הם משעממים מדי לקרוא, אך כישוריי השיווק העצמי, הגימיקים, והקשרים שלהם עם הבירוקרטיה הלבנה בישראל ראויים להערכה.

גם אם לא קראתם אותם, חשוב לכל אזרח להבין את התפקיד שלהם כחובשי כיפות / דתיים / מסורתיים העובדים עם מוסדות/ארגונים/בתי מדרש הקשורים ישירות או עקיפין לקרן החדשה לישראל.

השאלה המרכזית פה היא האם הם דתיים בשירות ארגוני צד של הקרן שנועדו לעזור להפוך את ישראל למדינת כלל אזרחיה במסווה של 'יהדות'?

בסוף המאמר כבר תחליטו בעצמכם.

אז הם אינם חכמים מספיק לייצר חידושים משמעותיים בעולם מדעי היהדות/הספרות/השירה, אך עדיין אנשי הקרנות/מכונים המליכו אותם על השפה המתדלדלת?.

מעניין...

האם זה אולי בגלל שהם צייתו לחוקים והמשיכו לא לספק חידושים בעולם הרוח או שפשוט שתקו ויצרו מסך-בערות שמולו האליטה יכולה להמשיך לעבוד על ההחלפה?.

האם המטרה היא לטמטם את העם החכם בהיסטוריה בעזרת רעיונות ישראל השניה של אבישי בן חיים (ערוץ 13), מחקריו של תומר פרסיקו על ניו אייג' (הארץ), והמלל המשעמם של יאיר אסולין (כאן)?.

ואיך הם, בלי להיות סופרים ברמת גרוסמן או שלו, חוקרי יהדות והיסטוריה ברמת אברהם גרוסמן או יואב גלבר, או סתם אינטלקטואלים מקוריים של ממש הצליחו להיכנס לנו לתודעה?...

הקרן החדשה - סיפור אהבה

אסולין השתתף בתכנית של מכון מנדל באוניברסיטה העברית, תכנית שעובדת בשיתוף עם הקרן, פרסיקו קשור בבית המדרש 'קולות' שמקבל דולרים מהקרן, אבישי בן חיים "הביביסט" התארח לא אחת בפאנלים של מוסד ון ליר שהוא מוסד הדגל האקדמי בהא' הידיעה של הקרן החדשה.

מפתיע? אולי בעצם יש פה ניסיון של האוליגרכיה האקדמית-משפטית-עיתונאית לקדם דתיים מסוימים?.

אחד מהם ידע להתקרב לבני ציפר למרות שלדעת רבים מאוד כתב ברמה נמוכה - והתברג ככה ל'הארץ', איך הוא זכה בפרס ספיר?. לא ברור.

אחר המציא תחום בשם 'מדיטציה יהודית' שאף אחד לא ממש הכיר לפני. והשלישי הוא פאולוס המבשר את ביבי.

הישגים חשובים בעולם הרוח? חברים - אל תשכחו מה התפקיד האמיתי פה.

מלבד החיבוק מתקשורת השמאל, והקשרים הישירים או העקיפים (תבחרו) של המוסדות שבהם עברו/הרצו/למדו לקרן, אף אחד מהם לא הפגין הבנה של צמד עקרונות היסוד של המציאות הישראלית אודותיה הם מדברים ושבתוכה הם פועלים.

1. שלישראל אין היסטוריה.
2. שלישראל אין דמוקרטיה

אולי לכן הם מסרבים לדבר על ההפיכה השיפוטית - שוב, אולי מחשש שמא יאבדו את מטה לחמם?.

הם ידברו ב'חופשיות' על נושאי 'יהדות' 'זהות' 'חרדיות' לכאורה בשם 'עמך-ישראל', - אבל זה מרגיש שמאחורי הקלעים יש מותר ואסור... ושזה מאוד ברור...

עובדה: הם מבקרים את הסרוגים, אך לעתים נדירות, אם בכלל, יאמרו מילה רעה על הבג"צ הדיקטטורי או השמאל הפוסט-ציוני.

אבישי בן חיים, במיוחד, יבקר את בנט על הדרה, אך בקושי יגניב מילה על הפרקליטות הרודפת את אלוהיו. פרסיקו למיטב ידיעתי מעולם לא השמיע ציוץ על בג"צ, וגם אסולין שספרו הרע ותודה-לאל הקצר 'נסיעה', מעולם לא ממש אמר מילה בנושא למיטב ידיעתי (אשמח להודות בטעות אגב ולפרסם התנצלות!).

חושבים ששתיקתם לגבי מערכת המשפט היא מקרית?, או שמא מותר לחשוד שהם שילים שהאליטות מטפחות כדי להרדימנו במסווה של 'יהדות'?.

לאחר שהם יוצאים מהכנסים/ערבי העיון, הם מופיעים לפתע בטלוויזיה/עיתון/רדיו לעיני העם כולו - או אז הפונקציה שלהם משתנה.

מול עינייכם הם הופכים לכתובת הנוחה למחשבה קלה-לעיכול לישראלי הבור בנושאי יהדות/חרדיות/מסורת.

הישראלי האובד יקבל מהם ערכת 'הכר בעצמך את גבולות חלון האוברטון של הנימוס הניאו-יהוד' בהשגחת 13/הארץ/כאן ברמת יאיר לפיד.

