בליצר הגיע ביום שבת כאורח הכבוד לחנוכתו החגיגית של המוזיאון היהודי החדש בעיר, אירוע שהפך לחגיגה קהילתית של זיכרון, שורשים וזהות. עבור הקהילה היהודית המקומית, לא היה מדובר בעוד טקס פתיחה של מוסד תרבותי, אלא בציון דרך במאמץ לשמר את הסיפור היהודי של מערב מדינת ניו יורק ולהעביר אותו לדורות הבאים.
המוזיאון ממוקם בשדרות דלאוור 805, במתחם בית הכנסת ההיסטורי טמפל בית ציון, אחד המבנים היהודיים המזוהים ביותר עם באפלו. המבנה האדריכלי המרשים, שנודע בזכות עיצובו המודרניסטי, מעניק לתצוגות החדשות תפאורה מיוחדת: מפגש בין מורשת דתית, היסטוריה מקומית, אמנות וסיפורן של משפחות יהודיות שחיו באזור במשך דורות.

בליצר, שנולד בגרמניה להורים ניצולי שואה וגדל בבאפלו, מגלם במובנים רבים את הסיפור שהמוזיאון מבקש לספר. הוריו, צזיה ודוד בליצר, שרדו את אימי השואה, היגרו לארצות הברית והקימו בה חיים חדשים. בנם הפך בהמשך לאחד העיתונאים המזוהים ביותר עם התקשורת האמריקאית. (בתמונה: וולף בליצר במוזיאון השואה בוושינגטון)
המוזיאון כבר אירח תצוגות ומבקרים לפני סוף השבוע, אך האירוע בשבת סימן את פתיחתו הרשמית לקהל הרחב במסגרת שעות ביקור ציבוריות. התוכנית החגיגית כללה שיחה עם בליצר, פתיחת תערוכות והשקת מרכז חדש לחקר שורשי המשפחה היהודית.
"עבורנו, האפשרות לחגוג את השורשים שלנו ואת מי שאנחנו, ולהביא לכאן אישיות כה חשובה, היא פשוט מרגשת מאוד עבור הקהילה", אמרה ג'יל אברמוביץ גוטמן, המנהלת הביצועית של המוזיאון, בריאיון לערוץ הטלוויזיה המקומי.
בליצר, שנולד בגרמניה להורים ניצולי שואה וגדל בבאפלו, מגלם במובנים רבים את הסיפור שהמוזיאון מבקש לספר. הוריו, צזיה ודוד בליצר, שרדו את אימי השואה, היגרו לארצות הברית והקימו בה חיים חדשים. בנם הפך בהמשך לאחד העיתונאים המזוהים ביותר עם התקשורת האמריקאית.
החזרה שלו לבאפלו אפשרה למארגנים לחבר בין סיפורה של משפחה אחת לבין סיפור רחב הרבה יותר - דורות של יהודים שהגיעו לאמריקה, השתלבו בחברה המקומית ושמרו על קשר עמוק למורשתם.
הערב הוקדש גם לזכרו של אירוו ויינשטיין, מגיש חדשות אגדי בבאפלו שהלך לעולמו ב-2017. במשך עשרות שנים היה ויינשטיין מהפנים המוכרות ביותר בטלוויזיה המקומית, והפך לחלק בלתי נפרד מחיי העיר. בני משפחתו השתתפו באירוע, שבו שוחחו המשתתפים על עיתונות, זיכרון ועל תרומתם של אנשי תקשורת יהודים לעיצוב החיים הציבוריים בארצות הברית.
אחד מרגעי השיא של החגיגה היה חנוכת המרכז הגנאלוגי היהודי על שם סטיוארט וקארן שפירו. המרכז נועד לסייע לאנשים להתחקות אחר תולדות משפחותיהם, לאתר מסמכים היסטוריים ולגלות קשרים בין דורות ובין קהילות.
