דעה: הפנטגון והסדר העולמי החדש - ומה שמתוכנן לרובנו הגדול

כשישב תומאס ג'פרסון בבתי הקפה של פריז ב-1785, הוא הבין שלצרפתים אין את המזג הראוי להתקדם ממשטר מלוכני לרפובליקה ליברלית.

ייתכן וכבר אז הזדחל לראשו החשש כי בעוד מספר שנים, בשל החיקוי הצרפתי הכושל של הליברליזם האנגלי, ייאלץ לעזור ולחלץ מעונש הגיליוטינה את חברו הטוב, נביא המהפכה האמריקנית, שגר באותם ימים בפריז - הפילוסוף תומאס פיין.

אכן, אותם צרפתים חמי מזג ולמודי קתוליציזם, דנו למוות את פיין הפוריטני-אנגלי, רק מאמצים דיפלומטיים עזים של ג'יימס מונרו, הצילוהו ברגע האחרון מאימת הטרור הצרפתי ממנו הרי כבר הזהיר ג'פרסון ב-1785 כשכתב

"הם כולם [הצרפתים] רוצים חוקה אמריקנית, חבל שאין אמריקנים ליישמה", בעטו המושחז.

אכן, רמזים נבואיים למהפכה שתבלע את חיי בניה הטמין ענק הרוח והדעת האמריקני במכתב זה ללורד בקסטר כבר 4 שנים לפני המהפכה...

כיום, אזרחי ישראל ואמריקה נמצאים במידה רבה ערב פורענות זהה לזו שג'פרסון זיהה בפריז של 1785, רק שעתה הסכנה לא באה בשל יישום שגוי של התורה הליברלית-אנגלית הקלאסית שהצרפתים ביקשו לאמץ באיחור אופנתי של כ-100 שנים בדיוק למהפכה האנגלית המהוללת, אלא עתה, הפורענות אורבת בשל ניסיון דיי מוזר ונמהר לזנוח את הישגי הליברליזם הקלאסי כליל - קרי לעבור לחברה ומדינה פוסט-ליברלים.

במילים אחרות, המהפכנים הצרפתים שעסקו במרחצי דמים לאחר 1789, עוד היו (לפחות בחלקם) בעלי כוונות טובות (בהרבה משל הבולשביקים של 1917), זאת למרות שתרבותם וההיסטוריה הצרפתית, לא בשלו למעבר ממלוכנות קתולית, לרפובליקה חילונית-ליברלית מבלי שחצי מיליון צרפתים ישלמו בחייהם.

ג'פרסון נהג לבוז (בצדק) לאירופאים הצעירים שלמדו באוניברסיטאות הצרפתיות ("חובבי זונות, קרבות אגרוף, וגינוניים מלכותיים מיותרים") וידע כי השוני המהותי בין המורשת הצרפתית של פוליטיקה-היררכית הנושאת על גבה שרידי מלוכנות, פורמליזם מיותר, והיעדר מסורת ליברלית מבוססת, יקשו על כינונו של משטר חוקתי בצרפת בצורה שלווה ובטח בהשוואה למהפכה האמריקנית, שהוא עצמו הרי היה ממבשריה בטרם הפך לנשיא.

חובב היינות והארכיטקטורה הזהיר מחד מפורענות של ליברליזם צנטרליסטי מדי בידי כל ממשל, באשר הוא ממשל, ומאידך משרידי הפורענות המלוכנית הריכוזית.

כיום הוא קורא אלינו שוב מתוך דפי ההיסטוריה - אך עתה בפיו אזהרה חדשה - לא משפטנים צרפתים, או פדרליסטים-ריכוזיים, עתה מדובר בשילוב של השניים.

חצרות המשפט והממשל, כפי שכבר חשף אדוארד סנודן באמריקה, ודניאל פרידמן בישראל, הפכו למיקרו-מדינה בידי פקידות-טכנית חדשה שעובדת או מפקדת על ארגוני מדע, ביון, מחקר וגם כמובן ממשל, ושאמנם לא מאורגנת כמעין קבוצה-סודית תכסיסנית וחורשת רע (אף על פי שיש כאלה קבוצות באו"ם, בפורום העולמי החדש, ובאיחודי האירופאי), אך שכן מבקשת לבצע שינוי קיצוני במושגי 'רצון העם', ו'החוזה החברתי'.

