס אנג'לס מתפוררת

 

הוליווד מייצרת פחות מתמיד

בסוף 2024 הועסקו בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה במחוז לוס אנג'לס כ־100 אלף עובדים – לעומת 142 אלף רק שנתיים קודם לכן, על פי נתוני הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של העבודה.

הגורם המרכזי: הוליווד פשוט מייצרת פחות. תעשיית הקולנוע עדיין לא התאוששה מסגירת האולמות בתקופת המגפה, ותחום הסטרימינג – שפרח בשנות ה־2010 – הגיע למיצוי. כשהמשקיעים דרשו רווחיות במקום צמיחה, החברות הגדולות קיצצו בהפקות. עם תום השביתות, הן חזרו לעבוד בזהירות ובקנה מידה קטן בהרבה.

בשנת 2024 הופקו כמעט שליש פחות סרטים ותוכניות טלוויזיה עם תקציב של יותר מ־40 מיליון דולר לעומת 2022, לפי חברת המחקר "פרוד־פרו". בשלושת הרבעים הראשונים של השנה נרשמה ירידה נוספת של 13%.

העלויות עולות – ההפקות בורחות

לוס אנג'לס נפגעה במיוחד. עלויות הייצור הגבוהות בעיר ומדיניות המס הפחות אטרקטיבית של קליפורניה בהשוואה למדינות כמו ג'ורג'יה או קולומביה הבריטית, הביאו לכך שאולפנים רבים מעבירים את ההפקות שלהם למקומות אחרים. בשנה שעברה נרשמה בעיר רמת פעילות נמוכה מזו של כל שנה מאז 1995 – למעט תקופת המגפה.

הפגיעה בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה מוסיפה ללחץ הכלכלי הכללי על העיר. שיעור האבטלה בלוס אנג'לס עומד על 5.7% – גבוה יותר מהממוצע במדינת קליפורניה (5.5%) ובארצות הברית כולה (4.3%).

חשש שהשינוי הוא קבוע

הוליווד ידעה משברים בעבר, אך מעולם לא כה עמוקים ומהירים. חלק מהמומחים מעריכים כי ייתכן שהקהל עובר לצריכת תוכן עצמאי – סרטוני יוטיוב, טיקטוק ותוכן שנוצר על ידי משתמשים – על חשבון ההפקות המקצועיות.

גם אם תתרחש התאוששות, היא תימשך שנים. ואולי לעולם לא תשוב לקדמותה – במיוחד אם התפתחות הבינה המלאכותית תהפוך משרות רבות באנימציה ובאפקטים חזותיים למיותרות, כפי שחוששים רבים בתעשייה.

מאוסקר למובטלות

תומאס קורלי, שזכה בפרס האוסקר על עבודת הסאונד בסרט וויפלאש (2014), היה עד לא מזמן בין אנשי הסאונד המבוקשים בעיר. כיום, בן 49, הוא לא עבד כבר שנה וחצי, מלבד שבוע בודד של צילום חוץ לסרט אירופי.
“התחושה שאתה חלק מצוות שיוצר משהו שמביא שמחה למיליוני אנשים – זו הסיבה שבגללה באתי לכאן,” הוא אומר. “לוותר על זה זו מכה קשה מאוד.”

“שרדו עד 25” – והמשרות נעלמות

בקרב אנשי התעשייה רווחה סיסמה בשנה שעברה: “לשרוד עד 25”. אלא שמשרות הפכו נדירות עוד יותר השנה. עובדים הרשומים בקרן הבריאות והפנסיה של איגוד אנשי הצוותים הטכניים בלוס אנג'לס ובניו יורק עבדו השנה 18% פחות שעות בהשוואה לשנה הקודמת.

מאנימציה לשאיבת דם

רייצ'ל לונג, אנימטורית בת 39 שעבדה יותר מעשור על סדרות מצליחות כמו בוג'ק הורסמן, מצאה את עצמה נאבקת על כל משרה פנויה לצד מאות אמנים מנוסים. עם עליית הבינה המלאכותית, היא איבדה את אמונה בעתיד המקצוע.
היא עברה הכשרה כפְּלֵבוֹטוֹמִיסְטִית – מומחית לנטילת דם לצורכי בדיקות – מתוך תקווה שזו דרך יציבה יותר לפרנסה. “אני מתבדחת שעברתי מציור דם לשאיבת דם,” היא אומרת בעצב. כיום היא משתכרת שליש בלבד ממשכורתה הקודמת, 120 אלף דולר בשנה, ומתקשה לשמור על אופטימיות.
“אני מקווה שנוכל לחזור למשהו דומה למה שהיה פעם,” היא אומרת, “אבל אני צריכה להתמודד עם האפשרות שזה לעולם לא יקרה.”