
את היוזמה הוביל ארגון Creative Community for Peace, הפועל נגד אנטישמיות וחרמות על ישראל בתעשיית הבידור, בשיתוף הסופר יוסי קליין הלוי, הרב יצחק גרינברג, הרב מיכה אודנהיימר ופרופ' ג'ונתן קרפ, שכתבו את המכתב. הארגון הצליח לגבש קבוצה רחבה של חותמים מתחומי הפוליטיקה, התרבות, התקשורת, המחקר, העסקים וההנהגה היהודית.
ברשימת החותמים נמצאים ראש ממשלת בריטניה לשעבר בוריס ג'ונסון, שר המשפטים הקנדי לשעבר אירווין קוטלר והשליחה האמריקנית לשעבר למאבק באנטישמיות דבורה ליפשטדט. לצדם חתמו פרופ' סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד, ההיסטוריונים בני מוריס, ניל פרגוסון, סיימון סבג מונטיפיורי ודינה פורת, איש העסקים חיים סבן והשחקניות דברה מסינג ומים ביאליק. גם בוי ג'ורג', סולן Disturbed דיוויד דריימן ויוצרת Gilmore Girls איימי שרמן-פלדינו הצטרפו למכתב, שזכה לתמיכת הליגה נגד השמצה והוועד היהודי-אמריקני.

אלפי אנשי ציבור ותרבות במכתב המגנה את "עלילת הדם" נגד העם היהודי
"אנו החתומים מטה מזועזעים ונחרדים מעלילת הדם האחרונה שהוטחה בעם היהודי - השקר שלפיו ישראל ביצעה 'רצח עם' בעזה", נכתב בפתח המכתב. "אנו דוחים את ההאשמה הזאת בבוז". החותמים מבהירים כי בתוך הקהילה היהודית מתקיים ויכוח ער על היבטים שונים של המלחמה, וכי הכאב על כל חף מפשע שנהרג הוא אמיתי, אך לדבריהם אין בכך כדי להצדיק את השימוש במונח רצח עם.
המכתב מפנה לתנאי הלחימה ברצועה, ובהם מאות קילומטרים של מנהרות, אלפי בתים ממולכדים ופעילות חמאס מתוך אזורים אזרחיים. החותמים מזכירים גם את האזהרות שניתנו לתושבים לפני תקיפות ואת ניסיונות פינוי האוכלוסייה, וטוענים כי כל אלה הושמטו מהשיח שבו ישראל הואשמה ברצח עם. "הבדל מכריע בין מלחמה כטרגדיה לבין מלחמה כרצח עם הוא הכוונה", כתבו. "במלחמה הזאת רק צד אחד התכוון לבצע רצח עם - וזה חמאס".
לטענתם, כדי לבסס את ההאשמה נגד ישראל, טבח ה-7 באוקטובר נדחק הצדה בעוד פעולותיה של ישראל הוצגו בצורה מעוותת ומוגזמת. "ישראל יצאה למלחמה ב-8 באוקטובר לא מתוך נקמה, כפי שטוענים מבקריה, אלא כדי לשבור את טבעת מובלעות הטרור בהובלת איראן סביב גבולותיה ולהשיב את ההרתעה, שבלעדיה המדינה אינה יכולה לשרוד לאורך זמן במזרח התיכון", נכתב.
במרכז המכתב עומדת גם משמעותו המשפטית של המונח רצח עם. על פי האמנה משנת 1948, קביעה כזו דורשת הוכחה לכוונה מסוימת להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, כולה או חלקה. החותמים טוענים כי מותם של אזרחים, הרס נרחב ואפילו פגיעה בחלק מקבוצה אינם מוכיחים לבדם כוונה כזו. קוטלר הגדיר את ההאשמה "מקרה מובהק של ההיפוכים ההיסטוריים, המוסריים והמשפטיים של העובדות, החוק וההיסטוריה - תופעה ארוכת שנים שהחריפה מאז ה-7 באוקטובר".
המכתב פורסם על רקע דוח של ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של מועצת זכויות האדם של האו"ם, שהאשימה את ישראל בפגיעה מכוונת בילדים פלסטינים וראתה בכך עדות ל"כוונה לרצח עם". החותמים טוענים מנגד כי כבר ב-8 באוקטובר, כשישראל עדיין נלחמה במחבלים בתוך יישובי העוטף וטרם החלה לקבור את נרצחיה, החלו פעילים אנטי-ציונים להשתמש בהאשמה. לדבריהם, "ההגדרה הקלאסית של רצח עם שונתה כדי להתאים דווקא למלחמה בעזה - בדיוק כפי שארגונים אנטי-ישראליים שינו את הגדרות האפרטהייד והקולוניאליזם כדי להחיל אותן רק על ישראל".
ליפשטדט אמרה כי רצח עם הוא פשע בעל הגדרה משפטית מדויקת, אך החזרה המתמשכת על ההאשמה גרמה לה לחדור אל השיח המרכזי. "עד ה-10 באוקטובר ההאשמות ברצח עם כבר היו נפוצות, עוד לפני שישראל דרכה בעזה", אמרה. "אז היו אלה קולות קיצוניים שהשמיעו את הטענה. עכשיו אנשים כבר מאמינים לשקר וחוזרים עליו בלי לחשוב".
לדברי יוזמי המכתב, ההאשמה הפכה ל"תירוץ להדרה, לתקיפה ואפילו לרצח של יהודים ברחבי העולם", ונועדה לשלול את הלגיטימיות של ההגדרה העצמית היהודית ולהפוך את המדינה היהודית היחידה ל"פושעת הגדולה ולמדינה המצורעת של העולם". הם קושרים זאת לזינוק באנטישמיות מאז טבח ה-7 באוקטובר ומציינים כי ב-2025 הגיע מספר התקיפות הפיזיות נגד יהודים בארצות הברית לשיא, בעוד שכמעט מחצית מהתקריות האנטישמיות שתועדו במדינה באותה שנה היו קשורות לישראל או לציונות.
מנכ"ל Creative Community for Peace, ארי אינגל, התייחס במיוחד להשפעתם של אמנים ואנשי תרבות בעלי מיליוני עוקבים, והביא כדוגמה את השחקן מארק רופאלו, שהאשים לאחרונה שוב את ישראל ברצח עם ובאפרטהייד. אינגל הזכיר כי ב-2021 הודה רופאלו שהאשמה דומה שהשמיע לא הייתה מדויקת, הייתה מתסיסה ושימשה להצדקת אנטישמיות. לדבריו, "כאשר אדם בעל השפעה כזאת מעניק שוב ושוב את הבמה ואת האמינות שלו להאשמה כה מסיתה, הוא מסייע ליצור אווירה שבה יהודים מודרים, מוטרדים ומותקפים תחת דגל הפעילות האנטי-ישראלית".
בסיום המכתב פנו החותמים ליהודים ולידידיהם שאינם יהודים וביקשו מהם להתייחס להאשמה כאל חוליה נוספת בהיסטוריה ארוכה של שקרים נגד העם היהודי. הרב דיוויד וולפי סיכם את המסר במשפט קצר: "שקרים על יהודים מובילים לרדיפתם. בין שהם נובעים מבורות ובין שמרוע - הגיע הזמן לעצור את השקר". המכתב נחתם בהצהרה: "לא נאפשר לשקר הזה לעמוד".