זו חבורה, שבראייתה הפוסט-היסטורית, מחשיבה פטריוטים כשרים המעוניינים בשמירה על הזכות הבסיסית שבגללה האמריקנים והצרפתים לכתחילה יצאו למהפכה – הזכות לייצוג אזרחי, כאיום לעצם קיומם הפריווילגי.

במקום זאת, יחידה חברתית זו מעדיפה שיטה שלא רק רואה בליברליזם איום - אלא מחסלת אותו כליל, ומכניסה את זכויות האזרח הטבעיות לאותה קטגוריה של הלאומיות הכללית - שריד ארכיאולוגי וסרח עודף היסטורי המעכב את המחר.

את 'המשטר החדש', בפראפרזה לטוקוויל, יקימו עתה האליטות הניאו-פיאודליות לא מתוך יישום כושל של רעיונותיהם הליברלים של ג'פרסון, אלא מתוך זניחת אנגליה, ופנייה מזרחה - בעיקר לגרמניה, ולצרפת, אל לא לימי הביניים, אלא יותר נכון לזיהומים הקתולים של מרקס ופוקו.

היסוד האמריקני שלהם?

תאגידים בעלי ידע בניהול כסף, מחשבים ומוצרים. 

בין אידאולוגיה גרמנית-צרפתית, וניהול אמריקני, 

חירות האדם והקניין, כאבן-היסוד במבנה הפוסט-לאומי של המשטר החדש אינם רלוונטיים עוד.

אכן, בדיוק כמו שהצרפתים לא הבינו מה הם שורשי החירות האישית משום שלא היו אנגליים הנאמנים לעקרונות הפרוטסטנטיים של חירות המצפון והקניין (וזאת למרות שהצרפתים כן תרמו המון לפיתוח מושג הקניין והסובייקט) כך כיום הגלובליסטים הניאו-פאודליים, אינם אמריקנים, גם אם כולם תוצר של אמריקניזציה תרבותית ודיבור בשפה האנגלית וזאת משום שאינם נאמנים לעיקרון הזכויות והחירויות הטבעיות, אלא לרעיונות מבניים/מערכתיים/ניהוליים שהם תוצר של הסדר המדיני שלאחר 1945.

סדר שתנועת הנגד שלו התגבשה בשנות השישים, ניצח לכאורה את הקומוניזם בשנות התשעים, ובשנותיו של אובמה השיל מעצמו את היסוד הליברלי, ועבר באמצעות פוקו ומרקס  למערך תאגידי פוסט-ליברלי, מכל אלה ועוד אבקש להזהיר במאמר זה מתוך הדהוד אזהרותיו של גדול האמריקנים בהיסטוריה.

מנגנון הביון האמריקני השולט בארצות הברית, לצד המשפטנים במועצת אירופה ובאיחוד האירופאי השולטים ביבשת אירופה, פועלים באופן זהה בכך שויתרו על החזון של - אברהם לינקולן - "ממשלה של האנשים, מהאנשים, עבור האנשים".

הלה חושבים על הטכניקה והמשפט בסטרוקטורליזם מעמדי,  ולא בדרך טבעית של אגליטריות בין אזרחים.

הם אינם חושבים עוד כמעין אליטה קפיטליסטית מושחתת היושבת בחדר סמיך מסיגרים קובנים ומתאמת מחירי מוצרים, אלא הינם חלק מקהילת עילית גלובלית המכוונת להפיכת האדם לאובייקט ברשת מעקב-מידע המרגלת אחר אזרחים תמימים באמצעות זרועות ביטחון ומידע העובדות בשיתוף פעולה עם משרדי משפטים ותאגידים שהתמזגו עם מערך הממשל "הדמוקרטי" בישראל, בארה"ב ובארצות רבות אחרות.