עבור רבים מצאצאי המהגרים היהודים, במיוחד משפחות שמוצאן במזרח אירופה, מדובר במשימה מורכבת. מלחמות, הגירה, שינויי שמות משפחה, אובדן מסמכים והשואה הותירו חללים גדולים בתיעוד המשפחתי. המרכז החדש מבקש לסייע למבקרים להתמודד עם הקשיים האלה בעזרת מאגרי מידע, מומחי גנאלוגיה, סדנאות והדרכה אישית.
המרכז מיועד לא רק ליהודים אלא גם לכל מי שמעוניין לחקור קשרים משפחתיים ולהבין את ההיסטוריה של הקהילות שחיו באזור. המארגנים מקווים שבמשך הזמן יהפוך למקום שבו סבים ונכדים יוכלו לשבת יחד, לחפש שמות ברשומות ישנות ולגלות פרטים חדשים על קרובים שמעולם לא הכירו.
במקביל לפתיחה החגיגית הושקה התערוכה "יהודים בחדשות", המציגה חפצים, מסמכים וסיפורים על דמויות בולטות מהקהילה היהודית המקומית. התצוגה נשענת בין היתר על אוספים היסטוריים שנשמרו לאורך השנים ומבקשת להמחיש עד כמה הייתה הקהילה היהודית חלק מהתפתחותה של באפלו.
תערוכה נוספת, "פטרימוני", של האמן והמרצה נואה ברויר מאוניברסיטת באפלו, עוסקת במורשת יהודית-אמריקאית ומשלבת יצירות אמנות בהשראת חפצים, סמלים ומסורות משפחתיות. התערוכה נכללת באירועי ציון 250 שנה לעצמאות ארצות הברית ותוצג במוזיאון עד 25 באוקטובר.
אנשי המוזיאון מדגישים כי אחת ממטרותיו היא לא רק לשמר את העבר אלא גם ליצור מרחב חינוכי פתוח למבקרים מכל הדתות והרקעים. באמצעות תערוכות, סיורים, הרצאות ופעילויות קהילתיות הם מבקשים להכיר לציבור הרחב את התרבות היהודית ואת תרומתה לחיי העיר.
למשימה הזאת יש גם משמעות מיוחדת בתקופה שבה מוסדות יהודיים בארצות הברית מתמודדים עם חששות ביטחוניים ועם גילויי אנטישמיות. במקום להסתפק בהתגוננות, הקהילה בבאפלו בחרה להשקיע במוסד שמציג את הזהות היהודית בגאווה ומזמין את הציבור הרחב להכיר אותה מקרוב.
מאחורי המהלך עומדת תפיסה פשוטה: הדרך להתמודד עם דעות קדומות עוברת גם דרך היכרות, חינוך וסיפורים אנושיים. כאשר מבקרים נכנסים למוזיאון ולומדים על משפחות יהודיות שהיו חלק מהעיר במשך דורות, הסיפור היהודי מפסיק להיות רעיון מופשט והופך לחלק מוחשי מההיסטוריה האמריקאית.
עבור בליצר, שבנה קריירה בינלאומית רחוקה מהעיר שבה גדל, הייתה זו הזדמנות לחזור אל שורשיו. עבור באפלו, הייתה זו הזדמנות להציג לעולם את המורשת היהודית המקומית.
אבל אולי הבשורה החשובה ביותר של סוף השבוע אינה נוגעת לאורח המפורסם, לתערוכות או אפילו לבניין ההיסטורי. היא נמצאת דווקא במרכז הגנאלוגי החדש, שבו יוכלו משפחות לפתוח מסמך ישן, למצוא שם שנשכח ולגלות מחדש סיפור שהיה נדמה שאבד.
בעידן שבו החדשות על יהודי ארצות הברית עוסקות לעיתים קרובות באיומים ובמתחים, בבאפלו בחרו לספר סיפור אחר: לא על מה שהקהילה חוששת לאבד, אלא על מה שהיא מתכוונת לשמר ולהעביר הלאה.