לוס אנג'לס: הצל של הכור מעל הוואלי - ככל שגרים קרוב יותר — כך מזנקים הדיווחים על מחלות

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

החוקרים סקרו 475 בני אדם המתגוררים ברדיוס של עד 15 מייל מהאתר, המשתרע על כ־2,850 אקרים בדרום־מזרח מחוז ונטורה, סמוך לגבול מחוז לוס אנג'לס ולשוליים המערביים של עמק סן פרננדו. התוצאה הבולטת ביותר נרשמה בקרב מי שחיים קרוב במיוחד למתחם: 18% מהנשאלים המתגוררים במרחק של עד חמישה מייל דיווחו על מחלה אוטואימונית, לעומת 4% בלבד בקרב אלה המתגוררים במרחק של 11 עד 15 מייל. מדובר בשיעור גבוה פי ארבעה וחצי.

פער חד נוסף נמצא בהפרעות אנדוקריניות ומטבוליות. 15% מהתושבים בקבוצה הקרובה ביותר לאתר דיווחו על מצבים כאלה, לעומת 2% בלבד בקרב המתגוררים במרחק של 11–15 מייל. בסך הכול, יותר משליש ממשתתפי המחקר דיווחו כי אובחנו במחלה כרונית אחת לפחות מאז שעברו להתגורר באזור.

אולם כאן נדרשת הסתייגות חשובה: המחקר אינו מוכיח שמעבדת סנטה סוזנה גרמה למחלות האלה. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי "ריסק אנליסיס", מבוסס על דיווח עצמי של התושבים ועל נתונים שנאספו בנקודת זמן אחת. לכן החוקרים יכולים להצביע על קשר סטטיסטי בין הקרבה לאתר לבין שיעור הדיווחים על מחלות מסוימות — אך לא לקבוע קשר של סיבה ותוצאה.

וזו הבחנה קריטית במיוחד במקרה של סנטה סוזנה, אתר שההיסטוריה שלו רודפת את תושבי האזור כבר עשרות שנים.

החוקרים סקרו 475 בני אדם המתגוררים ברדיוס של עד 15 מייל מהאתר, המשתרע על כ־2,850 אקרים בדרום־מזרח מחוז ונטורה, סמוך לגבול מחוז לוס אנג'לס ולשוליים המערביים של עמק סן פרננדו. התוצאה הבולטת ביותר נרשמה בקרב מי שחיים קרוב במיוחד למתחם: 18% מהנשאלים המתגוררים במרחק של עד חמישה מייל דיווחו על מחלה אוטואימונית, לעומת 4% בלבד בקרב אלה המתגוררים במרחק של 11 עד 15 מייל. מדובר בשיעור גבוה פי ארבעה וחצי.

מעבדת השדה החלה לשמש לניסויי מנועי רקטות ב־1949, והפעילות הזאת נמשכה עד 2006. בין 1953 ל־1980 פעלו במקום גם כורים גרעיניים. ביולי 1959 אירעה באחד הכורים התכה חלקית של הליבה — אירוע שנותר במשך שנים מחוץ לתודעה הציבורית הרחבה והפך בהמשך לאחד הסמלים המרכזיים במאבק התושבים סביב האתר. פעילות שנמשכה במקום במשך עשרות שנים הותירה זיהום רדיואקטיבי וכימי בקרקע ובמי התהום.

האתר נמצא מתאים עקרונית להיכלל במסגרת תוכנית הסופרפאנד הפדרלית כבר מ־2007, אולם הוא אינו נמצא ברשימת העדיפויות הלאומית של התוכנית. כתוצאה מכך, הליכי הניקוי והפיקוח מתנהלים בעיקר ברמת המדינה והרשויות הרלוונטיות — והוויכוח על היקף הניקוי, הסכנות האפשריות וההשפעה על הקהילות שמסביב נמשך.