יש המספקים אידאולוגיה למערך הזה, הם הפוסט-קולוניאלים - והניאו מרקסיסטים, או אם תרצו אנשי ה"צדק החברתי", שמסייעים להחלפת האוכלוסיה ולהסללתה בתוך המערך הטכני והמשפטי.

יש שמספקים תשתית מידע לניטור ושליטה - אלה הם חברות הביג טק.

יש שמספקים אבטחה ושליטה, באמצעות ראש החץ במערכת המשפט והביטחון.

ויש שהם היתר, הבנקים, והאזרחים, המספקים את המימון.

מטרת הקודקודים אינה ליישם את החוזה החברתי בצורה אגליטרית, אלא דווקא לאמץ רעיון יסודי אחר, רעיון 'מצב החירום' של המשפטן הנאצי קרל שמידט, ולהשתמש במצב החירום לא בצורה פרימיטיבית כגורם הנעת המונים אל עבר מלחמה, (כמו שהיה בגרמניה), אלא אך ורק כדי ליצור מסך ביטחוני-כלכלי בו מתאפשר ניהול יעיל יותר של חיי האזרח, כאשר בתוך מצב החירום הבירוקרטיה הופכת למזבח עליה מתקיימות הדינמיקות הזהותיות של האדון-עבד - המספק את המיתוס המוסרי.

או אם תרצו "ניהול יעיל, אקולוגי, וחברתי-צודק", יותר - כשהבונוס הגדול שהם מבטיחים בכנסים שלהם בדאבוס, דובאי, ולונדון? לכאורה קץ-עידן המלחמות.

השאלה המרכזית היא האם ה"ניידים" הללו כלשונו של גדי טאוב, עושים זאת כדי להגן עלינו ממלחמות בין מדינות ולאומים, או אי-שיויון, או כדי להגן עלינו מהגוש הסיני (עימו הם משתפים פעולה), או פשוט כמו שטוענים אנשים מסוימים, להשתמש במערך האידאולוגי הפרוגרסיבי כמיתוס גואל קונפליקטים, לשלבו במערך תאגידי, להכפיפו לרעיון המשפט הליברלי ככסות נעימה, תוך שימוש במנגנוני הביטחון והמשפט ככלי שיטור - בדרכם לייצר מערך ניאו-פיאודלי-מדעי חדש.

יש אף שיאמרו שמערך זה הוא חישובי, וביולוגי ומכוון לחזון טראנס-הומניסטי.

בינתיים הם ממלמלים לכם אודות 'סביבה, גיוון והכלה' בעודם מעבירים אמנות בינלאומיות שבאמצעותם מעבירים אוכלוסיות ממדינה למדינה כדי לפרק את מדינת הלאום.

רבותיי, אין דרך אחרת להגדיר זאת - אך מדובר בשימוש בתאגידים צבאיים/כלכליים, המדברים בשם ערכים ליברלים - כדי לפרק מבפנים ולהרוג ערכים ליברלים קלאסיים של חירות מידע וקניין.

עולם בו הייצוג הוא זהות-קולקטיבית, ולא פרטים אוטונומיים

הקהילה היא העולם ולא הלאום

הקניין הוא משטרי ולא אישי,

ואפילו הזכר הוא לא זכר אלא נקבה.

או כמו שאמר וולטר, "אנשים שגורמים לכם להאמין באבסורדי, יגרמו לכם לבצע את המזוויע".

את האריזה הפוסט-ליברלית, שמפרה את עיקרון הייצוג המקודש בשמו החלה המהפכה האמריקנית, המה מוכרים כתרבות הנכונה, כאופציה נוחה לניהול העולם, כשבפועל כל שיש בידם להציע, אינו הזכות לייצוג כמימוש של זכויות טבעיות דרך המחוקק בפרלמנט (שהם שולטים בו), אלא נוחות זמנית, או הנדסת אנוש פוסט-ליברלית.

