פעם זה היה מרכז של חיים יהודיים: המעדנייה היהודית האחרונה בצפון-מזרח פילדלפיה נסגרה

אחרי יותר מ-60 שנה של פעילות, המעדנייה היהודית האחרונה בצפון-מזרח פילדלפיה סגרה את דלתותיה. סטיב שטיין, בעלי המעדנייה המפורסמת "Steve Stein's Famous Deli", החליט לפרוש בגיל 83 לאחר עשרות שנות עבודה, כשהוא מציין הן את מצבו הבריאותי והן את השינויים הדמוגרפיים החדים באזור. המעדנייה, שהייתה מוסד קולינרי וקהילתי מוכר, הפכה לחלק מההיסטוריה של השכונה שבעבר שקקה חיים יהודיים.

יום הפעילות האחרון היה 23 באוגוסט, אך הפרידה החלה עוד בשבועות שקדמו לו, כשלקוחות ותיקים נהרו למקום לאחר ששמעו על הסגירה. שטיין סיפר שכמות המבקרים והדברים שאמרו לו הפתיעו אותו. "התגובות שלהם מרגשות מאוד", אמר. "ידעתי שמחבבים אותי. לא ידעתי שאוהבים אותי".

הסיפור המשפחתי החל בסוף שנות ה-50, כשאביו של סטיב, מייק שטיין, ובני משפחה נוספים הפעילו דוכן תוצרת טרייה בתוך מעדניית פיימוס בשכונת קסטור גרדנס. בסביבות 1960 הם רכשו את המקום ממשפחת אאושפיץ, שהפעילה רשת מעדניות בעיר עוד משנות ה-20. בהמשך ניהלו סטיב ואחיו ארני את העסק, שעבר בעקבות המשפחות היהודיות צפונה: תחילה לרחוב קרוזטאון באמצע שנות ה-70, שם פעל בהמשך בשני סניפים, ולפני כ-14 שנה לכתובתו האחרונה בשדרות גרנט.

המעדנייה הוותיקה של סטיב שטיין נסגרה 

רבקה אשאוור, שגדלה באזור, סיפרה שהמעדנייה ליוותה אותה כל חייה. "אני מופתעת ועצובה, כי זו האחרונה בצפון-מזרח", אמרה. לדבריה, משפחות יהודיות עוזבות את העיר, ובני הדור הבא לא תמיד רוצים לקחת על עצמם את העסק המשפחתי. איילין אוונס, שזוכרת את המעדנייה עוד מתקופת משפחת אאושפיץ, אמרה שציפתה שהסגירה תגיע במוקדם או במאוחר. "בתי הכנסת וכל הדברים האלה, הכול הולך ונעלם. הם עברו לפרברים", סיפרה. שתיהן, כמו לקוחות אחרים, מצרות גם על מיעוט המקומות שנותרו לקנות בהם אוכל יהודי במחירים נגישים.

לי שטיין, בנו בן ה-57 של סטיב, ניסה להמשיך להפעיל את העסק באותו מקום, אך לטענתו המשא ומתן עם בעל הנכס על שיפוצים לא התקדם. "בעל הנכס אף פעם לא טיפל בבניין", אמר. "ביקשתי שיפוצים וגג חדש. בגג יש כמה חורים. כשיורד גשם בחוץ, כאן בפנים יורד מבול". ניסיונות סוכנות הידיעות היהודית לקבל תגובה מבעל הנכס לא צלחו. בשנה שעברה נאלצה המעדנייה להיסגר לזמן קצר בשל ליקויים תברואתיים.

כעת לי מקווה לפתוח עסק משלו בפרברים, במתכונת מצומצמת יותר. הוא התחיל לעבוד במעדנייה בגיל שמונה, בהוצאת האשפה, ומדי פעם ניסה לחתוך סלמון מעושן כשאיש לא הסתכל. אחרי עשרות שנים בתחום, הוא רוצה לשלב מעדנייה, אוכל מוכן, מעט מאפים ומספר מקומות ישיבה. על מכירת פירות ותוצרת טרייה הוא כנראה יוותר, משום שלדבריו השטח הדרוש לכך אינו משתלם.

לי מעוניין לשמור על מחירים נגישים, אך מזהיר שהלקוחות לא יקבלו בהכרח את אותו מבחר ובאותן עלויות. "אמרתי לאנשים שמגיעים לכאן: חלק מהמוצרים האלה לא תראו שוב, וכנראה גם לא תראו שוב מחירים כאלה", סיפר. לדבריו, אביו תמיד ניסה לרצות את הלקוחות באמצעות המחיר, גם כשזה הכביד על העסק. "אבל בסופו של דבר המחיר הזה משפיע עליך", אמר.

סטיב מעריך שחלק מהעסקים שנותרו באזור ייהנו מהסגירה, אף שלדבריו הם מתמקדים יותר במסעדנות ופחות במעדנייה. "אצלם זה 90% מסעדה ו-10% מעדנייה. אצלי זה 90% מעדנייה ו-10% מסעדה", הסביר. מייקל יאנג, הבעלים הוותיק של בן אנד אירב'ס בפרבר הנטינגדון ואלי, אינו בטוח שהלקוחות יעברו אליו. "עצוב לי שעוד מעדנייה יהודית נסגרה", אמר. "אבל זה עולם אחר היום ואזור אחר, אז אני לא יודע אם זה יעזור לנו".

אחרי שהעניינים יירגעו, סטיב מתכנן לטפל ברגליו הכואבות ולהקדיש יותר זמן לשילה, אשתו זה 61 שנה, לילדיו לי ומינדי, לשבעת נכדיו ולשני ניניו. הוא מאחל לבנו הצלחה בניסיון להמשיך את המסורת המשפחתית במקום אחר, אך עבורו הקושי העיקרי יהיה הפרידה מהאנשים שהגיעו למעדנייה לאורך השנים. "אתגעגע ללקוחות שלי", אמר. "הם כמו משפחה".

ב-24 באוגוסט, יום לאחר הסגירה הרשמית, התקיימה במקום מכירת חיסול של מעט הסחורה שנותרה. שטיין כבר התקשה להתרגל לשינוי. "זה קשה מאוד. בדרך כלל אני הראשון שמגיע לחנות", אמר. "המקום יחסר לי מאוד". אחד הלקוחות, שנכנס בפעם האחרונה, סיכם את תחושתו: "שום דבר לא נמשך לנצח. אבל זה עצוב מאוד".