סמואל פיסאר, אביו החורג של מזכיר המדינה של ממשל ביידן, אנטוני בלינקן, היה מקורב ועורך הדין של אביה של גיליין מקסוול רוברט מקסוול, בזמן שבלינקן ואפשטיין קשורים בבית ספר פרטי בניו יורק שבו נהג לצוד אפשטיין אחר נערות. ועתה מתברר שלמזכיר המדינה בלינקן יש קשרים עם הפדופיל המורשע, טורף המין הטקסי והסוחר האנושי הבינלאומי ג'פרי אפשטיין.
אביו החורג של בלינקן היה האדם האחרון שדיבר עם רוברט מקסוול, אביה של גיליין מקסולל לפני שנפל באורח מסתורי למותו בעת שייט ליד האיים הקנריים בספרד בשנת 1991.
אביה של גיילין מקסוול, רוברט מקסוול, היה ידוע בחוגי המודיעין כאיש סוד של מנהיגות המוסד, כך מסר כתב בכיר ב'תיק הלאומי' פטריק האולי.
במקביל, סמואל פיסאר, אביו החורג של המזכיר בלינקן, היה מקורב ועורך דינו של רוברט מקסוול.
אך לא רק בין אביו של בלינקן ובין אביה של מקסוול יש קשר.
נראה כי המזכיר בלינקן למד בבית הספר דלטון עד שנת 1971. 'התיק הלאומי', דיווח ביוני כי המכינה היוקרתית בניו יורק העסיקה את אפשטיין בתפקיד הוראה רק כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1974. לבית הספר ישנה היסטוריה ארוכה ויוקרתית של חינוך ילדים עשירים.
היא העסיקה מספר דמויות ראויות לציון, ביניהן וויליאם בר, מחבר רומן אירוטי ואביו של התובע הכללי לשעבר ביל באר, ששימש בעבר כמנהל בית הספר ושכר את אפשטיין.
אפשטיין עצמו רכש אחוזה של 56 מיליון דולר הממוקמת קילומטר אחד מדרום לבית הספר דלטון, שם טענו התובעים במשפט הסחר המיני כי שילם "רבות" לבנות קטינות עבור שירותי מין.
במהלך שהותו בדלתון, התנהגותו המוזרה של אפשטיין סביב נערות צעירות משכה תשומת לב. "זה היה מוזר," אמר אחד התלמידים. "כולם דיברו על זה".
בין השנים 1994-2001 כיהן המזכיר בלינקן בצוות המועצה לביטחון לאומי.
לאה פיסאר, אחותו החורגת, כיהנה בצוות המועצה לביטחון לאומי במהלך ממשל קלינטון, אדם המקורב בעצמו לאפשטיין.
היא עצמה עבדה גם במשרד החוץ, בשגרירות ארה"ב בפריז, צרפת, והייתה מנהלת התקשורת של הנשיא קלינטון.
הקוראים עשויים למצוא את זה מעניין כי המזכיר בלינקן שימש בעבר כמנהל ארגון ללא מטרות רווח המכונה כיום פעולה נגד חטיפה בשנים 2001-2002, על פי נתוני opencorporates, מאגר מידע עולמי של עולם התאגידים.
הארגון נקרא במקור המרכז הבינלאומי לילדים נעדרים ומנוצלים ולאחר מכן, הורים וילדים חטופים יחד, לפני שהארגון החליף את שמם לפעולה נגד חטיפה בשנת 2015.