נכון הם בונים מבנה שעדיף מזה של גרמניה 1933, אך זה לא יהיה אמריקה של 1950 אפילו.

אז איך כל זה קרה?.

המנוע האמיתי מאחורי המבנה רב הזרועי החדש, נובע מהעובדה שבשנת 2014, הפך משרד ההגנה האמריקני לבעל הבית בחדר הסגלגל.

לא משום שחס ושלום הלה איימו על הנשיא אובמה (לפחות למיטב ידיעתנו), אלא משום שמשרד ההגנה האמריקני הצטרף רשמית לשפה הפוסט-ליברלית שאובמה סימל, ושבאמצעותה יכלו התאגידים האמריקנים הותיקים שעוסקים באנרגיה, מזון, שירותים, להתחבר לחדשים העוסקים במחשבים, תוכנה, ולוגיסטיקה מתקדמת.

היתה זו שפה שלא היתה "אמריקנה", אלא שפה המזכירה את זאת של אותם טרוריסטים צרפתים להם בז ג'פרסון - אידאליזם-היררכי, קצת מרקס, קצת פאנון, קצת באטלר, קצת פמניזם, קצת סביבה, קצת אקולוגיה, קצת גרמניה בקיצור.

שפה שמשכה את האקדמיה (שכבר חדרו אליה מזמן נביאי הפוסט-קולוניאליזם),

את עמק הסיליקון (שזיהה הזדמנות להפעיל אמצעי שליטה מחשבתית על משתמשים במסווה של אידאולוגיית 'צדק חברתי')

של הקומפלקס הצבאי-תעשייתי (שממילא ייצר טכנולוגיות עם עמק הסיליקון ובאופן ציני הסכים לשלב ערכים אנטי-ליברלים בצבא)

ושל והוליווד הדמוקרטית שממילא אף פעם לא באמת היתה בצד הנכון של ההיסטוריה.

אובמה שימש רק כרוח ההיסטוריה בתוך ברית שפה מרקסיאנית-חדשה שקודם לכן לא יכלה לאחד את הכוחות האוליגרכיים המסורתיים של אמריקה.

ואיחוד הכוחות נעשה בחסות סוכנויות הביון והביטחון האמריקניות שממילא עוזרות לנהל את ממשל ארה"ב מאז שנות ה-40.

אך עתה כזכור, אפשר לומר שלכולם נוצר מיתוס חדש ומאחד.

מיתוס שכפי שאתם רואים כיום חותר תחת המשולש שנוצר במאה ה-17 באנגליה של האזרח, הזכויות, וייצוגו בגוף הריבון המחוקק.

עתה בכל מדינות המערב, המודל האמריקני של נסיכי חצר מובחרים, החל לעבוד באלגנטיות של מחשב אפל, כשבשירותם, ולצידם, אותם הנוכלים שפעלו בצרפת המהפכנית, ובימי המלכות הקתולית - המשפטנים כמובן.

הלה תפרו תיקים לנשיאים ולראשי ממשלה במקומות בהם רצון העם היה שונה משלהם, ומאידך עמים אחרים (בעיקר עמי אירופה המערבית) כבר השתעבדו לחלוטין לשליטתם המערכתית.

הלה ביקשו להפוך את חיינו לא לחלק מחוזה שנוצר כפונקציה של בחירות שקופות, מאובטחות וחופשיות, אלא כפונקציה של החלטות פקידותיות של סוכנויות-ממשל הפועלות בתיאום עם תאגידים העוקבים, מצלמים, ומתעדים גם את המתרחש בחדרי המיטות של האזרחים.

דונלד ג'ון טראמפ, הלוחם האחרון במערך הוולגרי והרודני שהזניק לפעולה אובמה ב-2014, זיהה את המצב ונכנס לפוליטיקה ב-2015 - כמובן הוא זכה לניסיון התנקשות פוליטי ב-2016 על ידי ה-CIA וה-FBI (פרשת מולר), ולאחר מכן, לניסיון התנקשות פוליטי נוסף ב-2020 - טוב לפחות בעיני כל מי שסיים מתמטיקה ברמה של כיתה ב'.

