התעוררתי לבד בבית החולים: האישה ששרדה שתי זריקות רעל חושפת את הסיוט
חודש אחרי שמדינת טנסי ניסתה להוציא אותה להורג, כריסטה פייק שוברת שתיקה ומתארת כאבים בלתי פוסקים, כוויות בזרועות ובידוד בבית החולים של הכלא. מסמכי בית משפט חושפים כי צוות ההוצאה להורג הפסיק להתאמן בהחדרת עירויים, למרות אזהרות מוקדמות על בעיות רפואיות שעלולות לסבך את ההליך. נציב בתי הסוהר כבר התפטר, המושל הורה על חקירה עצמאית, אבל גזר דין המוות עדיין בתוקף. ובמרכז הפרשה עומדת גם אמה של צעירה בת 19 שנרצחה באכזריות לפני יותר משלושים שנה, וממשיכה לחכות לצדק.
האזינו לכתבה זו
התעוררתי לבד בבית החולים: האישה ששרדה שתי זריקות רעל חושפת את הסיוט
11.02.2026 07:00
סוכנויות הידיעות
"לא היה רגע אחד מאז אותו לילה שבו לא כאב לי". במילים האלה תיארה כריסטה פייק את החיים שלאחר מותה המתוכנן. האישה בת ה-50, שנכנסה ב-30 בספטמבר לחדר ההוצאות להורג בכלא השמור ריברבנד שבנאשוויל, טנסי, הייתה אמורה לצאת ממנו בתוך זמן קצר ללא רוח חיים. במקום זאת, היא שרדה שתי מנות של חומר קטלני, פונתה לבית חולים במצב קריטי והתעוררה כעבור ימים כשהיא מבולבלת, סובלת מכאבים קשים ואינה מבינה מדוע היא עדיין בחיים.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
ביום שישי, 30 באוקטובר, בדיוק חודש לאחר ניסיון ההוצאה להורג שנכשל, פרסמה פייק את הצהרתה הפומבית הראשונה. הדברים הוכתבו לעורכי דינה מתוך בית החולים של הכלא, שבו היא עדיין מוחזקת. היא תיארה כאבים בזרועות, בידיים ובגרון, קושי לדבר ופגיעה נפשית עמוקה. לדבריה, היא נכנסה לחדר ההוצאה להורג לאחר שנפרדה מאנשים הקרובים אליה, השלימה עם גורלה ולא תכננה כלל את האפשרות שתמשיך לחיות.
"כמה ימים לאחר מכן התעוררתי לבד בבית חולים, מבולבלת וכואבת", סיפרה. "הגוף שלי כואב. הזרועות שלי כואבות. הידיים שלי כואבות. הגרון שלי כואב. אני עדיין מתקשה לדבר". היא הוסיפה שהכאב אינו רק גופני, אלא מלווה אותה גם במחשבות ובתחושות קשות.
אבל מאחורי סיפורה של האישה ששרדה את ההוצאה להורג מסתתרת פרשה חמורה בהרבה, שמטלטלת את מערכת הכליאה של טנסי ומציפה שאלות על כשירות הצוותים הרפואיים המבצעים את העונש החמור ביותר בחוק האמריקאי.
"כמה ימים לאחר מכן התעוררתי לבד בבית חולים, מבולבלת וכואבת", סיפרה. "הגוף שלי כואב. הזרועות שלי כואבות. הידיים שלי כואבות. הגרון שלי כואב. אני עדיין מתקשה לדבר". היא הוסיפה שהכאב אינו רק גופני, אלא מלווה אותה גם במחשבות ובתחושות קשות.
ב-30 בספטמבר הייתה פייק אמורה להפוך לאישה הראשונה שמוצאת להורג בטנסי זה יותר ממאתיים שנה. היא הורשעה ברציחתה של קולין סלמר, צעירה בת 19, בשנת 1995. פייק הייתה אז בת 18 בלבד, והפכה לאחת הנשים הצעירות ביותר שנידונו למוות בארצות הברית.
ההוצאה להורג נקבעה במקור לשעה עשר בבוקר, אך שורה של הליכים משפטיים עיכבה אותה במשך שעות. בית משפט פדרלי לערעורים הורה על עצירת ההליך זמן קצר לפני המועד המתוכנן, ורק לאחר התערבות בית המשפט העליון של ארצות הברית ניתן האישור להמשיך.
בשעה 19:27 הורם הווילון שהפריד בין חדר ההוצאה להורג לבין אזור העדים. פייק כבר הייתה קשורה לאלונקה, ועירוי הוחדר לזרועה. לצדה עמד איש דת שליווה אותה ברגעיה האחרונים, ליטף את מצחה ושר עמה.
פייק אמרה שהיא שלמה עם גורלה ומוכנה להיפרד מן העולם. לאחר מכן החלו אנשי הצוות להחדיר את החומר הקטלני, פנטוברביטל, המשמש בטנסי להוצאות להורג בזריקה יחידה.
