דעה: בנימין נתניהו הוא אלפרד דרייפוס כמו שאבישי בן חיים הוא אמיל זולא

"אחד הרגעים העלובים בתולדות 'הפרשנות הפוליטית' הישראלית (והיו הרבה כאלה) התרחש כאשר אבישי בן-חיים השווה את משפט נתניהו לפרשת דרייפוס.

כן, אותו משפט ראווה בו הואשם הקצין היהודי-צרפתי אלפרד דרייפוס בריגול לטובת גרמניה, ואגב כך שימש נקודת מפנה חשובה בתולדות הציונות המדינית. בעיניו של אב"ח, אפיזודה היסטורית זו דמתה למשפט של ''מייצג ישראל השנייה'' (בנימין נתניהו) המואשם על ידי מייצגי 'ישראל הראשונה' (האליטה/מערכת המשפט).

לכאורה, הסיבה היחידה שהתיאוריה של בן-חיים זוכה להישמע בימים כתיקונם גם מפי גדי טאוב ומשה ברנט, היא שהיא מבקשת להסביר דבר שבאמת אין לו הסבר - והוא, ''מדוע מערכת המשפט רדפה את 'המגן הגדול שלה' כלשון אהרן ברק?''.

כיצד המערכת המשפטית עשתה צעד כה שגוי ולא רציונלי כמו לתקוף את האיש שהגן עליה הכי הרבה?

במקום בו מנסים להסביר בכלים רציונליים לכאורה, שיגעון-גדלות של מערכת חולנית כמערכת המשפט – נכנס אבישי בן-חיים.

לו היה היגיון בצעדי מערכת המשפט, לא הייתם שומעים הרבה על אבישי בן חיים – במילים אחרות, הצעד המטומטם והבלתי מוסבר של האליטה המשפטית הישראלית שרדפה את גדול מגיני מערכת המשפט (נתניהו) הפכה את אבישי בן חיים לאייטם. תחי האירוניה.

אך, אם נשוב לנושא המרכזי, נוכל לתהות, עתה, כשנתניהו (מייצג ישראל השנייה) חותר לכיוון דיל עם הכהן הגדול של ישראל הראשונה (אהרן ברק), מה יגיד בן-חיים?.

אין תשובה - רק אגדות על בגין ומתיקות.

ההשוואה בין דרייפוס ונתניהו קוממה אך לא הפתיעה, הבורות שמפגין אב"ח בהיסטוריה הציונית (בנושא ש"ס, ומנחם בגין לדוגמה) היא מן המפורסמות, אך מה שלא יעשו פרופסורים להיסטוריה כדי להוכיח למרקסיסט חובש הכיפה את הכלימה והבושה שבהשוואה זו, יעשה נתניהו עצמו בכך שיוכיח שהוא דרייפוס כמו שאב"ח הוא אמיל זולא.

ואכן, כיום ברור מדוע ההשוואה הייתה מוזרה לא רק ברמה המערכתית אלא גם ברמה האישית.

אלפרד דרייפוס היה זכר אלפא אמיץ בהרבה מאשר בנימין נתניהו משום שהוא היה מוכן להילחם עד המוות עבור הצדק, האמת והכבוד. נגד דרייפוס עמדו 30 מיליון צרפתים – בכוח הצדק, הוא לא זז סנטימטר, ובטח שלא היה רופס, כנוע, ומתחנן לחסדי המערכת שרודפת אותו כמו נתניהו שהתחנן לתיווכו של אהרן ברק.

אכן, אם דרייפוס היה כמו נתניהו כנראה שלא היה קם תיאודור הרצל, לא היתה קמה תנועה ציונית מערב-אירופית, משום שדרייפוס בעל אישיות הדומה לנתניהו היה מוכר את אהבת צרפת והצדק עבור עסקת טיעון - והעיתונאי הצעיר הרצל לא היה חושב על כתיבת אלטנוילנד.

אך ההזיה הדרייפוסית מתחברת למנהג אחר שאפיין את חסידי נתניהו ב-12 השנים החולפות – מנהג משונה.

מחד סיפוק תירוצים לאימפוטנציה הפוליטית של נתניהו בתחומי המשפט, אכיפת החוק, ההתיישבות, החינוך והתרבות והביטחון, ומאידך הסבר כיצד מדובר ב'מנהיג יחיד בדורו'.

לכל תחום של אימפוטנציה היה שמור התירוץ האומניפוטנטי שלו.

כשזה נגע לביהמ"ש שמענו את "הוא לא לבדו הוא צריך 61", כשזה היה מול הדיפ-סטייט שמענו "הוא גאון מוקף בנחשים בינוניים", כשזה נגע בהתיישבות שמענו 'יש לחץ מהעולם, הוא מנווט במערכת'.