תוכלו לקרוא לכך – אוליגרכיה פוליטית שנוצרה על ידי תאגידי-קניין מחד, התעשייה הצבאית-אמריקנית מאידך, ובין לבין המחנכים-מחדש/מהפכנים לעת מצוא, שמבקשים להשמיד את הסובייקט הקנייני הליברלי שייסד את המודרנה (האזרח/האדם הלבן) ולהחליפו במעגלי זהות-תרבות אנטי-רציונליים, שלא רק מפרקים את הסולידריות הקודמת שהיתה במדינת-הלאום שהעניקה ביטוי לאזרחים (בניסיון להפוך את העולם לכפר גלובלי נוח/נעים/פוסט-לאומי), אלא גם שומטים מהמדינה המודרנית את כוח הפרלמנט כבעל הזכות לייצוג וחקיקה, ומעבירים את פקולטות המידע והפעולה באופן בלעדי למדינת-הצללים.

במקביל, המיתוס הפרוגרסיבי שבידי התאגידים וזרועות המדיה מכסה על כוונותיהם האמיתיות לנהל את ארה"ב, אירופה, ויש אף שיאמרו את ישראל – כחוות נמלים עצומה.

הפילוסופיה קומוניסטית (שליטה), הצורה קפיטליסטית (כתאגיד).

אוליגרכיה זו מצליחה להשתלט עוד ועוד על חיינו באמצעות החלפת זהות הבוחרים באמריקה (הצפה במהגרים בלתי חוקיים התלויים במנגנוני המשפט והביטחון באופן אבסולוטי), אימוץ משברי פליטות כדי להעביר אוכלוסייות ממקום למקום (המעניקים למוסדות הקולטים כוח רב יותר על בני אדם), ותיעוד וניטור הולכים וגוברים של חיי התקשורת של האזרחים הותיקים ילידי המדינות, כל זאת תוך מיסוס הזהות הלאומית, המשפחה, המגדר, הסביבה, המידע, לכדי one world ecosystem.

תוך שממילא האזרחים שכן אמורים להתאחד במסגרות פוליטיות דיגיטליות/פתוחות, או שחוששים מהפוטנציאל הרודני של הטכנולוגיה, ומעדיפים להישאר עם פתקים פיסיים לכאורה, הינם בסופו של דבר פשוט חסרי-כוח מספיק לקחת את הסמכות הטכנית של הבנקים המממנים את התהליך המוזר הזה.

מציאות זו יכולה להיווצר רק בשל משבר ערכים רחב יותר שחווה המערב מאז 1917, בו הקומוניזם בישר לעולמנו את עצמו כאנטי-תזה לליברליזם ולתיעוש הדמוקרטי העייף של צרפת-אנגליה שזה עתה הותשו במלחמה על ידי נביאי הסדר העולמי החדש במתכונתו האירופאית - הגרמנים כמובן.

הסדר החדש משחזר דפוסי-חברה אוליגרכית של צרפת מסוף המאה ה-18 (רק בלי התרבות היפה) כפי שהלה נכתבו בספרו המונומנטלי של נורברט אליאס ('חברת החצר'), נעזר במשטור שפה כמנגנון ענישה חברתי המיובא מהמרקסיזם/הקתוליות, וזאת תוך החדרת הדבר למבנה תאגידי כפי שנוצר באמריקה, גרמניה, ובישראל באמצעות ממשל המשיב את החירות האזרחית לתלות גמורה במוסדות בירוקרטים וביטחוניים - וזאת בלי לדבר על היתרון הטכנולוגי של מכוני המחקר שלהם המשולמים מכספנו.

המהירות בה הצרפתים ערפו את ראשי חבריהם לשעבר במאה ה-18, נבעה לא רק מכוחם של שירותי הביטחון, אלא מהשתלטות המשפטנים שהתיימרו להיות שכבת האצולה/השכלה בעלת ההבנה העמוקה יותר מיתר האזרחים, על הרפובליקה, עתה אפילו את היומרה לצדק וחירות אזרח רפובליקנית אין.

