כולם בפריים שלה

גם אם אתם לא מכירים את השם אלה בר, בטוח ראיתם את תמונותיה. ישראלית עם אנרגיות שנדמה שאינן נגמרות לעולם, היא האישה שאחראית לשורה של צילומים בלתי נשכחים של נועה קירל, נועה תשבי, הזמרת נרקיס, כמו גם אנשי עסקים מובילים, יזמי נדל"ן, משקיעים ודמויות בולטות בקהילה הישראלית והיהודית בארצות הברית.

אלה בר 

גם כוכבת הפופ הענקית ביונסה, שמביעה הערכה רבה לעבודותיה של בר ואף עוקבת אחר יצירותיה, שלחה לה לאחרונה מתנה מיוחדת כאות הוקרה. תמונה ממוסגרת עם חתימה והקדשה אישית. המחווה המפתיעה, שהגיעה ישירות מהכוכבת עטורת הפרסים, היא עוד עדות למעמדה ההולך ומתחזק של אלה בר בתעשיית הצילום הבינלאומית ולחיבורים המרשימים שבנתה עם כמה מהשמות הגדולים בעולם הבידור

הסגנון שלה מזוהה מיד – זוהר, יוקרתי, נקי ומדויק. צילום היי־פאשן עם ניחוח מגזיני מובהק, כזה שנראה כאילו יצא היישר מדפי מגזין Vogue המיתולוגי, אותו היא מספרת, העריצה עוד מילדות. אבל מי שמכיר את תיק העבודות שלה, מגלה מהר מאוד, שמאחורי האסתטיקה הזוהרת מסתתרת צלמת ורסטילית במיוחד. בין צילומי אופנה יוקרתיים, מגזיני עיצוב, הפקות עם מאפרים, קטלוגים מסחריים וצילומי תדמית, היא מפעילה גם פלטפורמה שלמה של צילומי הריון, משפחה, ילדים ותינוקות היא מצליחה להביא לכל סגנון את החותמת האישית שלה.

נסעתי לפגוש את אלה בסטודיו רחב הידיים והמאובזר שלה בטרזנה, כדי לראות מקרוב כיצד נוצרים אותם צילומים שמושכים את העין פעם אחר פעם. כבר מהרגע הראשון גיליתי שהסוד שלה אינו רק המצלמה או התאורה. בצניעות, ברוגע וכישרון יוצא דופן, היא מצליחה לגרום לכל אדם שעומד מולה להשתחרר, להרגיש בנוח, ולהוציא מעצמו את הגרסה הטובה ביותר של עצמו. זאת אולי הסיבה שהתמונות שלה נראות כל כך טבעיות, גם כשהן נראות כמו שער של מגזין אופנה בינלאומי.

"כשאנשים שומעים שאני צלמת וחיה מזה, הם בשוק", היא אומרת בחיוך. "אני הגעתי ללוס אנג'לס כי רציתי לעשות משהו אומנותי." אלה נולדה וגדלה בתל אביב. את האהבה לצילום גילתה כבר כנערה: "זה היה תחביב שלי עוד מגיל 16. התחלתי להתעסק עם מצלמות פילם, אתה יודע, כאלו שלא באמת רואים מה צילמת עד שמפתחים את התמונות. הייתי מצלמת את החברות שלי, ותמיד הייתי זאת שמסתובבת בטיולים עם המצלמה."
אלה: "כילדה מאוד נמשכתי לצילום אופנה. אהבתי לצלם בחורות, כי הרגשתי שאני תמיד יכולה לשנות אותן ולהתעסק בכל היופי של השיער והאיפור ולעשות אותן שונות״. את שירותה הצבאי בצה״ל עשתה בבסיס שהיה אחראי על הגנת הכור הגרעיני. היא הייתה פקידת מפקד הבסיס והפכה עד מהרה לחלק בלתי נפרד מהסגל. היא מתארת את השירות כאחת התקופות המעניינות בחייה. לאחר שחרור למדה גרפיקה ממוחשבת ורכשה כלים רבים בתחומי העיצוב, כאלו שמלווים אותה עד היום ומשפיעים גם על הדרך שבה היא בונה קומפוזיציה, צבע ותאורה בכל צילום.

