הכסף נגמר, הילדים נשארים: לוס אנג'לס מודיעה כי לא תוכל להמשיך בהפעלת מרבית מרכזי הטיפול בילדים שנפתחו בזמן המגפה

עיריית לוס אנג'לס הודיעה כי בקרוב לא יהיה ברשותה הכסף הדרוש להמשיך ולהפעיל את מרבית מרכזי הטיפול בילדים שנפתחו במהלך מגפת הקורונה, צעד שמעורר דאגה בקרב מאות הורים המסתמכים על שירותים אלה ומדגיש את המשבר המתמשך בתחום הטיפול בגיל הרך בארצות הברית.

בשנת 2021, העיר הקצתה כספי סיוע פדרליים לשיפוץ ופתיחה מחדש של 10 מרכזי טיפול בילדים באזורים מוחלשים כלכלית. שמונה מתוך מרכזים אלו כבר פועלים בשכונות כמו פקוימה, אקו פארק, בויל הייטס וקרנשו, כאשר שניים נוספים טרם נפתחו. אך כעת, כשכספי החירום מתוכנית ההצלה האמריקאית (American Rescue Plan Act) מתדלדלים, העיר מודיעה כי לא תוכל להמשיך בהפעלת רוב המרכזים הללו.

"בשלב זה המחלקה אינה יכולה להמשיך להפעיל ולתחזק את כל מרכזי הטיפול בילדים שלה," אמרה צ'יניירה סטונהאם, האחראית על המרכזים במחלקת הפארקים ומרכזי הפנאי של העיר. "אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו כדי להפוך את המעבר לחלק ככל האפשר עבור המשפחות והצוות במתקנים אלה."

לפי התוכנית החדשה, העירייה תחפש גופים חיצוניים שיקחו על עצמם את הפעלת שמונה ממרכזי הטיפול, בעוד שהיא עצמה תמשיך להפעיל ארבעה מרכזים בלבד: שני המרכזים הוותיקים שפעלו עוד לפני המגפה - מרכז ג'ים גיליאם בבולדווין וילג' וגן הילדים ראלף מ. פרסונס בפארק אקספוזישן - בתוספת שני מרכזים נוספים שטרם נקבעו.

הכסף שהקצתה העיר להפעלת מרכזים אלו - כ-20 מיליון דולר מתוכנית החילוץ האמריקאית - הולך ונגמר. לפי נתוני העירייה, נותרו רק כ-750,000 דולר מהמימון הפדרלי להמשך הפעלת תוכניות הטיפול בילדים, וסכום זה צפוי להיגמר עד סוף סתיו 2025.

בשנת 2021, העיר הקצתה כספי סיוע פדרליים לשיפוץ ופתיחה מחדש של 10 מרכזי טיפול בילדים באזורים מוחלשים כלכלית. שמונה מתוך מרכזים אלו כבר פועלים בשכונות כמו פקוימה, אקו פארק, בויל הייטס וקרנשו, כאשר שניים נוספים טרם נפתחו. אך כעת, כשכספי החירום מתוכנית ההצלה האמריקאית (American Rescue Plan Act) מתדלדלים, העיר מודיעה כי לא תוכל להמשיך בהפעלת רוב המרכזים הללו

עבור הורים רבים, ההודעה הגיעה כהפתעה מוחלטת. לוסיה פביו, שבתה נמצאת במרכז דאוני מאז 2023, אמרה כי היא מנסה כבר חודשים לקבל תשובות ברורות לגבי עתיד המרכז. "הדבר שאנחנו לא מצליחים להבין ואף אחד לא הצליח לומר לנו הוא כמה בעצם עולה להשאיר את המרכזים האלה פתוחים?" שאלה פביו.

בתגובה לשאלת LAist, דובר מחלקת הפארקים אמר כי עלות ההפעלה של כל מרכז נעה בין 20,000 ל-30,000 דולר בחודש.

מה שמדאיג במיוחד הוא שמרכזים אלה משרתים אזורים בהם רוב משקי הבית נחשבים לבעלי הכנסה נמוכה. על פי נתוני העיר, המרכזים שצפויים לעבור לידיים פרטיות משרתים כ-77 ילדים, בנוסף ל-62 ילדים במרכזים שהעיר תמשיך להפעיל. מספרים אלה אינם גבוהים במיוחד, אך עבור המשפחות המסתמכות על שירותים אלה, המעבר מעורר חששות כבדים לגבי עלויות, איכות הטיפול, והמשכיות השירות.