לפחות הם מודים – הם רוצים לאפס את הנראטיב הליברלי של אנגליה של המאה ה-17 שבין אם תרצו או לא – פחות או יותר, חיינו בו עד לא מזמן, ולהפוך את הזכויות והחירויות למוצרים רב-שימושיים שהממשלה מחכירה.

מנהלי המערכות תובעים כוח שלא נובע מזכות הקניין של הסובייקט ומזכותו לייצוג הוגן בפרלמנט, אלא מסמכויות ביון ומשפט שבסופו של דבר מחלקים בינם ובין עצמם את ניהול תהליכי הבחירות.

בעצם משולש האזרח-ריבון-פרלמנט לא רק שפורק, מדברים עליו באותה ציניות שמדברים על אידאולוגיות-מפלגתיות. סרח עודף מעיק .

רעיון הפרלמנט המחוקק, היה כידוע זר בתרבות הפוליטית של צרפת בהשוואה לאנגליה, או כמו שוולטר עצמו כתב ב''מכתבים לאנגלים':

"רמת החופש של האנגלים היא כזאת שהצרפתים יכולים רק לחלום אודותיה".

כך, אף היום, החירות האנגלית הקלאסית הולכת ומאבדת ממשמעותה, למול שורות הפקידות והבירוקרטיה הנוגסות.

במידה מסוימת, פרויקט "בניית האומות", שהקולוניאליזם המערבי יצר באפריקה ובאסיה באמצעות בירוקרטיות, מופנה עכשיו פנימה.

לכן כל המשוגעים ברשת שצועקים "נאצי, נאצי" על כל פקידי ממשל, אולי טועים בכך שכן לא מדובר במעשי השמדה המוניים, אך צודקים שמדובר על האסתטיקה הלכאורה מדעית, יעילה, נוחה, תאגידית, תרבותית ובירוקרטית – שמקיפה את הכוחות הפועלים בוושינגטון, בבייג'ינג, ובבריסל, לא אחת, באמצעות מנגנונים מפוקפקים (מועצת אירופה, הפרלמנט האירופאי, המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב, ה-CIA, ועוד) בניגוד לרצונותיהם החופשיים של בני מדינותיהם אשר או שלא בחרו את נציגיהם (כמו במבנה המשילות של האיחוד האירופאי נכון להיום), או שלא בחרו שנציגיהם ימנו בירוקרטים כמחליטים עליונים (כמו בישראל), או שיש ספק אם בכלל בחרו את נציגיהם.. (כמו בארצות הברית).

עתה, אפילו לא חופש הוא אשר מוצע לו לאזרח-החדש מטעם הפקיד אל משלם המיסים, אלא סך הכל הנאות גשמיות על חשבון קניינו וגופו המתועדים, ממוספרים, ממויינים, ובמקרים מסוים כפי שאנו רואים גם – מתתייקים ברמה הפלילית, כדי להפוך אותנו לא ל-1984, או לעולם חדש מופלא, אלא למחזה קפקאי ועצוב, נטול דם וחירות, שברוב המקרים, גם הגנה פיסית נאותה מפשע (בארה"ב) , ומאלימות מוסלמית (בישראל ובאירופה) אינו מעניק.

אך האליטות כיום, בדיוק כמו הצרפתים שמהפכתם הפכה למרחץ דמים, לא הבינו את אותו הדבר, שהם נלחמים כנגד המודרנה עצמה בשם הקידמה לכאורה.

שהצרפתים של אז, כמו הגלובליסטים של היום, מורדים למעשה בעיקרון הסובייקט בעל הקניין וזכות הייצוג - בעודם מונעים או מניסיון להשתלט על סמכות העם, או מתוך מחשבה שהעם לא ראוי לשלוט בעצמו.

מאיר אריאל אמר פעם ש"אין דבר כזה דמוקרטיה, עם תמיד נשלט" - יש בזה משהו, אבל אם כבר להישלט, לפחות במידה של דיאלוג לא?.

