ניתוח נתונים שנאספו מהולנד חושף שלטרנסג'נדרים יש שיעורי תמותה גבוהים משמעותית בהשוואה לאנשים ללא דיספוריה מגדרית.
תוצאה המרמזת על צורך לבחון מקרוב את ההשפעות של טיפולי הורמונים.
כתב העת היוקרתי Lancet Diabetes & Endocrinology פרסם ביום חמישי דו"ח על הנתונים שנאספו מתיעוד שארך חמישה עשורים.
החוקרים מרטין דן הייגר, דוקטורט, מהמרכז הרפואי באוניברסיטת אמסטרדם (UMC) ועמיתיו מצאו כי הסיכון לתמותה בקרב האוכלוסייה הטרנסג'נדרית לא ירד בין 1972 ל-2018.
"ממצאי המחקר הגדול והארצי שלנו מדגישים סיכון מוגבר לתמותה בקרב טרנסג'נדרים שנמשך עשרות שנים", אמר דן הייגר בהצהרה.
ניתוח נתונים מצביע שטיפולים הורמונליים בין המינים עשויים להיות לא בטוחים בטווח הארוך:
"הטיפול בהורמונים נחשב בטוח, ורוב גורמי המוות לא קשורים בכך. עם זאת, אין מספיק הוכחות לקביעת בטיחותם לטווח הארוך, לכן יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע האם הם משפיעים באופן כלשהו על תמותת טרנסג'נדרים".
המחקר כלל את הנתונים של 4,568 טרנסג'נדרים בוגרים.
2927 נשים טרנסג'נדריות (גברים ביולוגיים) ו-1641 גברים טרנסג'נדרים (נשים ביולוגיות).
הגיל הממוצע של אוכלוסיית החולים בתחילת הטיפולים ההורמונליים היה 30 שנים לנשים טרנסג'נדריות ו-23 שנים לגברים טרנסג'נדרים.
החוקרים השוו את יחס המוות בקרב אנשים טרנסג'נדרים לשיעורי האוכלוסייה הכללית.
בנוסף, הגדירו תת קבוצות תמותה למחלות לב וכלי דם, סרטן ריאות, מחלות הקשורות ל-HIV והתאבדות.
במעקב התברר נתון מדהים.
317 (10.8 אחוז) מהנשים הטרנסג'נדריות (הגברים ביולוגיים) ו-44 (2.7 אחוז) מהגברים טרנסג'נדרים (נשים ביולוגיות) מתו במהלך המחקר.
סיכון התמותה בקרב נשים טרנסג'נדריות נמצא גבוה פי שניים מזה של גברים ללא דיספוריה מגדרית (יחס של 1.8) וכמעט פי שלושה מנשים ללא דיספוריה מגדרית (יחס של 2.8).
החוקרים כתבו כי "התמותה הספציפית לנשים טרנסג'נדריות הייתה גבוהה ממחלות לב וכלי דם, סרטן ריאות, מחלות הקשורות ל-HIV והתאבדות".
עבור גברים טרנסג'נדרים (נשים ביולוגיות), ניתוח הנתונים מצא כי שיעור התמותה היה גבוה פי 1.1 מזה של גברים ללא דיספוריה מגדרית.
עם זאת, לגברים טרנסג'נדרים יש סיכוי גבוה פי 3.3 למות כתוצאה מ"סיבות לא טבעיות", למשל התאבדות, מאשר נשים ללא דיספוריה מגדרית...
החוקרים כתבו:
"מחקר תצפיתי זה הראה סיכון מוגבר לתמותה בקרב אנשים טרנסג'נדרים המשתמשים בטיפול הורמונלי, ללא קשר לסוג הטיפול. סיכון מוגבר לתמותה זה לא ירד עם הזמן. סיכון התמותה הספציפי מסרטן ריאות, מחלות לב וכלי דם, מחלות הקשורות ל-HIV והתאבדות אינו נותן אינדיקציה להשפעה ספציפית של טיפול הורמונלי, אך מצביע על ניטור, ייעול ובמידת הצורך טיפול בתחלואה רפואית וגורמי אורח חיים שחייבים להישאר חשובים בתחום הבריאות הטרנסג'נדרית".
"הגברת הקבלה החברתית, ניטור וטיפול במחלות לב וכלי דם, אי שימוש בטבק ו-HIV, ימשיכו להיות גורמים חשובים שעשויים לתרום להפחתת הסיכון לתמותה בקרב טרנסג'נדרים", אמר דן הייגר, לפי HCPLive.