עבודות הצילום של אלה בר 

כמו צעירים ישראלים רבים, אחרי השירות הצבאי, גם היא חיפשה את דרכה בעולם. בגיל 23 קיבלה החלטה אמיצה, ארזה מזוודה ועברה לארצות הברית, אל דוד שלה בסן דייגו.
אלה: "הוא נתן לי כל מה שהייתי צריכה - רכב, מקום לגור בבית שלהם, עד שהחלטתי שאני רוצה לעשות דברים לבד. הייתי ילדה בת 23, רווקה, והרגשתי שאני חייבת לנסות."
היא זוכרת את ההתחלה בארצות הברית, כשהלכה לסניף של קוסטקו, רכשה את המצלמה הראשונה שלה: מצלמת Canon עם עדשות קיט בסיסיות, בעלות כוללת של כאלף דולר- ויצאה לדרך.
בהתחלה לא היו לה כמעט לקוחות. כדי להתפרנס עבדה בחנות המזכרות והמתנות של דוד שלה על חוף הים בסן דייגו, ובכל רגע פנוי לקחה אתה מצלמה ויצאה לצלם. נשים על החוף, נופים, אנשים, כל מי שהסכים לעמוד מול העדשה. כך למדה את המצלמה, התנסתה שוב ושוב ושיפרה את היכולות שלה באמצעות אלפי תמונות.
בהמשך, החליטה שהיא רוצה לנסות את מזלה בטקסס כדרך חדשה, המעבר הזה התברר כאחת מנקודות המפנה משמעותיות בקריירה שלה. היא החלה לעבוד עם סוכנות דוגמניות, צילמה טסט שוטס לדוגמניות, ולראשונה גם התחילה להרוויח כסף מצילום. זו הייתה הכניסה שלה לעולם הביוטי והאופנה, עולם שבו למדה לעומק את סודות התאורה, האיפור, העבודה עם דוגמניות והשליטה המלאה בציוד המקצועי.
בטקסס היא גם פגשה את דיוויד, צלם אופנה מוכר שעבד על קמפיינים גדולים. היא הסתכלה עליו והבינה שהוא חי בדיוק את החיים שעליהם חלמה. בלי לחשוב פעמיים, ניגשה אליו כישראלית סקרנית מלאת התעניינות..
אלה: "אמרתי לו, 'שלום, אני אלה. אני צלמת מתחילה. אני מאוד אוהבת את מה שאתה עושה. אני רוצה לעבוד איתך. תגיד לי מה לעשות ואני אעשה. תשלם לי כמה שאתה רוצה, אני רק רוצה ללמוד".
דיוויד התרשם מנחישותה והחליט לתת לה הזדמנות. אלה השתכרה אז כ-100 דולר ליום, אבל מבחינתה כל יום היה בית ספר לצילום; היא הייתה מסדרת את התאורה, פותחת את תיקי הציוד, מכינה את העדשות, מגישה ציוד במהלך הצילומים ולומדת כל תנועה שלו. דיויד המנטור שלה עבד עם מצלמות Nikon, ובזכותו גם היא עברה למערכת של ניקון –בה היא ממשיכה להשתמש עד היום.
בהמשך אלה הקימה בבית שלה סטודיו משלה בסן אנטוניו, אחר כך עברה לסן מרקוס ומשם לאוסטין. הקריירה שלה הייתה בנסיקה, אבל דווקא אז החליטה שהיא רוצה להיות קרובה לקהילה ישראלית והכי קרוב לישראל זאת לוס אנג'לס. היא החליטה לעזוב את טקסס בשביל לוס אנג׳לס והחיים התחילו מחדש בשבילה.
אלה: "הגעתי ללוס אנג'לס והייתי צריכה להתחיל מהתחלה. למרות שיש פה המון אפשרויות, יש גם המון תחרות. אף אחד לא הכיר אותי כאן. לא היו לי חברים, והייתי צריכה עבודה, אז התחלתי לעבוד כמלצרית עד שהסתדרתי עם עבודות צילום הראשונות. שכרתי דירת סטודיו קטנה בווסט הוליווד, שהפכה גם לסטודיו לצילום. גרתי שם, עבדתי שם, ולאט לאט התחלתי שוב ליצור קשרים עם סוכנויות צילום. רובן אמרו לי 'לא'. גם חברות מסחריות אמרו לי 'לא'. כמות ה'לא' שקיבלתי הייתה מטורפת. היו חברים ובני משפחה שאמרו לי לעזוב את הצילום ולמצוא עבודה רצינית ובטוחה יותר. היו לי הרבה נקודות שבירה, אבל לא ויתרתי. רציתי לקחת את כל ה'לא' הזה ולהפוך אותו ל'כן'".