ב-2014 ברק חוסיין אובמה יצר קונסלידציה חדשה כאמור שבמסגרתה תרבות הwoke הצליחה לייצר מיתוס חדש שמולו הכוחות המוזכרים להלן חברו כדי להסכים לביטול הסובייקט – והחלפתו בשפה סטרוקטורלסטית (מערכתית).

אובמה עזר לייצר שפה מגדרית/סביבתית/גזעית/היסטורית/זהותית, שהיתה הרי קיימת ממילא, אך שבאמצעות אישיותו, שבמובן זה תיפקדה (שלא בטובתה) כמגשימת רוח ההיסטוריה, גישרה בין

1. האף.בי.איי, הסי.איי.איי, DARPA, ה.אן.אס.איי, ויתר סוכנויות הביטחון שהחלו לתפעל את הבית הלבן
2. תאגידי הטק שעבדו תוך חיבה יתרה וחלוקת מידע על כולכם עם הממשל
3. המערך הצבאי הקונוונציונלי של אמריקה
4. הקומפלקס הצבאי-תעשייתי שהוא הזרוע התאגידית של גורם 3
5. הממסד התרבותי והאקדמי באמריקה, בתוספת ארגוני המורים כמובן
6. פרקליטות המדינה האמריקנית - את כולם אובמה איחד במעין טיהור פוסט-אידאולוגי, למבנה-על בעל שפה רוחבית שמנהלת היררכיה של זהות - ולא עם או אזרחים. אובמה העניק כאמור את השפה שהיתה חסרה 'לאוליגרכים של פעם' כמו 'הברונים השודדים' של המאה ה-19, או התאגידים הצבאיים-האזרחים שהשתלטו על אמריקה בזמן ולאחר מלחמת העולם השנייה. לכן הוא יצר מערך כוחות חדש-רחב-ועמוק בהרבה מאי פעם, שנראה כאילו התגייס למעין מלחמה על התרבות, בלי שיש מלחמה בעידן הפוסט-סובייטי , (חוץ מזאת במזרח התיכון שממשל אובמה עזר לתדלק), ושהינו בעל מיתוס-אידאולוגי המנותק מרצון העם האמריקני שכידוע כבר אינו באמת פקטור מוביל במנגנון זה מזה זמן מה.

נשיא צנטרליסטי למדי, שהשתמש בבירוקרטיה הפדרלית לא כדי לנטרלה (כמו קנדי או ג'פרסון), או כפי שניסו לעשות טראמפ ורייגן, אלא למשהו אחר לגמרי – להפוך את נפילת הקומוניזם העולמי לא לעובדה, אלא לשלב סינתטי לחלוטין בסדר רחב יותר שבו אמריקה, נשאית רעיון הלאום הליברלי, רעיון זכויות האזרח המוחלטות, רעיון הפרטיות האינדיבידואלית – מפנה את מקומה לבירוקרטיה גלובלית המבוססת על מגדר/גזע/סביבה המהווים נושאי שיחה לאליטה הפועלת במחזה גרוטסקי הנראה כהכלאה בין עולם חדש מופלא עם רחמים מלאכותיים, ובין 1984 עם צייתנות אזרחית לתעמולת התקשורת הדיגיטלית.

אובמה הגיע לאחר תקופה שבה אמריקה היתה מעצמה יחידה - במשך רוב שנותיו לא היה ניתן לחזות שיעשה את המעשה שהצרפתים עשו – הפיכת הרעיון הליברלי לחלק ממדינת מעקב.

קרי למדינה בה השירות החשאי מבצע לא לוחמה פסיכולוגית כבעבר – אלא מדיניות פוליטית פדרלית עליה מחליטים התאגידים והמשפטנים השולטים בפרלמנט בשפה לא-אמריקנית.

לא לחינם ראש הפורום הגלובלי החזק בעולם מחוץ לאו"ם ולנאט"ו, קלאוס שוואב דיבר על Reset גדול. הוא מבין שישנו צורך לא רק לשחוק את הדמוקרטיה הליברלית הקלאסית, אלא לחווט את חייהם של אנשים כך שכלל לא יבקשו קניין, זכויות, וחירויות.

