הדרכון נשאר, זכות הבחירה נעלמה: הישראלים בחו״ל שגילו שנמחקו מהקלפי

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

כ-120 אזרחים ישראלים המתגוררים בצפון אמריקה, אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה התאגדו למאבק משפטי לאחר שגילו כי שמותיהם הוסרו מפנקס הבוחרים, במקרים מסוימים לפני עשרות שנים וללא ידיעתם. את הקבוצה מייצג עורך הדין גלעד שר, והיא דורשת ממשרד הפנים לחשוף כיצד התקבלו ההחלטות שהובילו לשלילת האפשרות שלהם להצביע ולהחזיר אותם לפנקס עוד לפני הבחירות הקרובות.

המספר 120, עם זאת, עשוי להיות רק קצה הקרחון. שר אמר כי הקבוצה קיבלה הערכה בלתי רשמית שלפיה ייתכן שמדובר בכמה עשרות אלפי אזרחים ישראלים שהוצאו מפנקס הבוחרים. אין כיום נתון רשמי שמבהיר כמה ישראלים נמצאים במצב הזה.

המספר 120, עם זאת, עשוי להיות רק קצה הקרחון. שר אמר כי הקבוצה קיבלה הערכה בלתי רשמית שלפיה ייתכן שמדובר בכמה עשרות אלפי אזרחים ישראלים שהוצאו מפנקס הבוחרים. אין כיום נתון רשמי שמבהיר כמה ישראלים נמצאים במצב הזה.

במרכז הפרשה נמצא סימון מינהלי מסתורי יחסית המכונה "קוד 51". ישראלים שמוגדרים על ידי המדינה כמי שאינם עוד תושבי ישראל עשויים לקבל את הסיווג הזה ולהימחק מפנקס הבוחרים, אף שאזרחותם הישראלית נשארת בתוקף. מבחינת האנשים שגילו את הדבר רק כעת, הבעיה איננה רק עצם ההחלטה – אלא העובדה שחלקם טוענים שמעולם לא ידעו שהתקבלה.

על פי חוק יסוד: הכנסת, אזרח ישראלי בן 18 ומעלה זכאי לבחור לכנסת, אלא אם בית משפט שלל ממנו את הזכות בהתאם לחוק. אלא שבפועל, כדי להצביע נדרש האזרח להופיע בפנקס הבוחרים. כאן בדיוק נוצר הפער שמוביל כעת לעימות המשפטי: אדם יכול להמשיך להיות אזרח ישראלי לכל דבר, להחזיק בדרכון ישראלי ולהגיע לישראל ביום הבחירות – ובכל זאת לגלות שאינו מופיע בפנקס ולכן אינו יכול להצביע.

אחת מחברות הקבוצה היא אילנה מיטמן, אזרחית ישראלית ואמריקאית המתגוררת בבולטימור. מיטמן תכננה להגיע לישראל לקראת הבחירות, בין היתר כדי להצביע, אך כאשר בדקה את מעמדה גילתה כי אינה רשומה עוד כבוחרת.

מיטמן עזבה את ישראל בשנת 1980 בעקבות בעלה, שהגיע לארצות הברית לצורך לימודי רפואה והמשך הקריירה שלו. לדבריה, היא מעולם לא ראתה במעבר לאמריקה ניתוק מישראל. היא ממשיכה לצפות בטלוויזיה בעברית, לעקוב אחר המתרחש בארץ, לשמור על קשר עם בני משפחה ולתמוך בארגונים ישראליים.

כאשר בדקה את רישומיה במשרד הפנים, גילתה כי כבר ב-7 במרץ 1986 שונה מעמדה באמצעות "קוד 51". התאריך לא היה מקרי מבחינתה: באותה תקופה הגיעה לקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו לאחר לידת בנה כדי לרשום אותו כאזרח ישראלי. במהלך הביקור נלקחה ממנה תעודת הזהות הישראלית, בעוד הדרכון נשאר ברשותה. לדבריה, איש לא הסביר לה אז שהמהלך עלול להשפיע על יכולתה להצביע בעתיד.

מיטמן אינה היחידה. לאחר שישראלים נוספים החלו לבדוק את מעמדם לקראת הבחירות, הם החלו להשוות מידע בקבוצת ווטסאפ. בתוך זמן קצר גדלה הקבוצה לכ-120 איש. הסיפורים שהתגלו בה רק העמיקו את סימני השאלה.

