מושל קליפורניה גווין ניוסום החריף השבוע את מאבקו במשבר חסרי הבית ברחבי המדינה, כאשר קרא לרשויות המקומיות לאסור הקמת מאהלים ושינה ברחוב בשטחים ציבוריים כמו מדרכות, פארקים ושבילי אופניים.
אף שהמדינה אינה יכולה לאכוף את ההנחיה באופן ישיר, ניוסום מציע תמריץ משמעותי: תקציב של 3.3 מיליארד דולר שיחולק לעיריות שיאמצו את המדיניות, לצורך דיור, טיפול נפשי ושירותים נוספים לאוכלוסייה חסרת הבית.
המושל מבטיח תמריצים לעיריות שיאכפו איסור שינה ברחובות
על פי ההנחיות שפרסמה המדינה, שינה ברחוב עם שק שינה, שמיכות או פריטים אחרים תיאסר למשך יותר משלושה לילות רצופים. עם זאת, הממשל מדגיש כי אין בכוונתו להעניש פלילית אנשים שישנים בחוץ כאשר אין להם חלופה ראויה. לדבריו של ניוסום, ההחלטה נועדה בראש ובראשונה לטובת מחוסרי הדיור עצמם: "אין שום חמלה בכך שמניחים לאנשים למות ברחובות", אמר.
אולם ברחובות לוס אנג'לס, העיר המזוהה יותר מכל עם משבר ההומלסים, התגובות מהוססות ולעיתים אף עוינות. בעל עסק סמוך לווניס ביץ', שביקש להישאר בעילום שם, הביע חוסר אמון מוחלט: "המשטרה לא תעשה כלום, הם אף פעם לא עושים", אמר. גם דסטין, חסר בית שמתגורר באזור מאז ימי הקורונה, אינו משתכנע: "זה סחיטה. הם רק רוצים לרשום עוד קנסות. מה ניוסום מצפה שנעשה? פתאום נוכל להרשות לעצמנו לשלם שכר דירה?".
לטענת דסטין, מקלט החירום הקרוב ביותר נמצא כ-16 קילומטרים ממקום שהותו – מרחק בלתי סביר עבור רבים. לדבריו, אף שפרויקטים חדשים של מקלטים תוכננו באזור, הם טרם יצאו לפועל. "אמרו שיתחילו לבנות ליד החניון פה, אבל הוא עדיין חניון", סיפר בציניות.
מן הצד השני של המתרס, יש מי שמביע אופטימיות זהירה. ריימונדו סראביה, תושב דרום לוס אנג'לס שעובד כברמן בווניס, סבור שיש צורך גם באכיפה וגם במשאבים. "רק ככה הם יצאו משם, אבל אם אין להם לאן ללכת – הם פשוט יחזרו", אמר.
למרות התקווה, רבים מסכימים כי מדובר באתגר עצום שיידרש לו הרבה יותר מאכיפה או תקציבים: "האמת? אני לא יודע מה כבר יכול לעזור. הם בכל מקום. בווניס, בדאונטאון, ואפילו בפינה של הבית שלי בדרום העיר", סיכם סראביה.