וההתמדה השתלמה. מפה לאוזן החלו יותר ויותר אנשים לשמוע על הצלמת הישראלית החדשה שהגיעה ללוס אנג'לס. לקוח הביא לקוח, הפקה הובילה להפקה, והשם שלה החל להתבסס בעולם שבו רק מעטים מצליחים לבלוט. היום, כשהיא מצלמת אמנים, אנשי עסקים ולקוחות מכל רחבי ארצות הברית, היא עדיין זוכרת היטב את הימים שבהם הסתובבה על חופי סן דייגו עם מצלמת קנון הראשונה שלה, רק כדי להשתפר בעוד צילום אחד.
אולי זו בדיוק הסיבה, שגם אחרי כל ההצלחה, היא עדיין מגיעה לכל יום צילום עם אותו רעב, אותה סקרנות ואותה תשוקה שהחלו בגיל 16, כשהחזיקה לראשונה מצלמת פילם ביד. לפעמים דווקא הצילום שלא באמת רצית לקבל, הוא זה שמשנה חיים שלמים. כך בדיוק התחיל סיפור האהבה של אלה ובעלה.
אלה: "היו לי חברות דתל"שיות שביקשו ממני לצלם איזה גבר שנראה ממש טוב", היא נזכרת בחיוך. "בהתחלה בכלל לא רציתי. אני לא מצלמת גברים. אבל זאת הייתה הכנסה לכל דבר, ובאותה תקופההייתי צריכה את הכסף, אז הסכמתי".
בעלה, שהתברר כמאבטח אישים באותה תקופה, הגיע כדי להצטלם לצורך עבודתו והיה זקוק לפורטרטים מקצועיים. אלא שכבר במהלך הצילומים היה ברור שלפחות מבחינתו, מדובר בהרבה יותר ממפגש עסקי.
אלה: "הוא הגיע אליי הביתה לצילומים, ותוך כדי ניסה להתחיל איתי. בהתחלה אמרתי לו שאני לא בקטע ולא הבנתי מה הוא מחפש– ביזנס או פלז'ר. הוא הסתכל עליי ואמר, 'את שניהם'". אלה אמנם סיימה את יום הצילומים, אבל הוא לא ויתר. הוא המשיך לחזר בעדינות, השניים הפכו לידידים, אחר כך לזוג, והיום הם כבר נשואים ומגדלים יחד משפחה.
הוא לא היה רק בן זוג תומך, אלא גם האדם שדחף אותה להאמין בעצמה ולהמשיך לצמוח מקצועית. הוא האמין בכישרון שלה מהרגע הראשון ועודד אותה כל הזמן לחשוב בגדול. אלא שאז החיים קיבלו תפנית נוספת. אלה נכנסה להריון, והעבודה האינטנסיבית מחוץ לבית כבר לא הייתה פשוטה כפי שהייתה בעבר. במקום לעצור את הקריירה, היא החליטה להמציא את עצמה מחדש.
את הגראז' בבית הפכה לסטודיו צילום מקצועי לכל דבר- עם תאורה, רקעים, ציוד מתקדם וכל מה שנדרש להפקות איכותיות. גם בתקופה הזו היא לא הפסיקה לעבוד לרגע. אלה: "בכל מקום ובכל תקופה בחיים שלי לא הפסקתי לצלם. גם כשהייתי בהריון, גם אחרי הלידה. הייתי מצלמת לקוחות,נכנסת באמצע להניק את התינוק, וחוזרת ישר לסט הצילומים."

צילום הפרופיל המפורסם של אלה בר לנועה קירל 

כיום היא אמא לשניים. לפני כשלוש שנים, כשהרגישה שהגיע הזמן לשלב הבא, עזבה את הסטודיו הביתי והגשימה חלום נוסף: פתיחת סטודיו גדול ומרווח משלה, שבו היא עובדת עד היום. בביקורי במקום קשה שלא להתרשם מההשקעה. מדובר בסטודיו רחב ידיים, מתוכנן בקפידה ומאובזר ברמה הגבוהה ביותר.
כל פרט בו נועד לאפשר הפקות מקצועיות: החל ממערכות תאורה מתקדמות, דרך מגוון אינסופי של רקעים, בדים, צעיפים, אביזרי אופנה, פריטי לבוש, כיסאות, חפצים דקורטיביים וטקסטורות, ועד פינות צילום שונות שמאפשרות ליצור אינספור סגנונות מבלי לצאת מהחלל.

אלה: "צילום זו תורה שלמה, כל הזמן יוצאות מצלמות חדשות, טכנולוגיות חדשות וסגנונות צילום משתנים. ואז נכנסה גם הבינה המלאכותית, שמשנה את כל הדרך שבה אנשים מסתכלים על עולם הצילום."