המחקר החדש מעניין במיוחד משום שהוא אינו חוזר רק לשאלה המוכרת אם קיימת עלייה בשיעורי הסרטן באזור. החוקרים בחנו גם מחלות כרוניות אחרות ואת האופן שבו תושבים מגיבים לאיום סביבתי שהם מאמינים כי נמצא ממש מעבר לגבעה.

חלק מהתושבים דיווחו כי הם מסננים את מי הברז, משאירים נעליים מחוץ לבית, נמנעים מאכילת פירות וירקות שגודלו בגינות מקומיות ואף נשארים בתוך הבתים בימים שבהם נושבות רוחות חזקות. ככל שהנשאלים תפסו את הזיהום כחמור יותר והאמינו שהם עצמם חשופים לסכנה, כך גדלה הנטייה שלהם לנקוט אמצעי זהירות.

יש כאן גם פרדוקס יוצא דופן. מחקרים על זיהום סביבתי בארצות הברית מתמקדים לא פעם בקהילות עניות, שבהן לתושבים יש פחות משאבים להתמודד עם הסיכון. סביב סנטה סוזנה התמונה שונה: מדובר בחלקה באזור מבוסס יחסית, ו־56% מהמשיבים בסקר דיווחו על הכנסה שנתית של לפחות 100 אלף דולר למשק בית. דווקא משום כך ביקשו החוקרים להבין מה קורה כאשר גם כסף ומשאבים אינם בהכרח מצליחים להפיג את החשש מסכנה סביבתית.

מנגד, חשוב להדגיש כי מחקרים קודמים לא סיפקו תשובה חד־משמעית לטענות על השפעות בריאותיות מחוץ למתחם. המחלקה לבקרת חומרים רעילים של קליפורניה מרכזת שורה של מחקרים קודמים, ובהם מחקרים שלא מצאו עדות לעלייה בשכיחות סרטן בקרב תושבי השכונות הסמוכות או קשר סיבתי לפעילות בסנטה סוזנה. בין היתר, מחקר של בית הספר לרפואה קק באוניברסיטת דרום קליפורניה מ־2018 לא מצא עלייה בשכיחות סרטן בקרב ילדים בשכונות שנבדקו ברדיוס של חמישה מייל מהאתר.

גם בואינג, המחזיקה בחלק גדול מהשטח, דוחה לאורך השנים את הטענה שהפעילות באתר גרמה לעלייה בתחלואה בקהילות הסמוכות. החברה מצטטת בדיקות ומחקרים קודמים שלפיהם לא נמצאה הוכחה לכך שזיהום שמקורו באתר מחוץ לגבולות המתחם הגיע לרמות המסכנות את בריאות הציבור. בואינג גם טוענת כי נעשתה התקדמות משמעותית בניקוי ובשיקום האתר וכי כ־2,400 אקרים מיועדים להישמר לצמיתות כשטח פתוח.

אלא שהמחקר החדש מבטיח שהוויכוח לא ייעלם. הוא אינו מספק את "האקדח המעשן" שחלק מהפעילים מחפשים כבר עשרות שנים, ואינו מאפשר לקבוע שהזיהום בסנטה סוזנה הוא שגרם למחלות שעליהן דיווחו התושבים. אבל המספרים קשים להתעלמות: 18% מול 4% במחלות אוטואימוניות, ו־15% מול 2% בהפרעות אנדוקריניות ומטבוליות, כאשר משווים בין הקבוצה הקרובה ביותר לאתר לקבוצה הרחוקה ביותר שנבדקה.

כמעט שבעים שנה אחרי התאונה הגרעינית, וכעשרים שנה לאחר שהסתיימו ניסויי הרקטות במקום, סנטה סוזנה עדיין יושבת על הגבעות מעל הוואלי — ואת השאלה שמטרידה את השכנים כבר דורות עדיין אי אפשר לסגור בתשובה פשוטה: מה בדיוק נשאר שם, ועד כמה ממנו נשאר גם בחייהם של האנשים שמתגוררים מסביב?