"כהורים אנחנו מודאגים מסגירת המרכזים. נכון לעכשיו, אנחנו לא סוגרים אותם," הבהירה סטונהאם. "ההורים יקבלו הודעה מספקת כאשר נתחיל את המעבר לספקים אחרים."

מחלקת הפארקים מבטיחה כי יש לה כלים לעזור בשמירה על עלויות נמוכות יותר עבור המפעילים שייקחו על עצמם את המרכזים. היא לא תגבה שכר דירה, אם כי הספקים יצטרכו לשלם עבור חשמל, תחזוקה וניהול פסולת. בנוסף, שכר הלימוד והעמלות יצטרכו להיקבע מתחת למחיר השוק לשירותים דומים.

גורלם של מרכזי הטיפול בילדים בלוס אנג'לס הוא רק חלק קטן מסיפור גדול יותר. תוכנית החילוץ האמריקאית הזרימה מיליארדי דולרים למגזר הטיפול בילדים בשנים שלאחר המגפה, אך רוב הכסף הזה נגמר כעת.

לפי מרכז ההתקדמות האמריקאי, כספים אלה עזרו לייצב תוכניות טיפול בילדים ולמנוע סגירת מעונות יום וגני ילדים. היילי גיבס, מומחית למדיניות גיל הרך במרכז, אמרה כי מימון החירום נועד תמיד להיות קצר-טווח כדי לשמור על תוכניות טיפול בילדים שכבר היו פגיעות.

"בעקבות פקיעת תוקפם של דולרי [תוכנית החילוץ האמריקאית], מדינות רבות התקשו להמשיך במאמצים אלה," אמרה.

קליפורניה קיבלה 4.7 מיליארד דולר מהממשל הפדרלי לסיוע לטיפול בילדים ב-2021, לפי מרכז התקציב והמדיניות של קליפורניה - "גידול פי שישה בדולרים פדרליים לטיפול בילדים" בהשוואה למימון שלפני המגפה.

ארבלה בלום מהמרכז לחקר תעסוקה בטיפול בילדים אמרה כי המהלך של העיר להשתמש בכספים אלה לחיזוק הטיפול בילדים היה דומה לממשלות מקומיות אחרות שכעת צריכות לקבל החלטות קשות לגבי מה לעשות, בזמן שהן גם מתמודדות עם קיצוצים אפשריים או אפילו ביטול של תוכניות פדרליות כמו Head Start. עיריית לוס אנג'לס גם מתמודדת עם גירעון של כמעט מיליארד דולר.

"אנחנו מצויים במעין מחזור של שגשוג ופשיטת רגל, שבו אנחנו מקבלים אולי זרימת כספים זו, אך כשהזמנים קשים, פעמים רבות החינוך לגיל הרך מוצא את עצמו שוב על הכוונת," אמרה בלום.

היא הוסיפה כי המעבר של העיר ממרכזי הטיפול שנפתחו מחדש לספקים חיצוניים אינו בהכרח סיבה לדאגה.

"אני לא חושבת שזה בהכרח דבר רע שהעיר תיסוג ולא תנהל את זה, אבל זה קצת תלוי במי באמת ייקח את זה," אמרה.

שאלות פתוחות כאלה גורמות להורים בלוס אנג'לס לחפש תשובות נוספות. אנה גריפין, שיש לה ילד במרכז דאוני, אמרה שהיא רוצה בהירות מהעיר לגבי התוכניות למרכזים. היא גם אמרה שהיא רוצה שהמרכז יישאר פתוח לטווח ארוך כדי שיותר חברי קהילה יוכלו ליהנות מהשירות.

"אני לא חושבת רק על הילד שלי שהוא בן שנה," אמרה. "הייתי רוצה שתהיה לה גישה לזה בעוד שנתיים, דבר ראשון. אבל דבר שני, אני גם מכירה את השכנים שלי שלא היו מספיק בר מזל למצוא גן ילדים, והם מתקשים."

המצב בלוס אנג'לס משקף משבר רחב יותר בתחום הטיפול בגיל הרך ברחבי ארצות הברית. עם סיום כספי החירום של המגפה, קהילות רבות מוצאות את עצמן שוב מתמודדות עם מחסור חמור באפשרויות טיפול בילדים במחירים סבירים, בעיה שהייתה קיימת עוד לפני המגפה אך הוחמרה על ידה.