מה בעצם הופך צלם לצלם טוב?
"צלם שיודע להביא את היצירתיות שלו לתוך התמונות, זה מה שעושה אותו לצלם טוב. אני לוקחת את הראייה שלי על החיים והופכת אותה לאומנות. יש תקופות שאני אוהבת צבעים כהים יותר, ויש תקופות של צבעים בהירים יותר. הכול נכנס לאומנות שלי. היצירתיות שלי באה לידי ביטוי בכל תמונה שאני מצלמת. אסור להיות רק טכני. צריך להביא את עצמך לתוך הצילום.
ההשפעה של ה- AI מאוד גדולה ואנחנו כבר רואים אותה. אבל בסופו של דבר אנשים יודעים להבדיל בין תמונה שנוצרה על ידי AI לבין צילום אמיתי. כשמדובר ברגעים הכי חשובים שלהם: הריון, זוגיות, משפחה, ילדים- הם רוצים בן אדם אמיתי שיעמוד מולם, יקשיב להם, יביים אותם וייצור עבורם חוויה אמיתית. אין לזה תחליף."

איך את מגדירה את הסגנון שלך?
"היי פאשן. אופנה גבוהה בסגנון מגזינים. אני זוכרת שכשהייתי נערה הייתי יושבת שעות ומסתכלת על מגזיני Vogue. הכל שם היה מושלם – הדוגמניות, התאורה, המשקפיים, הריטוש. הייתי אומרת לעצמי, 'וואו, איך הצלמים מצליחים ליצור תמונות כאלה?' לשם כיוונתי. והיום, זה בדיוק מה שאני עושה."

על אחד מקירות הסטודיו תלויה בגאווה אחת התמונות המפורסמות ביותר שלה- פורטרט עוצמתי של נועה קירל. אלה: ״נועה הגיעה ללוס אנג'לס עם רוברטו לכמה ראיונות. אחת המאפרות שלה הכירה אותי. נועה ראתה את העבודות שלי, אהבה אותן והציעו לי לצלם אותה. ותאמין או לא-היא בכלל לא הגיעה לסטודיו שלי. היא הגיעה לגראז' שלי בבית בטרזנה, ושם צילמתי אותה. אחר כך התמונה הופיעה על אחד הקאברים של הדיסק שלה, התפרסמה באתרי החדשות בישראל – ב-ynet, וואלה, 'הצינור' ובמקומות נוספים."
רשימת השמות שעברו מול העדשה שלה מרשימה במיוחד. במהלך השנים היא צילמה את הזמרת Debi James, שעובדת עם אנריקה איגלסיאס, ברבי-אחת מהמתאבקות המפורסמות של WWE, את הזמרת Ally Brooke, וכן שורה של ישראלים מוכרים, בהם אלון אבוטבול, נועה תשבי, הזמרת נרקיס, לינור אברג'יל – מיס עולם לשעבר, ונטלי דדון.

אבל למרות רשימת הכוכבים, היא מדגישה שהלב שלה נמצא דווקא אצלה לקוחות שמגיעים לחגוג את הרגעים החשובים של החיים. לצד צילומי אופנה והפקות מגזיניות, היא מתמחה גם בצילומי הריון עם טאץ' אופנתי ויוקרתי, צילומי משפחה, ילדים, תינוקות, Smash Cake לימי הולדת ראשונים, פורטרטים אישיים, צילומי סיום תיכון וקולג', צילומי תדמית, וכן הפקות מסחריות עבור חברות תכשיטים, קוסמטיקה ואופנה. היא יוצרת עבורן תמונות מוצר ברמה גבוהה, משלבת דוגמניות ומסייעת למותגים להציג אתה מוצרים שלהם בצורה שמבליטה אותם. באתר האינטרנט שלה אפשר להתרשם ממגוון רחב של עבודות, לראות את כל סגנונות הצילום שהיא מציעה, לעיין בגלריות מסודרות של צילומי הריון, משפחה, אופנה ותדמית, ואף לבחור מראש את חבילת הצילום המתאימה.