חלק מהחברים אכן לא הצביעו בישראל במשך עשרות שנים. אחרים, לעומת זאת, הצביעו אפילו בבחירות הקודמות בשנת 2022 וכעת גילו לפתע שאינם מופיעים בפנקס. במקרים אחרים, בני זוג שחיים יחד בחו"ל במשך עשרות שנים קיבלו יחס שונה לחלוטין: אחד נמחק והשני נשאר רשום.

איילה גרהם, ילידת קיבוץ שעזבה את ישראל ב-1986, היא אחת מהם. היא אף חזרה לישראל כדי להצביע בבחירות הקודמות, אך לקראת הבחירות הנוכחיות גילתה כי איבדה את האפשרות לעשות זאת. בעלה, לעומת זאת, נותר זכאי להצביע אף שלא הצביע בישראל במשך כארבעה עשורים.

הפערים האלה עומדים בלב הטענה של הקבוצה כי מדובר במנגנון בלתי שקוף ואף שרירותי. היוזמה קיבלה את השם "זכותנו להצביע – קוד 51", וחבריה גייסו כסף במימון המונים כדי לממן את המאבק המשפטי.

עורך הדין גלעד שר פתח במהלך רב-שלבי מול הרשויות. תחילה הוגשה בקשת חופש מידע שנועדה לחייב את משרד הפנים לחשוף מהם הקריטריונים שעל פיהם מופעל "קוד 51". במקביל נשלחו פניות למשרד הפנים, ליועצת המשפטית לממשלה ולוועדת הבחירות המרכזית בדרישה להחזיר את חברי הקבוצה לפנקס הבוחרים.

משרד הפנים לא סיפק עד כה תשובה מפורטת בנוגע למשמעותו של קוד 51, לקריטריונים להפעלתו או למספר הישראלים שהוצאו באמצעותו מפנקס הבוחרים. בתגובה לפניית סוכנות הידיעות היהודית, דוברת משרד הפנים הפנתה לחוק הבחירות, שלפיו על הבוחר להיות רשום במרשם האוכלוסין כתושב בעל כתובת בישראל. המשרד גם ציין כי נערך קמפיין במספר שפות שנועד לעודד אזרחים לבדוק מראש את מעמדם בפנקס.

אלא שהזמן הולך ואוזל. פנקס הבוחרים לבחירות הקרובות אמור להיסגר ב-3 בספטמבר. בשל לוח הזמנים הצפוף הציב הצוות המשפטי לרשויות מועד קצר למתן תשובה. אם לא יימצא פתרון מינהלי, מתכוונים חברי הקבוצה לפנות בדחיפות לוועדת הבחירות המרכזית ולבג"ץ ולבקש סעד זמני שיאפשר להם להצביע בזמן שהמחלוקת המשפטית נבחנת.

לדברי שר, הבעיה המרכזית היא שאיש אינו יודע אפילו מהו היקפה האמיתי של התופעה. ההערכה שקיבלו חברי הקבוצה מדברת על כמה עשרות אלפים, אך הוא מדגיש כי מדובר במספר גס ובלתי רשמי. מתוך אותה אוכלוסייה אפשרית, הוא מייצג בשלב זה כ-120 איש בלבד.

החשש הגדול הוא שישנם ישראלים רבים נוספים בארצות הברית ובעולם שכלל אינם יודעים ששמם נמחק. חלקם עלולים לרכוש כרטיסי טיסה, להגיע במיוחד לישראל לקראת 27 באוקטובר ורק כאשר יבקשו להצביע לגלות שאינם מופיעים בפנקס.

הסיפור מקבל משמעות מיוחדת בארצות הברית, שבה מתגוררת אחת הקהילות הגדולות ביותר של ישראלים מחוץ למדינה. עבור ישראלים בלוס אנג'לס, סן פרננדו ואלי, ניו יורק, ניו ג'רזי, מיאמי, אזור מפרץ סן פרנסיסקו וקהילות נוספות, המחלוקת נוגעת בשאלה הרבה יותר רחבה: האם מעבר לחו"ל משנה רק את מקום המגורים – או שבשלב מסוים הוא משנה גם את היחסים הבסיסיים שבין האזרח למדינה.

