פרשנות: נתניהו עוסק בדיוק במה שלמד ב-MIT - ארכיטקטורה

אני יושב עם הדיפלומטית האמריקנית בבית הקפה הירושלמי. 

"זה פשוט ימשיך אין כאן דבר חדש", היא אומרת בצדק.

בינתיים, ככל שאני שומע שמות תואר מפוצצים כמו "תקיפות אינטנסיביות", "הפצצה כבדה", "מתקפה ארטילרית", אני יותר ויותר משתכנע שדובר צה"ל עוסק בתעמולה, ושנתניהו בפעם ה-348 משטה בנו.

ביומיים החולפים היחידים שדיברו לעניין במדינה הזו היו גלעד שרון, בצלאל סמוטריץ' וצבי האוזנר שמגיע להם פרס ישראל על השכל והביצים.

זה לכם ישמע משוגע, אבל אם למישהו היה אינטרס בהסלמה הזו ערב הקמת ממשלת השינוי הישראלית הרי שזה החמאס שעבורו שימור נתניהו בשלטון הינו תעודת ביטוח להמשך שלטונו ברצועה - מנהיג בסגנון לפיד עוד עלול לעשות מעשה אולמרט, ובאמת להזיק לחיות הללו.

(סליחה, זה לא היה פוליטיקלי קורקט?).

עכשיו אם זה מה שאתם "הימנים" רוצים - סבבה. המשיכו לשלשל 'מחל' לקלפי, לכעוס על יונית, לקלל את אירופה, לרטון על בג"צ, ולחזק את קואליציית נתניהו, יונית, ו"הקהילה הבינלאומית" בזמן שהציונות המדינית מאבדת גובה.

אני ימני - קצת אחר. אני מעוניין בלהכריע את האויב ולראותו מתחנן לרחמים.

יש להם 11,000 טילים? בעוד חמש יהיו להם 20,000 - איך אומרים הצעירים? נודר.

קבלת העובדה שתושבי הדרום ימשיכו לחיות תחת טילים, ושחמאס ישוב להתעצם לעוד שנים טובות היא התוצאה שלא מקשיבים לגלעד שרון וצבי האוזנר.

בינתיים בקפה ברחביה המוזיקה מפמפת באוזננו, אני פונה ליונתן הבעלים של 'קפה קרוסלה' (המקום האהוב על חיים גורי ז"ל),  "נו החלטתם להבריח את האינטלקטואלים עם המוזיקה הרועשת?", אני אומר בחיוך בעודי מתקשה לכתוב.

"אין מה לעשות", הוא מחזיר חיוך, "המלצריות שולטות בווליום".

מחליפים מילת ייאוש על "המצב" - מסכימים על הבעיות, חלוקים על הפתרונות - "נקווה שיירגע בקרוב", הוא מפטיר בייאוש - לידו ערבי מהשטחים שמכין קינוחים במטבח וחוזר על מילת הקסם - "כיבוש".

מסביבי הסצנה קיטשית. לב רחביה, מטודלה פינת עזה, 300 מטר מבלפור, פובלציסטים, סופרים אנשי אמנות, ובינתיים - אש מהשמיים על האדמה.

עוד מעט אני מקבל טלפון מעיתונאי בכיר - הדברים עליהם נסכים אסורים לכתיבה במדינת המשטרה שלנו.

שלשום הסברתי איך לא תמה מלחמת הירושה של מפא"י שהחלה אחרי 73 בין המשפטנים, והימין, (שביניהם ניצב נתניהו) ולמה כל עוד במדינת ישראל קיימת מלחמה זו - לא נקבל תמונת ניצחון. 

הרצון בתמונת ניצחון כרגע מיותר. בעוד צד א' (העם, הממשלה, והחיילים) היו יכולים להיות מעוניינים בתמונה שכזו, צד ב' (מערכת המשפט והתקשורת) מכתיב את מסגרת השפה, הפעולה, התקנות והחוקים.

בין הניצים - ביבי הפך לז'נבה. לא רוצה או מסוגל להכריע.

המלחמת שהחלה לפני 140 שנים עם "אוטו-אמנסיפציה" של פינסקר, וביל"ו נמשכת. 

המלחמה הזו כבר הפכה למומנט דתי, היא הצמיחה "עם", עיצבה את השפה הפוליטית הישראלית בחצי המאה החולפת, שינתה את פני הארץ, ואין סימנים כי תיגמר בקרוב.

זה בסדר אל דאגה, עמים רבים לחמו אחד בשני שנים רבות יותר מאשר אנו וערביי הארץ.

אבל לכל הסבור שישנו פשרה עם אסלאם-טריטוריאליסטי המכונן את זהותו הלאומית על תשלובת של דת-אדמה-לאום, למול הכופרים - צפויה אכזבה, הסכסוך הזה אינו מצרי, ירדני, ואפילו סורי - הוא אינו פתיר אלא באמצעות מעבר אוכלוסיות לקווים טופוגרפיים ברורים.

תמונת ניצחון בה רמטכ"ל או ראש ממשלה או שר ביטחון ישראלי נואמים בלב עזה וקובעים מחדש מסלול. שמים סוף למלחמת ההתשה הארוכה בתולדות המדינה הזו - לא תקבלו.

כמו שאמרתי אמש -

כשראש הממשלה לא יכול לשלוט בירושלים, כששר ביטחון לא יכול לשלוט בתל אביב, למה לעזאזל אתם חושבים שאתם יכולים לנצח בעזה?.

תמונת הניצחון כאמור - מתחילה קודם כל בבית.

לסיום: מי לא התרגש כשראה את תת-אלוף טישלר מדבר לעמנו בערוץ החדשות הפרו-ערבי N12. 

כמובן שלא צפיתי בשידורי התעמולה של אולפן שישי, חבר המליץ אז מצאתי ביוטיוב.

בטישלר הייתה נחישות, בהירות מחשבה ועוז שמראים מדוע לישראל חיל האוויר האיכותי בתבל.

ניסיונותיו הנואלים של דני קושמרו פעוט הקומה לשסות את דבריו בהערות תבוסתניות-מה רק עוררו בי חמלה לאיש שמוזן באוזניותו בדה-מורליזציה ארסית.

פגזים על חופים, פיצוץ לשכות, הריסת בתים של ראשי לשכות, חיסול "סגני אלופים" של חמאס, הריסת מבנים ומנהרות - הם הישג ארכיטקטוני - מצד שני אסור לשכוח זה בדיוק מה שביבי למד ב-MIT.