הצילומים של אלה בר לנועה תשבי ונועה קירל 

רוב הלקוחות מגיעים לאחר שכבר ביקרו באתר, התרשמו מהעבודות, בדקו איתה מחירים ובחרו את החבילה הרצויה. כשהם מגיעים לסטודיו, הם כבר יודעים שהם עומדים לעבור הרבה יותר מסשן צילום. אלה: "החוויה עצמה היא חלק בלתי נפרד מהיום הזה. אני רוצה שאנשים ייצאו מפה עם זיכרון טוב, לא רק עם תמונות."
לאחר יום הצילומים הלקוחות מקבלים את כל חומרי הגלם – בין אם מדובר ב-500 תמונות ובין אם באלף. כל התמונות עוברות עריכה מקצועית של צבע, אור ואיזון (White Balance), ובמידת הצורך ניתן להזמין גם ריטוש מתקדם בפוטושופ, כמו הסרת פצעונים, החלקת עור או שינויים אסתטיים נוספים, בהתאם לרצון הלקוח ובתוספת תשלום.
המטרה ברורה: שכל מי שייכנס לסטודיו שלה ירגיש, כאילו הוא נמצא באמצע הפקת אופנה של מגזין בינלאומי. וגם אם לא כולם חולמים להופיע על שער של Vogue, כל אחד רוצה להסתכל על תמונה של עצמו ולהגיד – "וואו, זאת באמת אני". ואת התחושה הזאת, כך נראה, אלה יודעת לייצר פעם אחר פעם. במהלך הביקור בסטודיו שלה אי אפשר שלא להבחין בעוד תכונה שמאפיינת את אלה יותר מכל - פרפקציוניזם. היא מקשיבה בקשב רב לכל לקוח, מנסה להבין מה הוא מחפש, אבל במקביל גם יודעת להוביל אותו בעדינות לתוצאה הטובה ביותר. מבחינתה, צילום טוב הוא לא רק למלא את בקשת הלקוח, אלא להשתמש בניסיון, בעין המקצועית וביצירתיות שלה כדי להוציא ממנו הרבה יותר ממה שהוא בכלל דמיין.
זו אולי אחת הסיבות לכך שהלקוחות שלה ממשיכים לחזור אליה פעם אחר פעם. הם מגיעים בידיעה שהם יכולים לסמוך עליה. הם יודעים שהיא לא תתפשר על תמונה בינונית, לא תמהר לסיים את יום הצילומים רק כדי לעבור ללקוח הבא, ותעשה הכול כדי שכל מי שיוצא מהסטודיו שלה ירגיש שקיבלת תמורה מלאה לכספו - ובעיקר, תמונות שהוא יהיה גאה בהן גם שנים קדימה. אלה: "אני רוצה שהם ייצאו מהסטודיו הכי מרוצים שיש, אם אני לא מרוצה מהתוצאה, אני אמשיך לצלם עד שנקבל את התמונות הכי טובות שאפשר. צילום זו התשוקה שלי."

את מי את חולמת לצלם?
“אני מאוד אוהבת אמנים ואנשים מוכשרים, במיוחד כאלה שהעזו לפרוץ גבולות ולעשות דברים בדרך שלהם. יש אנשים שהערצתי לאורך השנים, שלקחתי מהם השראה ושבאיזשהו אופן היו חלק מהסיפור שלי. היום, כשאני חיה ועובדת באמריקה, יש בי גם חלום לסגור מעגל ולצלם דרך העיניים שלי זמרים ואמנים שגדלתי עליהם והערצתי בילדות. לא רק לצלם אותם, אלא לספר את הסיפור שלהם דרך התמונות שלי. אם אתה שואל משלנו מי הייתי רוצה לצלם, אז מאוד הייתי רוצה לצלם את גל גדות. אני מעריכה את הדרך שהיא עשתה ואת מה שהיא מייצגת, והייתי שמחה ליצור איתה משהו מיוחד. אני מאמינה שאגיע גם אליה, מבחינתי, זה רק עניין של זמן.״ ואז היא מחייכת וחוזרת לרגע אל הילדה שהייתה, זו שישבה שעות מול דפי מגזיני האופנה וחלמה: "החלום הגדול שלי הוא לצלם למגזין Vogue. מבחינתי, זו תהיה סגירת מעגל עם המגזין שהכי אהבתי בתור ילדה. זה החלום שהתחיל את כל המסע שלי, ואני מאמינה שגם אליו עוד אגיע."

אחרי כמה שעות עם אלה, ברור שההצלחה שלה אינה מקרית. היא נבנתה על אלפי שעות של עבודה, אינספור דלתות שנסגרו בפניה, נחישות שלא הכירה במילה "בלתי אפשרי" ואהבה אמיתית למקצוע. גם היום, אחרי שעבדה עם אמנים מוכרים, דוגמניות, אנשי עסקים ולקוחות מכל רחבי ארצות הברית, היא עדיין מגיעה לכל יום צילום עם אותה התרגשות שהייתה לה כשהחזיקה לראשונה מצלמה ביד.
ואולי זו בדיוק הסיבה שהתמונות שלה מצליחות לספר סיפור. הן לא רק מתעדות רגע – הן מצליחות להוציא מכל אדם את הביטחון, היופי והאישיות שלו. עבור אלה, כל צילום הוא יצירת אמנות קטנה, וכל לקוח הוא השער הבא של המגזין שעליו חלמה כל חייה.