כמו במרקסיזם, ובפסיכאונליזה של פרויד, גם אצל הביביזם - לכל בעיה בתזת-העל (המנהיג הקדוש) הוכן תירוץ מראש, לכל ניסיון הפרכה הסותר את תזת-העל גם הוכן הסבר מוכן מראש - את העובדה שנתניהו מחזק את המערכות האוטונומיות שתחתיו כחלק מאסטרטגיה - מלבד משה פייגלין כבר ב-2014, אף אחד לא שם לב.

שאלה: "למה הוא לא פועל?" - תשובה: 'כי הוא לא יכול'.

שאלה: "אבל אם הוא כה ענק כיצד אינו יכול?" - תשובה: 'כי הוא לא מושלם - יש עוד מערכות'.

שאלה: "אבל אם אינו מושלם, וישנן עוד מערכות שלא נתונות למרותו, למה הוא כה חזק?".

ואז מגיעה התשובה של הייאוש בדיאלוג הביבי-סוקרטי: ''מי עוד יש?.' או "תראה את הכלכלה".

כך, כל שיחה עם תומך נתניהו (חצי רציונלי) התנהלה - האפולוגטיקה של הביביזם הובילה למסקנה שאף ימני רציונלי בעל משנה פוזיטיבית, המבקש שישראל תישאר מדינה יהודית וחזקה, לא יכול לתמוך בו לאור הכישלונות הסדרתיים בתחום הדמוגרפי (הפיכת ישראל למדינת כלל אזרחיה), התרבותי (התרוקנות התרבות היהודית), המשילותי (הפקרת הנגב והגליל) והביטחוני (הפקרת החזית הצפונית והדרומית) - אבל הוא דיפלומט לא רע, וכלכלן לא רע, אז היידה ביבי – והמדינה היהודית? טוב תסתכלו על תל אביב, אילת, ראשון לציון, אשדוד ותבינו לבד שישראל הפכה למדינת כלל אזרחיה תחתיו - בעצם המבול אפילו לא הגיע 'אחרי ביבי' הוא הגיע בזמנו - ישראל אצלו הפכה למדינה לא יהודית - זו עובדה סטטיסטית פשוטה - והוא היה חלש מדי לעצור זאת.

איך אומר הפרופ' יואב גלבר, מזקני הימין הארצישראלי - "הוא גאון שיווק", אני דווקא אהבתי את 'מלאך חבלה' של יצחק שמיר.

מעטים מהחסידים חשבו שנתניהו נותן למערכות לפעול באופן עצמאי כדי לא מסתכן בהתערבות שעלולה להקים עליו אויבים ולסכן את הכיסא הקדוש, וכדי שכשיהיה כישלון כלשהו אזי כל האצבעות יופנו לפקידים.

בין לבין הוא הפך את חסידיו לאשפי מציאת התירוצים כך שכל חסיד יודע לשלוף מראש את התירוץ המושלם לאימפוטנציה המשילותית של המנהיג האומניפוטנט.

אך השיטה לא מושלמת.

מחד יכולתו של ביבי להיות סופרסטאר בעיני חסידיו, ומצד שני ה"הוא רק בן אדם, גאון מוקף בינוניים".

מצד אחד נתניהו היה האדם שיכל לעשות הכל, ומצד שני כשזה נגע למדיניות ספציפית שמענו את - "מה אתה רוצה הוא רק אדם אחד".

המציאות הסכיזופרנית הזו לה תומכי נתניהו התרגלו, היא בעצם המחשבה הטקטית והפוליטית שהם אולפו להאמין בה על ידי האסטרטגים של משפחת נתניהו

עתה, לאור עסקת הטיעון ההולכת ומתרקמת בחסות אהרן ברק, יש לשאול את חסידיו האומרים "מה אתה היית עושה, היית רוצה לשבת בכלא? אתה חייב להציל את עצמך", האם הם תומכים בצעד הזה של בנימין נתניהו, או שכבר עברו אילוף להצדיק את תזת-העל?

לפתע יש לתהות, האם דרייפוס יציל את התחת של עצמו ויתן לעם להמשיך ולהישלט על ידי אליטת המשפטנים – התשובה היא – כן! כן! כן! –

לכאורה – כל הכבוד שאינו רוצה למות על הצלב, בפועל, הוא פשוט נותן לכל אזרחי ישראל להיצלב על-ידי חברו אהרן ברק. נתניהו מעולם לא ספר את אלה שכל השנים אמרו שהוא טוב למדינה, אלה שסיפרו לנו בשנה האחרונה שהמאבק המשפטי הוא עבור המדינה, - גם הם לא סופרים את הלוגיקה.

