
בראד איירלנד, שגרושתו ושני ילדיו נמנו עם ההרוגים, זיהה את היורה כסמית'. לדבריו, סמית' התגורר במשך שנים עם הוריו, דנה וברב סמית', אך כמה שבועות לפני הטבח הם ביקשו ממנו לעזוב את הבית. ביום ראשון הוא הופיע שם במפתיע, בזמן שבני המשפחה התכנסו לארוחת הערב השבועית, ופתח במסע ההרג.

בתוך ממדי הזוועה התברר גם פרט מצמרר במיוחד. שרלוט בת ה־12 הצליחה במהלך המתקפה להתקשר למוקד החירום ולנסות להזעיק עזרה למשפחתה. "הדבר האחד שאנחנו יודעים הוא ששרלוט הייתה הגיבורה", סיפרה ג'ניפר מרסר, שכנה וידידת המשפחה שהוסמכה לדבר בשמה. לדבריה, הילדה התקשרה למוקד וניסתה להציל את בני משפחתה — לפני שנרצחה גם היא.
בין הנרצחים היו סבתו של סמית', אוולין סמית', שהייתה בשנות התשעים לחייה; הוריו דנה וברב סמית'; אחותו הצעירה מייגן גקייר; וארבעה ילדים — אוון איירלנד בן ה־13, קלואי איירלנד בת השבע, לנדון גקייר בן ה־15 ושרלוט גקייר בת ה־12. המשפחה כולה הייתה קשורה זו בזו באמצעות נישואים וגירושים, אך לדברי מקורביה שמרה על יחסים קרובים ואוהבים.
בתוך ממדי הזוועה התברר גם פרט מצמרר במיוחד. שרלוט בת ה־12 הצליחה במהלך המתקפה להתקשר למוקד החירום ולנסות להזעיק עזרה למשפחתה. "הדבר האחד שאנחנו יודעים הוא ששרלוט הייתה הגיבורה", סיפרה ג'ניפר מרסר, שכנה וידידת המשפחה שהוסמכה לדבר בשמה. לדבריה, הילדה התקשרה למוקד וניסתה להציל את בני משפחתה — לפני שנרצחה גם היא.
המשטרה קיבלה את הדיווח על הירי סמוך לשעה שש בערב. השוטרים שהוזעקו למקום שמעו יריות מאזור אחורי הבית, ובתוך זמן קצר כבר בער המבנה כולו. שכן המתגורר שלושה בתים משם סיפר כי בתחילה חשב שקולות הנפץ הם זיקוקים, ורק לאחר ששכן אחר התקשר אליו והזהיר מפני ירי במבוי הסתום הבין שמשהו נורא מתרחש. כשיצא החוצה ראה שוטרים בציוד טקטי מסתתרים מאחורי כלי רכב, בעוד עשן שחור כבד עולה מהבית.
לדברי איירלנד, לאחר שירה בבני המשפחה הצית סמית' את הבית. המשטרה אישרה כי החשוד סבל מפצע ירי עצמי קטלני ומת מאוחר יותר. האש שכילתה את המבנה הפכה את מלאכת החוקרים לקשה במיוחד, והותירה אותם עם זירה חרוכה וחלקים מן הבית שאינם בטוחים לכניסה.
המשפחה הגיעה במקור מאזור סיאטל. לאחר שאיירלנד ומייגן גקייר התגרשו לפני כשש שנים, היא עברה למונטנה עם ילדיהם ושם הכירה את בעלה השני, אדם גקייר. הוריה עברו בעקבותיה ורכשו בית בבילינגס. בעלה של מייגן היה בעבודה בזמן הירי ולא היה בבית — נסיבה שככל הנראה הצילה את חייו.
כעת מנסים החוקרים להבין מה הוביל את סמית' לבצע את הטבח. לפי איירלנד, הוא היה אדם מסוגר מאוד, "מתבודד", שבילה חלק גדול מזמנו לבדו בחדרו מול המחשב. "אף אחד לא ידע מה הוא עושה שם עשרים וארבע שעות ביממה", סיפר. סמית' למד בעבר באוניברסיטת מזרח וושינגטון, אך התקשה למצוא עבודה או להתמיד בה. בדיקה של רישומים פליליים במונטנה ובוושינגטון לא העלתה תיעוד של מעצר או כתב אישום נגדו, ולדברי איירלנד, ככל הידוע לו הוא גם לא נהג בעבר באלימות פיזית, אף שלעתים התנהג באופן פוגעני מילולית.
דווקא משום שלא היה מאחוריו עבר פלילי אלים מוכר, הדברים שאמר איירלנד לאחר הטבח קיבלו משמעות מצמררת עוד יותר. לדבריו, ההתפרצות הקטלנית לא הגיעה לחלוטין משום מקום. "היו הרבה סימני אזהרה, והרבה אנשים דיברו", אמר. "אף אחד לא הקשיב".
בבילינגס נותרה כעת קהילה המתקשה לעכל כיצד מפגש משפחתי שגרתי הסתיים במחיקה כמעט מוחלטת של ארבעה דורות. שמונה בני אדם הגיעו לארוחת ערב משפחתית ולא יצאו ממנה בחיים. ילדה בת 12 ניסתה ברגעיה האחרונים להזעיק עזרה, בית המשפחה נשרף כמעט לחלוטין, והאדם שנחשד כמי שביצע את הטבח מת גם הוא.
המניע המדויק עדיין אינו ידוע, והחקירה נמשכת. אבל עבור בני המשפחה שנותרו מאחור, שאלה אחת כבר מהדהדת מעל כל היתר: אם אכן היו "סימני אזהרה רבים", כפי שטוען איירלנד — כיצד איש לא הצליח לעצור את האסון לפני שהיה מאוחר מדי?