אלא שבתוך דקות התברר שמשהו משתבש. פייק הרימה את ראשה, הביטה סביב ואמרה שהזרוע שלה כואבת. היא אף שאלה אחד מאנשי הצוות אם כך אמור להרגיש ההליך.
בשעה 19:46 נסגר הווילון, בהתאם לפרוטוקול. כעבור שלוש דקות הוא נפתח שוב, ופייק עדיין הייתה בחיים. היא החלה להשמיע קולות נשימה המזכירים נחירות, ובהמשך המשיכה לנשום במשך זמן ממושך, אף שהחומר שהוחדר לגופה אמור היה לגרום למותה.
לפי פרוטוקול ההוצאה להורג של טנסי, אם האסיר אינו מת לאחר המנה הראשונה, ניתן להזריק מנה נוספת. כך אכן נעשה, אבל גם המנה השנייה לא הביאה למותה.
בסביבות השעה 20:06 נסגר הווילון שוב. במשך עשרות דקות המשיכו העדים לשמוע את נשימותיה של פייק מאחורי המחיצה. אחד מעורכי דינה דרש להפסיק את ההליך ולהעניק לה טיפול רפואי מציל חיים. רק בשעה 21:14, כמעט שעתיים לאחר תחילת ההליך, הגיעו אמבולנסים וכבאיות אל הכלא.
לצפייה: https://www.youtube.com/shorts/q-b3j4OU34o
במקום להוציא את גופתה של פייק, אנשי הצוות פינו אותה לבית חולים. היא הייתה מחוסרת הכרה ומצבה הוגדר קריטי. במשך ימים הייתה מחוברת למכונת הנשמה, ועורכי דינה חששו שלא תשרוד.
כאשר שבה להכרה, התברר כי גופה נפגע קשות. עורכי דינה טענו כי החומר שהוזרק לא הגיע כראוי למחזור הדם, אלא הצטבר ברקמות הזרועות. לדבריהם, הדבר גרם לכוויות ולשלפוחיות ולפגיעה חמורה ברקמות. ההסבר הזה עדיין אינו בגדר מסקנה רפואית רשמית סופית, אבל הוא עומד במרכז הבדיקה המתנהלת כעת.
בינתיים נחשף פרט נוסף שהגביר את הביקורת על הרשויות. בעדות שמסר בשנת 2025 מנהל הכלא קנת נלסון, ושפרטיה הובאו כעת במסגרת ההליכים המשפטיים, התברר כי צוות ההוצאה להורג הפסיק להתאמן בהחדרת עירויים.
לדברי נלסון, ההחלטה התקבלה בהוראת נציב בתי הסוהר, והוא עצמו לא ידע להסביר מתי התקבלה ומדוע. אימונים בהחדרת עירויים הופיעו בעבר בנוהלי ההוצאה להורג של טנסי, אבל הושמטו מהפרוטוקול החדש.
הגילוי מעורר שאלות קשות במיוחד לנוכח העובדה שעורכי דינה של פייק הזהירו עוד לפני ההוצאה להורג כי היא סובלת מבעיות רפואיות שעלולות להקשות על החדרת העירוי. בין היתר הצביעו על מצב הוורידים שלה ועל הפרעת דם שאובחנה אצלה.
לדבריהם, הסיכון לא היה בלתי צפוי. הם טוענים שהתריעו מפני האפשרות שהצוות יתקשה להחדיר את החומר הקטלני כראוי, אך המדינה התעקשה לבצע את ההליך.
זהו אינו הכישלון הראשון של טנסי בתחום. במאי האחרון נאלצו הרשויות לעצור את הוצאתו להורג של טוני קרות'רס, לאחר שהצוות התקשה להחדיר עירוי נוסף הדרוש לביצוע ההליך. באוגוסט 2025 עוררה הוצאתו להורג של ביירון בלאק ביקורת קשה, לאחר שעדים תיארו סימני מצוקה וכאב במהלך ההליך.
עוד קודם לכן, בשנת 2022, נחשפו כשלים בבדיקת התרופות המשמשות להוצאות להורג. חקירה עצמאית מצאה אז כי המדינה לא הקפידה על הנהלים שקבעה לעצמה. בעקבות הממצאים הוכנסו שינויים בפרוטוקול, ובהם המעבר לשימוש בפנטוברביטל בלבד.
אבל השינויים לא מנעו את האירוע של ספטמבר.
לאחר ניסיון ההוצאה להורג שנכשל, התפטר נציב בתי הסוהר של טנסי, פרנק סטרדה. המושל הרפובליקני ביל לי הודיע על פתיחת חקירה עצמאית והורה לדחות הוצאה להורג נוספת שתוכננה לדצמבר. לדבריו, מה שהתרחש בחדר ההוצאה להורג היה מטריד ביותר וחייב בדיקה יסודית.