רעיונות חדשים? חידושים אקדמיים? ברצינות... מה ציפיתם פה לברוך קורצוויל?.

מחד דוקטורים שלא הוכיחו השכלה אוניברסלית, מאידך סופרים שלא הוכיחו עומק ספרותי של בעלי נפש אוניברסלית.

אבל כיבודים ופרסים מהאליטה הלבנה? - למכביר.

לעניות דעתי האליטות הלבנות מעניקות להם זמן מסך/עיתון לא רק כדי לסמן 'וי' במגוון הזהויות.

אלא לאפשר ליהדות לעבור רפורמיזציה-לייט בזמן שהיהודים הנתונים כאן תחת שלטון תרבותי-פוליטי קולוניאלי של הבג"צ לא מבינים ששודדים להם את ההיסטוריה והדמוקרטיה גם כן.

המטרה היא שלא תדעו שמאז שנת 1992 אין מסגרת דיאלוג אזרחית, והכל מנוהל כאוליגרכיה. אז האם אבירי הניו-אייג' היודו-מסורתי-ליברלי-כלל-אזרחי באמת רוצים מדינה יהודית?

ובכן, אם הם משתפים פעולה עם במות של הקרן - כנראה שהתשובה שלילית.

מאידך, אפשר היה לומר שמדובר באקדמאים או סופרים חשובים שהם פשוט בצד מסוים של המפה.

אבל אם זה המצב, מדוע הוגים ברמתם של דוד סורוצקין, בני בראון או מיכאל ברנר, שגם הם מתחום מדעי היהדות, לא התעמקו בהגותם?.

ואולי בעצם סיירת הקסקטים לא נועדה למשוך מסורתיים/דתיים/דתל"שים לעמדותיהם הפוליטיות, או להעשיר את השיח הציבורי ברעיונות עומק, אלא רק להגביל את היהדות לשדה שיח נימוסי פסאודו-יהודי ופסאודו-אקדמי בפריים-טיים?.

מאמרו של פרסיקו בנושאי דיסאינפורמציה בסוף 2020 העידו על רמתו ו"תרומתו לשיח", אסולין הפך את הטור שלו ב'הארץ' לטרגדיה, ואצל אבישי בן חיים 'ישראל השנייה' זה כבר בדיחה עצובה שרק גדי טאוב מוכן לצחוק ממנה ברצינות. אך סיירת הקוקו והקסקטים תמשיך לדבר באוויר בזמן שהיהודים מוחלפים. האם זה אומר שנקנו? האם זה אומר שהם פרובנציאיים מדי להבין איך דמוקרטיה עובדת?, גם וגם? תחליטו אתם - אני פה לשאול שאלות. אולי זה ברור, אולי אין אומץ לסכן פרנסה, אז נסמכים על שולחן הפטרון, ומדגימים חזרה לימי הביניים. ככה זה עם המתכסים בנימוס ובכסות חוק לשון הרע של ישראל - צמד גורמים המאפשרים לתמוך בממסד שקרי העוין את היהדות והדמוקרטיה ואשר מונעים את חשיפת התכנית הגדולה של שודדי הדמוקרטיה וסוכניהם. כי בישראל אדם יכול להיות שקרן בקסקט בלי שמותר לקרוא לו כך. ככה יוצא שהיכולת לספר שקרים לעולם מוגנת, אך היכולת לומר שהשקרן 'משקר' אסורה מטעם הנימוס והחוק. ככה האמת הפשוטה, הטבעית, הברורה, נותרת חסרת-הגנה בגלל חובת הנימוס לשקרנים והחוק הכפוף לחובה זו, בעוד השקר עצמו מרעיל את בארות המים וישראל הופכת למדינת כלל אזרחיה.

ובמקום שבמדינה מתוקנת גנבי-דעת יעמדו לדין, הם הופכים לכוכבי הנימוס "היהודי" מחולל השקרים הגדול בהיסטוריה הציונית.

השאלה היא האם יבינו שהאליטות אוהבות אותם רק כדי להחליף את העם?.

או שימשיכו לשוטט בין מכונים כמו אתם יודעים מה משוטט בין מכונים.. ולהאמין שהם חשובים?

אך אולי משום שיהדותם נפחדת, פטפטנית, הזייתית, ובעיני שלי תמיד ריקנית וחסרת קונקרטיות מחייבת - הרי שאולי אין להם בעיה עם המצב.

אני חושב שבשלב זה של קריסת הפרויקט הציוני לתוך התהום הכלל-אזרחית, לעולם לא נוכל לדעת מה מניע את משתפי הפעולה.

אך נדע מי ניסו לשים לנו מול העיניים כדי לצייר לנו תמונה מעוותת בדרך לסופה של ישראל כמדינה יהודית.

פסאודו-אינטלקטואלים פרובנציאליים.

שילוב מושלם בין פרובינציאליות אפריקנית זועמת מחד, ופקידות אקדמית פולנית מאידך, העובדת בתוך היררכיית הקרן החדשה של חלון האוברטון.

ומאידך אולי הפרובנציאליות האפריקנית והפקידות הפולנית שעובדים בתוך הקרן החדשה זה בדיוק שילוב הכוחות שבין המשטרה ובתי המשפט שריסקו את נפש העם הזה בעשורים החולפים?.

כמו בגוף. כך ברוח.

איך נפלו יהודים?.