הם ישתקו כמו אבישי בן חיים, או ימשיכו באפולוגטיקה הוולגרית.

עכשיו שברור שהמאבק שהיה אמור להיות עבור העם ולמדינה, קרי המאבק לשינוי מערכת המשפט, והפיכת המשפט לאירוע המכונן, 'לפרשת הדרייפוס של המשפט הישראלי', למקום שבו 'ישראל השנייה' מחזירה מאבק ל'ישראל הראשונה', הופך לקרקס שהמטרה המרכזית שלו היא להציל את ביבי – לפתע המטרה היא הצלת נתניהו!

לפתע ישו של ישראל השנייה, סוגר דיל עם הכהן הגדול של ישראל הראשונה כדי להצילו מהצלב.

והינה מנגנון האילוף פועל. עתה, הביביסטים הופכים לאשפי 'תורת המשחקים', מגלים היגיון קר ומחושב, בדיוק כמו שגילו כאשר טענו בזמנו שהוא 'צריך 61, ומוקף בינוניים'.

עתה זה לא המדינה והערכים שחשובים - עתה זה ניו יורק של האייטיז, איש איש לביתו – עכשיו המערכת צריכה להתגייס להציל את נתניהו! – לא להציל את האזרחים מטלפיה של מערכת המשפט! – זה היה רלוונטי עד ה-14 בינואר.

וכל השנים שהסברנו שהוא עושה הכל עבור המדינה, והמערכת, וקליינבאום כפוי טובה שלא מבין את האילוצים והשיקולים, מול אובמה ואלה ואלה - פתאום שהוא מול הקיר ומול הצדק, דרייפוס מציל את התחת של עצמו?.

והתשובה היא – שאם אנשים רוצים או מחפשים משהו לסגוד לו – שילכו לבית כנסת למען השם.

ואם בכל זאת מתעקשים לסגוד לאדם, אז האמת היא, שיש אנשים עם פחות ניהליזם מקיוואליסטי לאהוב.

וראוי שתומכי נתניהו שאולפו עד לרמה כזאת עד ששכחו מהו מנהיג שנלחם עד המוות, ימצאו מישהו אמיץ יותר לסגוד לו.

נכון, אולי הורגלתם לקריצות, לחיוכים לאנגלית הרהוטה, עד ששכחתם ש-12 שנה של אי נקיטת עמדה בנושאים החשובים לחיינו ולקיומה המתוקן של המדינה הזו, בהכרח היו תוצר של רצון לא לפגוע בכיסא, ושגם כאשר הם יגיעו לקיצם בגלל המשפט, אזי גם אז הם יובילו אדם שמעולם לא ידע להיות אמיץ כשהיה צריך, להשתפנות של הרגע האחרון.

אך לשמוע ממכם, 'מה אתה היית עושה,'?. זו כבר חוצפה חדשה.

זו פריקת כל נורמה שבאה להכשיר סגידה לאל חלש מאוד.

אם עדיין אפשר לסגוד לנתניהו - ניחא, אבל ברור היום שהוא אל-נחות. אל לא-ערכי. כי אם באמת זה לא נתניהו, וזה העם כולו - אז ברור שנתניהו נטש את העם, וברור שהתפללתם לאלוהים אשר לא יושיע, ואם זה רק עבורו – אז למה? אה – כדי להציל את מדינת כלל אזרחיה שהוא יצר לכם.

ולכן ברור שמדובר באל שעובד בערך כמו שאלוהיהם של נביאי הבעל עבד. כמו שעבד כאשר 12 שנים נתן למערכת המשפט להתעלל בדמוקרטיה. והקטע העצוב הוא, שאת נתניהו, בשונה מטראמפ, לא מעניין העוול או חוסר הצדק, שכניעה כאן תעשה לבאים אחריו.

אני מצטער עבור חסידיו, 

המלחמה הזו דרשה מוסר יהודי עמוק, יושר אנושי עמוק, וחינוך הומניסטי משמעותי, דברים שהיו באלפרד דרייפוס ושבנימין נתניהו לא קיבל ביחד עם האנגלית הטובה.

אבל אולי האמת נחשפה.

וכל הביביזם עצמו מתנקז למנטרה של 'אני את נפשי הצלתי'.

ואולי המפא"יניקים צדקו, שהרביזיוניסטים רק רצו לחיות בארץ הזו.

"תנו לחיות בארץ הזאת". אמרה הסיסמא המפורסמת של הציונים הכלליים.

שהפכה אצל מיקי זוהר ל"כסף, כוח, כבוד".

בהצלחה לכם.