בשנתיים האחרונות, הדברים השתנו עוד יותר לרעה, לאחר שטראמפ כשל לנקות את האף.בי.איי וה-סי.איי.איי, לאחר שבית המשפט העליון לא ראה לנכון לשקול את קובלנותו, מצאו עצמם האליטות העולמיות שממערב לסין , בשיאו של משבר הקורונה למול בעיה מסוימת - כיצד ניתן לייצר שליטה מרובה ככל הניתן.

הנשיא טראמפ, אויב ארגון הבריאות העולמי, אויב הגנרלים בצבא האמריקני, אויב עמק הסיליקון, אויב האקדמיה, ואויב שירות המודיעין הפך למטרה.

עכשיו הדרך היחידה שהעם יוכל לנצח הוא שטראמפ ישתמש ברשת TRUTH SOCIAL שלו, כיסוד ההתארגנות הוולנטרית הפתוחה החדש של אמריקה - גוגל ואפל צריכות להסכים כמובן - והשאלה המרכזית היא האם טראמפ מבין כרגע את המפה, כי כאשר הוזהר מבי טק, מהצבא, ומיתר האנשים, בתמימותו חשב שכאמריקאים טובים הם רוצים את טובת העם, לא הבין הוא שמדובר באותם יעקובינים צרפתים, ניאו-מרקסיסטים ואידיאליסטים גרמנים, שפשוט מדברים באנגלית - כיום הוא יודע.

האנשים שהפילו בישראל את בנימין נתניהו, לא באמת הפילו את ראש הממשלה של ישראל, הם רק הפילו פיון בסדר אזרחי של מדינת מודיעין והיי-טק, שמספרת לכאורה את סיפורו של העם היהודי, אך שלצד קידום האנושות גם לצערנו עוזרת לייצא טכנולוגיות מתקדמות של מעקב.

עכשיו נותר לשאול שאלה אחת – האם העם הישראלי והאמריקני, יתאשת ויחזור לחושיו הבריאים, יפסיק להתנהל מול שאלות מקרו חשובות אחרות וחשובות ככל שיהיו (הגירה, פשע, ניוון תרבותי, ירידה בפוריות), וינסה ליישם מערכת משטר ליברלית-אזרחית שבמסגרתה לזרועות הביטחון לא תהיה ההחלטה הסופית כמו במעין מצב מלחמה גרמני-איטלקי-יפני תמידי, המשפט לא יהפוך למוטה, והדיסקורס הפתוח, מתוך כבוד לצלם הקניין האלוהי של האדם, ובעיקר מתוך נאמנות לחירויות האדם שניתנו בידי האל יהיה היסוד שבמגילת הזכויות.

אולי בשביל זה, הגיע הזמן לתבוע ולדרוש, שיטת ממשל במסגרתה העם דואג שהטכנולוגיה לא תופקע ממנו כאמצעי שליטה לסדר כוח אוליגרכי, אלא שבאמצעותה תינתן לו האפשרות להשפיע ישירות על דמות חברתו וארצו.

משום שהמהפכות הקטנות נגמרו.

אנו ניצבים למול מהפכה של אוליגרכיה טכנוקרטית, כששעון המלחמה האיום והנורא מתקתק במערב שארצותיו מאבדות לכידות של הגמוניה לאומית.

למול זאת ראוי, להשתמש במדינת הלאום ככלי רפובליקני-מדיני ובזכויות האזרח הטבעיות כערך ליברלי-הומניסטי-טרנצנדנטי במסגרת מפלגות פתוחות הנעזרות בטכנולוגיות מבוזרות ופתוחות.

אולי לא נוכל לעצור את ההיסטוריה, אך גם אולי נחייה חיים במסגרתם איננו רק פונקציות בחוות הנמלים.

אלא אנשים חיים,

בני אדם,

כמוכם כמוני - כמעט כמו אובמה.