דעה: הר הבית שסגור ליהודים היא תמונת הניצחון של חמאס

נדמה שיש רק דבר אחד שמפחיד את הדרג המדיני בישראל יותר מאיראן - וזה הר הבית.

לא ניצחנו.

בחירת השם למבצע הצבאי העידה מלכתחילה שנתניהו וצה"ל לא רוצים להכריע.

ושלא תטעו, מול חבורת פרחחים כחמאס, פחות מהכרעה זה הפסד.

"שומר החומות", כשמו כן הוא - שימור חומה.

עמידה על גדר, שמירה על סטטוס קוו, מתקפה רגרסיבית וטקטית, לא מחץ, בעתה, אימה והשמדת לבו השטני של האויב.

בשבוע החולף רשמתי על מספר נושאים.

בכל רשימה ניסיתי להסביר תופעת עומק היסטורית או סוציו-פוליטית לקורא במטרה להעניק לו פרספקטיבה רחבה מזו המתקבלת בדרך כלל בעולמה הרדוד והמוטה של התקשורת הישראלית.

ביקשתי להסביר

1. מדוע לא נקבל תמונת ניצחון
2. מדוע התקשורת מהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל 
3. מהו האינטרס הכלכלי של אולפני החדשות בהיעדר הכרעה
4. מדוע מאורעות תשפ"א מצריכים את חקירת הקצונה הבכירה
5. מדוע נתניהו לא מכריע את חמאס
6. כיצד ערביי הקו הירוק רשמו ניצחו מהולל בפרעותיהם
7. והכל התחיל בתחינה לגרש ולחסל את האויב

כמה קראו את כל שבעת המאמרים? לא מספיק לשנות החלטות קבינט.

כרגע אנו בדרך להפסקת אש שתעלה ביוקר.

אין כנראה מי שיזהיר את נתניהו - ואפילו אם יש,  הוא הרי יחליט לפי שיקוליו.

הזדמנות זו לא תחזור בשנים הקרובות. אך נתניהו צבאית הוא כמו הפלשתינאים מדינית, ידוע כמפספס הזדמנויות סדרתי. 

גיבוי למיטוט חמאס ייתכן ולא נקבל שוב בשנים הבאות.

כמו שפספסנו את עופרת יצוקה, צוק איתן, אף כאן ישראל לא תפספס הזדמנות לפספס הזדמנות.

בינתיים, גם אם נפספס הכרעה, עלינו לזכור מה הצית את האיש, חיי יהודים בשטח ירושלים.

בשלב זה, יש לכבוש את הר הבית מידי הוואקף ולממש את זכותנו ההיסטורית וריבונותנו היהודית עליו.

לצעור לעבר מדינה בה "ממלכתיות" היא מלוכה דמוקרטית, בה האור אינו רק בניינים נוצצים ומסעדות טרנדיות, אלא גם מנורת מקדש, שבו המשפט הוא לא חבורת פסיכופתים חסרי יידישקייט ותאווי כוח, אלא גם סנהדרין של זקני העדה.

בו משחקי הריבונות של השופטים וראש הממשלה מפסיקים לקבוע חיים ומוות.

בו אור חדש על ציון תאיר.

באין בניית ציון, ובלי הר המוריה - מה לעזאזל אנחנו עושים כאן?. איזה סיפור בדיוק אנו מספרים לעצמנו?.

הישרדות? או חירות?.

לתגובות: yairkleinbaum@gmail.com