רוני שגיא, עורכת דין ישראלית המתגוררת באזור סן פרנסיסקו ושירתה ביחידה מובחרת בצה"ל, גילתה שגם היא הוסרה מפנקס הבוחרים. לדבריה, היא נוסעת לישראל מספר פעמים בשנה, מחדשת את דרכונה הישראלי ואף מחזיקה כתובת קבועה בארץ. היא חושדת שהשינוי התרחש בעקבות ביקור שגרתי בקונסוליה בשנות ה-80, אז נדרשה למסור את תעודת הזהות שלה.

שגיא טוענת כי חוסר האחידות הוא אחד ההיבטים המדאיגים ביותר בפרשה. בעיניה, הסרת אזרחים מסוימים מהפנקס ללא הליך ברור ושקוף דומה למעשה לדיכוי זכות ההצבעה.

המאבק הנוכחי שונה במידה מסוימת מהוויכוח הוותיק בשאלה האם לאפשר לישראלים להצביע מחו"ל. כיום, למעט קבוצות מצומצמות הזכאיות לכך על פי החוק, ישראלי המתגורר בארצות הברית אינו יכול פשוט להגיע לקונסוליה בלוס אנג'לס או בניו יורק ולהצביע. מי שזכאי לבחור נדרש בדרך כלל להגיע פיזית לישראל.

חברי "זכותנו להצביע – קוד 51" אינם דורשים בשלב זה קלפיות בלוס אנג'לס או במיאמי. טענתם בסיסית יותר: אם הם עדיין אזרחים ישראלים ומוכנים להגיע לישראל כדי להצביע, המדינה אינה יכולה, לטענתם, למחוק אותם מפנקס הבוחרים באמצעות סיווג מינהלי לא ברור.

הסוגיה עצמה שנויה במחלוקת בישראל. סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שנערך בשנה שעברה מצא כי 51% מהישראלים התנגדו לאפשר לאזרחים החיים בחו"ל להצביע ממקום מגוריהם, לעומת 39% שתמכו בכך. בקרב יהודים נמצאה חלוקה שווה כמעט לחלוטין – 45% תמכו ו-45% התנגדו.

הטיעון של המתנגדים פשוט: מי שבחר לבנות את מרכז חייו בארצות הברית, צרפת או אוסטרליה אינו מתמודד ביום-יום עם תוצאות ההחלטות שמתקבלות בקלפי בישראל ולכן אין זה מובן מאליו שצריך לאפשר לו להשפיע עליהן. מן הצד השני טוענים ישראלים בחו"ל כי בעולם שבו משפחות, קריירות ועסקים מתנהלים בין מדינות, המושג "מרכז חיים" מורכב הרבה יותר מבעבר.

הוויכוח הפך משמעותי עוד יותר בשנים האחרונות, לאחר שמספר הישראלים שעברו לחו"ל גדל בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2023, המלחמות והטלטלה הפוליטית והכלכלית בישראל. רבים מהם אינם רואים בעצמם יורדים שהתנתקו מהמדינה אלא ישראלים החיים זמנית – ולעיתים במשך שנים – מעבר לים.

מיטמן מנסחת את השאלה בצורה אחרת: מה בעצם הופך אדם לישראלי? האם זו הכתובת הרשומה במשרד הפנים, או האזרחות, המשפחה, התרבות והקשר למדינה?

היא עצמה עדיין מתכוונת להגיע לישראל לקראת הבחירות, גם אם המאבק המשפטי לא יסתיים בזמן. אם לא תוכל להצביע, היא מתכננת להעביר את יום הבחירות בהתנדבות ולסייע לקשישים ולאנשים המתקשים בניידות להגיע לקלפיות.

עבור מאות אלפי הישראלים החיים מחוץ לישראל, הפרשה עשויה להפוך בשבועות הקרובים מסוגיה ביורוקרטית כמעט לא מוכרת לשאלה פוליטית וחוקתית נפיצה. ואם ההערכה שלפיה עשרות אלפי אזרחים נוספים הוסרו מהפנקס אכן נכונה, ייתכן שרבים מהם עדיין כלל אינם יודעים שב-27 באוקטובר, גם אם יעלו על מטוס לישראל ויגיעו עד הקלפי – פתק ההצבעה שלהם כבר נלקח מהם הרבה לפני יום הבחירות.