המדיניות האנטי ישראלית קרעה את הדמוקרטים בקונגרס: 33 הצביעו עם הרפובליקנים נגד החרם על ישראל

הוויכוח על ישראל קרע ביום חמישי את המפלגה הדמוקרטית לעיני כל אמריקה. לא עוד חילופי האשמות במסדרונות הקונגרס, לא עוד הצהרות זהירות על "מחלוקת פנימית": כאשר הגיעה ההצבעה, 33 חברי קונגרס דמוקרטים הפנו עורף לעמדת רוב מפלגתם והצטרפו לרפובליקנים כדי לקדם חוק שנועד להעניש מוסדות אקדמיים המשתתפים בחרם מסחרי על ישראל.

הצעת החוק שאושרה בבית הנבחרים קובעת כי מכללה או אוניברסיטה המשתתפת בחרם מסחרי לא־הבעתי על ישראל עלולה לאבד מימון פדרלי. מוסדות המקבלים כספים מהממשלה יידרשו גם להצהיר כי סטודנטים אינם נחסמים באופן בלתי סביר מלצאת ללימודים בישראל.

אבל מתחת לניסוח המשפטי היבש התחולל קרב פוליטי חריף הרבה יותר. מצד אחד עמדו הרפובליקנים ודמוקרטים פרו־ישראלים, שטענו כי הקמפיינים נגד ישראל בקמפוסים חצו מזמן את גבול המחאה הפוליטית והפכו בחלק מהמקרים לסביבה מאיימת ועוינת עבור סטודנטים יהודים. מהצד השני עמד רוב הסיעה הדמוקרטית, שטען כי הקונגרס משתמש בכסף פדרלי כדי להעניש מוסדות בגלל עמדה פוליטית — ובכך מסכן את חופש הביטוי המעוגן בתיקון הראשון לחוקה.

מצד אחד עמדו הרפובליקנים ודמוקרטים פרו־ישראלים, שטענו כי הקמפיינים נגד ישראל בקמפוסים חצו מזמן את גבול המחאה הפוליטית והפכו בחלק מהמקרים לסביבה מאיימת ועוינת עבור סטודנטים יהודים. מהצד השני עמדו רוב הסיעה הדמוקרטית ובהם ראשידה טאליב, שטענו כי הקונגרס משתמש בכסף פדרלי כדי להעניש מוסדות בגלל עמדה פוליטית — ובכך מסכן את חופש הביטוי המעוגן בתיקון הראשון לחוקה.

מי שהמחיש יותר מכל את עומק הקרע היה ג'וש גוטהיימר, הדמוקרט מניו ג'רזי, שלא רק הצביע בעד החוק אלא היה בין מוביליו — בניגוד לעמדת ההנהגה הדמוקרטית הבכירה. גוטהיימר תקף בחריפות את תנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל, וטען כי מטרתה היא לפגוע בעצם קיומה של המדינה היהודית.

לדבריו, כאשר סטודנטים יהודים מתמודדים עם איומי מוות, תקיפות פיזיות וחסימות בדרכם לשיעורים, הקונגרס אינו יכול לעמוד מנגד. "אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו כדי לוודא שהם יכולים ללמוד בבטחה, לדבר בחופשיות ולקבל את החינוך שמגיע להם", אמר.

מולו עמד אחד הקולות היהודיים הבכירים והמוכרים ביותר במפלגה הדמוקרטית — ג'רי נדלר מניו יורק. נדלר הבהיר שהוא עצמו מתנגד לתנועת החרם ואף כינה אותה פסולה מבחינה מוסרית, אבל הזהיר שהחוק חוצה מבחינתו קו אדום חוקתי. לדבריו, חופש הביטוי נועד להגן דווקא על דעות שאנשים מתעבים ולא רק על דעות מקובלות ונוחות.

כך נוצרה תמונה פוליטית יוצאת דופן: דמוקרטים יהודים מצאו את עצמם משני צדי המתרס, כאשר הוויכוח כבר אינו רק "בעד ישראל" או "נגד ישראל", אלא מתנהל סביב שאלה נפיצה הרבה יותר — האם המאבק בחרמות ובהתנכלויות לסטודנטים יהודים מצדיק פגיעה אפשרית בזכויות ביטוי של אוניברסיטאות וסטודנטים.

הרפובליקנים לא הסתירו את העובדה שהם רואים כאן גם הזדמנות פוליטית. יו"ר ועדת הכללים בבית הנבחרים, וירג'יניה פוקס מצפון קרוליינה, טענה כי מוסדות המעודדים חרם על ישראל יוצרים סביבה שבה סטודנטים יהודים נדחקים לשוליים ומופלים לרעה. "עכשיו זה לא הזמן לדיבורים. זה הזמן לפעולה", אמרה.

ואז הגיעה רשידה טליב.

חברת הקונגרס הדמוקרטית ממישיגן תקפה את החוק בחריפות וטענה כי גם סטודנטים יהודים משתתפים בהובלת קמפיינים של חרם על ישראל. היא כינתה את ההצעה מתקפה על חופש הביטוי והחופש האקדמי, ובמהלך דבריה השתמשה גם בביטויים חריפים במיוחד נגד ישראל.

העימות הזה אינו מתרחש בחלל ריק. הוא מגיע אחרי חודשים של הפגנות בקמפוסים, מאבקים סביב מדיניות ישראל, טענות לאנטישמיות וקרבות פוליטיים בתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה. האגף הפרוגרסיבי לוחץ על נבחרי הציבור להקשיח את הקו מול ישראל, בעוד דמוקרטים פרו־ישראלים מזהירים שהשיח בחלקים מהמפלגה כבר גולש לעיתים מסוימות לעוינות כלפי יהודים.

אחד המקרים שהמחישו את האווירה התרחש בקליפורניה, כאשר סקוט וינר, פוליטיקאי יהודי דמוקרטי המתמודד לקונגרס, סיפר כי אנשים בקהל הטיחו בו התייחסויות ל"מפעילים הישראלים" שלו — ביטוי המזוהה עם סטריאוטיפ אנטישמי ותיק.

לקראת בחירות אמצע הקדנציה, הנושא הזה הופך למסוכן במיוחד עבור הדמוקרטים. מצד אחד נמצאים מצביעים צעירים ופרוגרסיבים הדורשים התרחקות מישראל; מצד שני, מצביעים יהודים ותורמים ותיקים שמרגישים שהמפלגה כבר אינה מדברת אליהם כפי שעשתה בעבר.

וההצבעה האחרונה סיפקה לכך תמונה כמעט מושלמת: רוב הדמוקרטים אמרו לא. 33 אמרו כן.

ובנושא שכבר קורע אוניברסיטאות, קמפוסים וקהילות יהודיות ברחבי אמריקה — עכשיו גם הקונגרס הדמוקרטי עצמו נשבר לשניים.