
מאחורי האתרוגים עומד "Chessed Etrog Project", מיזם שמחבר בין אחת המצוות המזוהות ביותר עם חג הסוכות לבין ניסיון לסייע לחקלאים ישראלים באזור שנפגע קשות מאז 7 באוקטובר. את הפרויקט מוביל מיקי כצבורג, מייסד המרכז העולמי לחינוך יהודי, והוא פועל כבר חמש שנים עם חקלאים מיישובי עוטף עזה כדי להביא את האתרוגים שלהם ליהודי ארצות הברית.
השנה מקבל החיבור הזה משמעות מיוחדת. האתרוגים אולי נראים זהים לאלה שמגיעים ממקומות אחרים בעולם, אבל מבחינת כצבורג השאלה איננה רק אם הפרי יפה מספיק או כשר מספיק.

אלון גוטליב, החקלאי הישראלי שמספק את הפרי לפרויקט, איבד אחד מעובדיו במתקפת 7 באוקטובר 2023. רכישת האתרוגים מהאזור היא דרך פשוטה וישירה להזרים כסף בחזרה לאנשים שמנסים להמשיך לחיות, לעבוד ולעבד את אדמתם אחרי האסון.
"אין שום דבר רע במרוקו", אמר כצבורג ל־Jewish Journal בהתייחסו לאתרוגים המיובאים משם לארצות הברית. לדבריו, דווקא בזמן קיום מצווה יש ערך נוסף לבחירה בתוצרת שמגיעה מישראלים שנאלצו להתמודד עם השנים הקשות שעברו על האזור.
והסיפור הופך אישי מאוד כשמגיעים לחקלאי שממנו הוא רוכש את האתרוגים.
לדברי כצבורג, אלון גוטליב, החקלאי הישראלי שמספק את הפרי לפרויקט, איבד אחד מעובדיו במתקפת 7 באוקטובר 2023. מבחינתו, רכישת האתרוגים מהאזור היא דרך פשוטה וישירה להזרים כסף בחזרה לאנשים שמנסים להמשיך לחיות, לעבוד ולעבד את אדמתם אחרי האסון.
והאמריקאים, כך נראה, קונים.
בשנה שעברה הגיעו במסגרת הפרויקט כ־5,000 אתרוגים מעוטף עזה ללוס אנג'לס לבדה. ברחבי ארצות הברית נמכרו באמצעות המיזם כ־15 אלף אתרוגים. אפשר לרכוש אתרוג בודד או סט מלא של ארבעת המינים - אתרוג, לולב, הדס וערבה - כשהמחירים נעים בדרך כלל בין 60 ל־200 דולר בהתאם לאיכות ולרמת הבחירה.
אבל הסיפור לא נעצר אצל החקלאי.
בשנה שעברה הצטרף גם בית הספר היהודי מילקן בלוס אנג'לס ליוזמה ועודד משפחות לרכוש את האתרוגים באמצעות הפרויקט. חלק מההכנסות הועבר לקיבוץ ניר עוז, אחד המקומות שנפגעו באופן הקשה ביותר בטבח 7 באוקטובר. בסופו של דבר הועברו לקיבוץ כמה אלפי דולרים.
השנה מרחיב המיזם את המטרה פעם נוספת. לצד התמיכה בחקלאים בדרום, הרכישה מסייעת גם ל־Israel Employment Innovation, עמותה ישראלית המסייעת בין היתר לחיילי מילואים לחזור לשוק העבודה ולחיים האזרחיים לאחר שירות ממושך. הארגון מסביר כי החזרה לעבודה היא חלק מהמאמץ להשיב למילואימניקים שגרה, יציבות כלכלית ותחושת ביטחון לאחר תקופות ארוכות של שירות.
לפני שכל זה מגיע לסוכה בשרמן אוקס, אנצ'ינו או פיקו־רוברטסון, האתרוג עצמו עובר מסע לא קטן.
כצבורג בוחר ובודק אישית את האתרוגים לפני שהם מתחילים את דרכם לארצות הברית. הם מגיעים תחילה לניו יורק ומשם ממשיכים מערבה ללוס אנג'לס. לפי אתר הפרויקט, כל אתרוג עובר מערכת של שלוש בדיקות, והכשרות מוכרת הן בישראל והן בארצות הברית.
ויש גם הבדל תרבותי קטן ומשעשע בין שתי המדינות. בישראל רגילים לראות גם אתרוגים ירוקים, אבל הקונים האמריקאים, לדברי כצבורג, מעדיפים בדרך כלל אתרוג צהוב. הפרי נקטף כשהוא עדיין ירוק ומשנה בהדרגה את צבעו במהלך הדרך. בעבר, כאשר המשלוח נעשה באונייה, התהליך יכול היה להימשך חודש ואף יותר; כיום משתמשים בשיטות מהירות יותר בדרך אל המדפים בארצות הברית.
בלוס אנג'לס, לעומת זאת, המטרה היא שהסיפור לא יסתיים בקופסה ובכרטיס האשראי.
במשך ארבעה ימים הופכת מכירת ארבעת המינים באזור פיקו ורוברטסון למעין מפגש קהילתי: מוזיקה ישראלית, משפחות שמגיעות עם הילדים, אנשים שפוגשים מכרים ומברכים זה את זה לקראת החג - ואווירה שמנסה לייבא לעיר משהו מהחוויה של ערב חג בישראל.
כצבורג מכנה אותה "ישראל הקטנה".
לפרויקט יש השנה נקודות איסוף גם בצפון הוליווד, ניו יורק, מיאמי, רוקוויל שבמרילנד ודאלאס, כך שהרעיון שהחל כחיבור בין חקלאי ישראלי לקהילה מקומית הפך לרשת החוצה כמה מהקהילות היהודיות הגדולות בארצות הברית.
ויש כאן גם משהו שמספר את סיפור היחסים בין ישראל ליהדות אמריקה בדרך אחרת לגמרי. לא הפגנה, לא נאום פוליטי ולא עוד ויכוח ברשתות החברתיות. משפחה יהודית בלוס אנג'לס מוציאה ממילא כסף על ארבעת המינים. החקלאי בדרום ישראל ממילא צריך למכור את התוצרת שלו. המיזם פשוט מחבר בין השניים.
בסוף החג, האתרוג יסיים את תפקידו בסוכה. יש מי שיהפוך אותו לריבה או למרקחת ויש מי שפשוט ישמור אותו עוד זמן מה.
אבל במקרה של האתרוגים האלה, אומרים אנשי הפרויקט, חלק מהמשמעות נשאר גם אחרי שסוכות נגמר.
הכסף כבר הגיע לחקלאי ישראלי. חלק ממנו מסייע ליוזמות חברתיות בישראל. משפחה יהודית באמריקה קיבלה לא רק אתרוג, אלא גם קשר מוחשי למקום שממנו הוא הגיע.
וזו בדיוק הסיבה שכצבורג מכנה את זה "מצווה כפולה": פעם אחת בסוכה בלוס אנג'לס - ופעם נוספת, אלפי קילומטרים משם, בשדות של דרום ישראל.