הטרגדיה בקהילה היהודית בלונג איילנד: ההודעה האחרונה ששלחה האם לארבעה לפני שמתה בבריכה

חודשיים חלפו מאז הטרגדיה שטלטלה את הקהילה היהודית בלונג איילנד, ניו יורק, אבל עבור מתיו רחמני, אב לארבעה ילדים, הזמן כאילו נעצר בבוקר יום שישי, 21 באוגוסט. אשתו, אליסון רחמני, מורה יהודייה אהובה בת 40, נהרגה באותו בוקר לאחר שרכב השטח שבו נהגה הידרדר לתוך בריכת שחייה. כעת, בריאיון מרגש למגזין פיפל, חושף בעלה את חילופי ההודעות האחרונים ביניהם - שיחה קצרה ומשעשעת על תיק לטלית שהכינה עבורו במו ידיה, מבלי שאיש מהם העלה בדעתו שאלו יהיו המילים האחרונות שיחליפו.

אליסון, שכונתה בפי משפחתה וחבריה אלי, הייתה מורה ומחנכת במשך קרוב לעשרים שנה באקדמיה העברית של פייב טאונס ורוקאוויי, מוסד חינוכי יהודי מוכר באזור ניו יורק. היא הייתה אם לשלושה בנים בני 14, 11 ו-8, ולבת קטנה שחגגה בקיץ האחרון את יום הולדתה השני. בעלה מתיו, בן 39, הוא בנקאי השקעות ונשיא בית הכנסת האורתודוקסי המודרני אירווינג פלייס בוודמיר.

בבוקר התאונה התכונן מתיו ללכת לבית הכנסת לתפילה. במשך חודשים עודדה אותו אליסון להתפלל גם בימי חול, בין היתר כדי לשמש דוגמה לבנם הבכור. באותו יום שישי הוא החליט לעשות זאת, ולפני שיצא צילם את תיק הטלית שאשתו הכינה עבורו בעבודת יד במשך שנה וחצי.

הוא שלח לה את התמונה בצירוף הודעה נלהבת שבה תיאר עד כמה הוא מתרגש ללכת להתפלל ולהתקרב לאלוהים. התשובה שלה הייתה קצרה במיוחד: "חחח".

"זו הייתה פשוט האינטראקציה האחרונה שהייתה לי עם אשתי", סיפר מתיו לפיפל. "זו הייתה ההתלוצצות הקטנה הזאת, שכל כך אפיינה את מערכת היחסים שלנו".

לדבריו, העובדה שהשיחה האחרונה ביניהם עסקה במשהו שאליסון הכינה עבורו, ושהוא הספיק להביע את הערכתו כלפיה, מעניקה לו כיום נחמה מסוימת. "אני שמח שהאינטראקציה האחרונה שלנו הייתה כשהיא ידעה שאני מעריך אותה, ושהיא עשתה משהו למען הרוחניות שלי", אמר.

זמן קצר לאחר מכן התרחש האסון. אליסון נהגה ברכב שטח מסוג ג'י-אם-סי בחניה של בית באזור היולט ביי פארק, כאשר מסיבה שעדיין לא התבררה באופן סופי איבדה את השליטה ברכב. לפי משטרת מחוז נסאו, המכונית פגעה תחילה בעץ, לאחר מכן במכונית הונדה חונה שלא היו בה נוסעים, ולבסוף הידרדרה לתוך בריכת שחייה שקועה בחצר.

למרות עוצמת התאונה הצליחה אליסון להזעיק עזרה. היא חולצה מהרכב, וצוותי החירום ניסו להציל את חייה. אולם מאמצי ההצלה לא הועילו, ומותה נקבע לאחר שפונתה לקבלת טיפול רפואי.

הטרגדיה הייתה אכזרית במיוחד גם בשל התוכניות שהיו לבני הזוג. יום לאחר התאונה היו אמורים לצאת לחופשה רומנטית בפריז, לרגל יום הולדתה ה-40 של אליסון, שחל שישה ימים בלבד לפני מותה. במקום לעלות על מטוס לחופשה זוגית, נאלץ מתיו להיפרד מאשתו ולתכנן את הלווייתה.

בני המשפחה מאמינים כי אליסון סבלה מאירוע רפואי פתאומי שגרם לה לאבד שליטה על המכונית. מתיו סיפר כי בשיחותיו עם החוקרים נאמר לו שהממצאים מצביעים בכיוון הזה, אולם הסיבה הרפואית המדויקת לא נקבעה. הרשויות סיווגו את המוות כתאונה טרגית, ולא התעורר חשד למעשה פלילי.