השאלה המרכזית כעת היא אם מדובר בכשל נקודתי בהחדרת העירוי, בהכשרה לקויה של אנשי הצוות או בבעיה מערכתית רחבה יותר. החקירה אמורה לבחון את השתלשלות האירועים, את תפקוד אנשי הכלא ואת מידת העמידה בהנחיות הרפואיות.
פייק עצמה ממשיכה לשאת בגופה את תוצאות האירוע. עורכי דינה טוענים כי נוסף על הכאבים היא מוחזקת בבידוד ממושך בבית החולים של הכלא, כמעט ללא קשר עם אסירות אחרות. לטענתם, התנאים האלה פוגעים בה נפשית ומנוגדים להסדר משפטי קודם שסיים תקופת בידוד ממושכת שבה הוחזקה.
ביום שישי האחרון פנו עורכי הדין לבית משפט פדרלי בבקשה לאפשר לה קשר חברתי עם אסירות נוספות. הם טוענים כי מצבה הרפואי והנפשי מחייבים התייחסות שונה מזו שניתנת לה כיום.
אלא שבמקביל לשאלות על זכויותיה של פייק, יש בפרשה גם משפחה אחרת, שהכאב שלה החל הרבה לפני אותו לילה בכלא ריברבנד.
בינואר 1995 רצחה פייק את קולין סלמר, בת 19, לאחר שחשדה כי הצעירה מנסה להתקרב לחברה. סלמר פותתה לאזור מיוער, שם הותקפה באכזריות בידי פייק ואחרים. במהלך המשפט נחשפו פרטים קשים על ההתעללות שעברה לפני מותה.
הרצח זעזע את טנסי, ופייק נידונה למוות בשנת 1996. מאז חלפו יותר משלושים שנה של ערעורים, דיונים משפטיים ובקשות להמתקת העונש.
אמה של הנרצחת, מיי מרטינס, הגיעה לנאשוויל כדי לחזות בביצוע גזר הדין. במקום לראות את סיומו של הליך שנמשך שלושה עשורים, היא הייתה עדה לניסיון הוצאה להורג שנכשל.
"לא קיבלתי צדק עבור הבת שלי", אמרה לאחר האירוע. לדבריה, היא ראתה את פייק ממשיכה לזוז ולנשום גם לאחר שהוחדרו לגופה החומרים הקטלניים. מבחינתה, ההליך לא הביא לסגירת המעגל שחיכתה לה במשך שנים.
בהצהרתה החדשה ניסתה פייק להתייחס גם לכאב הזה. היא אמרה שהיא ממשיכה לחשוב על משפחתה של סלמר ועל האובדן הנורא שחוותה. במקביל הביעה כעס על מה שתיארה כחוסר מקצועיות שהותיר את כל המעורבים במצב קשה.
בשלב זה אין סימן ברור לכך שטנסי מתכוונת לוותר על גזר דין המוות. עורכי דינה של פייק מבקשים להמיר אותו במאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם, אך המושל לי אמר לאחרונה כי להערכתו גזר הדין יישאר בתוקף, אלא אם בתי המשפט יקבעו אחרת.
המשמעות היא שפייק, שכבר שרדה ניסיון אחד להוציא אותה להורג, עלולה לעמוד בעתיד בפני ניסיון נוסף, אם הדבר יתאפשר מבחינה משפטית ורפואית.
הפרשה מעוררת מחדש ויכוח אמריקאי ארוך שנים על עונש המוות ועל האמצעים המשמשים לביצועו. תומכי העונש מדגישים את חומרת הפשעים שבגינם הוא מוטל ואת זכויות משפחות הקורבנות. מתנגדיו טוענים כי התקלות החוזרות בהזרקות קטלניות ממחישות את חוסר היכולת להבטיח הליך שאינו גורם סבל חריג.
אבל במקרה של כריסטה פייק, הדיון כבר אינו תיאורטי. אישה שנידונה למוות קיבלה שתי מנות של חומר קטלני, שרדה, איבדה את הכרתה למשך ימים והתעוררה כשהיא סובלת מפגיעות קשות. המדינה שביקשה להמית אותה נאלצה להעניק לה טיפול רפואי כדי להציל את חייה.
וכעת, בזמן שהחוקרים מנסים להבין מה השתבש, שתי נשים ממשיכות לחיות עם תוצאות אותו לילה: כריסטה פייק, שאינה יודעת מדוע נותרה בחיים ומה יעלה בגורלה, ומיי מרטינס, אמה של קורבן הרצח, שמחכה כבר יותר משלושים שנה לסיומו של הסיפור.
טנסי תצטרך להשיב על שאלה שאיש במערכת הכליאה שלה לא רצה להתמודד איתה: מה עושה מדינה לאחר שניסתה להוציא אדם להורג, נכשלה, והותירה אותו בחיים כדי לספר מה התרחש בחדר המוות?