אחת ההחלטות הקשות ביותר שנאלץ מתיו לקבל לאחר מות אשתו הייתה האם להסכים לנתיחה שלאחר המוות. בני הזוג השתייכו לקהילה היהודית האורתודוקסית המודרנית, שבה מקובל להימנע מנתיחת גופות ככל האפשר מתוך כבוד למת ושמירה על שלמות גופו. מתיו החליט שלא לאשר את הנתיחה, אף שידע כי הדבר עלול למנוע מהמשפחה תשובה חד-משמעית לשאלה מה בדיוק גרם למותה של אליסון.

"זו בהחלט הייתה החלטה קשה", הודה. עם זאת, הסביר כי ראה בה דרך אחרונה לכבד את אמונתה ואת רצונה של אשתו. בהיעדר חשד לפלילים לא הייתה לרשויות עילה משפטית לכפות נתיחה.

אחד הרגעים הקשים ביותר בסיפור התרחש כאשר מתיו הגיע לבית החולים בעקבות התאונה. בעודו ממתין לחדשות על מצבה של אליסון, הוא נשא תפילה לשלומה ולשלום ילדיהם.

"אנא שמור על אשתי ועל ילדיי. שמור עליהם בריאים, בטוחים, מאושרים וקרובים אליך", אמר בתפילתו. הוא ביקש גם כוח להתמודד עם האתגרים הצפויים לו, ולהימנע מדאגה לדברים שאינם בשליטתו.

פחות משעה לאחר שהגיע לבית החולים התבשר שאשתו מתה.

בתחילה, סיפר, חש רגשות סותרים כלפי אותה תפילה. הוא התקשה להבין כיצד ביקש מאלוהים לשמור על אשתו, ובאותו יום איבד אותה. אבל בחלוף השבועות מצא במילים נחמה. כיום הוא חוזר על אותה תפילה מדי יום.

הטרגדיה הייתה אכזרית במיוחד גם בשל התוכניות שהיו לבני הזוג. יום לאחר התאונה היו אמורים לצאת לחופשה רומנטית בפריז, לרגל יום הולדתה ה-40 של אליסון, שחל שישה ימים בלבד לפני מותה. במקום לעלות על מטוס לחופשה זוגית, נאלץ מתיו להיפרד מאשתו ולתכנן את הלווייתה.

בטקס הלוויה שנערך ב-23 באוגוסט בהיולט, מול בני משפחה, חברים ואנשי הקהילה היהודית, נשא מתיו הספד קורע לב. הוא הקריא את פסוקי "אשת חיל" מספר משלי, המשמשים במסורת היהודית לשבח את מעלותיה של האישה.

"אני מצטער שלא אמרתי את המילים האלה בחתונה שלנו", אמר בדמעות. "אני לא יכול לחשוב על מילים מתאימות יותר לתאר את האישה שהיית".

סיפורה של אליסון לא הסתיים במותה. בשבועות האחרונים החלו להגיע אל מתיו עדויות רבות מתלמידיה לשעבר, מהורים ומעמיתים לעבודה, שסיפרו כיצד השפיעה על חייהם. חלק מתלמידיה אף סיפרו כי בחרו להיות מורים בעקבות ההשראה שקיבלו ממנה.

אחד הסיפורים שריגשו אותו במיוחד עסק בתלמידה שהייתה שרויה בחרדה קשה בזמן מבחן. אליסון ניגשה אליה, הניחה את העיפרון שלה, הפכה את דף הבחינה והביטה בעיניה. היא טפחה על חזה ואמרה לה באנגלית: "כוח נשי, אנחנו מסוגלות לזה". אותה תלמידה לא שכחה את הרגע הזה גם שנים לאחר מכן.

מתיו הקים אתר שבו יכולים תלמידים, חברים ובני משפחה לשתף זיכרונות מאליסון. במקביל הקימה המשפחה קרן על שמה, שנועדה לתמוך ביוזמות בתחום החינוך והתפתחות הילדים. עד 27 באוקטובר גייסה הקרן יותר מ-282 אלף דולר.

עבור מתיו, הסיפורים הממשיכים להגיע הם גם דרך להכיר מחדש את האישה שאיבד. "ידעתי שהיא נהדרת, אבל לא ידעתי עד כמה", אמר. ככל שהוא נחשף לעוד סיפורים על טוב לבה והשפעתה, כך, לדבריו, הוא מגלה צדדים נוספים באישיותה.

ובתוך כל הכאב, נשארת בטלפון שלו אותה התכתבות קצרה מהבוקר האחרון. תמונה של תיק טלית שהכינה במשך שנה וחצי, הודעת תודה נרגשת מבעלה ותשובה אחת קטנה ומשועשעת. מילים פשוטות של זוג נשוי, שהפכו בן רגע לזיכרון האחרון מחיים משותפים שנגדעו בפתאומיות.