משרד המשפטים בידיו: קול אחד הכריע שעורך הדין של טראמפ ימונה לתובע הכללי

קול אחד בלבד הפריד בין טוד בלאנש לבין תבוסה משפילה בסנאט. בשעות הבוקר המוקדמות של שבת, לאחר שבועות של עיכובים, התנגדות מתוך המפלגה הרפובליקנית והבטחות שנמסרו ברגע האחרון, אושר עורך דינו לשעבר של דונלד טראמפ לתפקיד התובע הכללי של ארצות הברית. ההצבעה הסתיימה בתוצאה הדרמטית 50 מול 49 — והעניקה לנשיא שליטה הדוקה עוד יותר במשרד המשפטים.

כל הדמוקרטים הצביעו נגד בלאנש. אליהם הצטרפו שתי סנאטוריות רפובליקניות, סוזן קולינס ממיין וליסה מרקובסקי מאלסקה, שסירבו להשתכנע כי האיש ששימש סנגורו האישי של טראמפ מסוגל להפוך לשומר עצמאי של שלטון החוק. היעדרותו של הסנאטור הרפובליקני מיץ' מקונל בשל מצבו הבריאותי הפכה כל קול לקריטי והותירה את המינוי תלוי בהחלטתו של סנאטור אחד: ביל קסידי מלואיזיאנה.

קסידי, שכבר הפסיד בבחירות המקדימות למועמד שבו תמך טראמפ, שקל במשך ימים אם להתנגד. הוא הביע הסתייגות קשה מהחלטות שקיבל בלאנש בתקופה שבה כיהן כתובע הכללי בפועל, ואף הגדיר חלק מהן תוצאה של "שיקול דעת לקוי". אולם ביום שישי הודיע כי יתמוך במינוי, ובכך סלל את הדרך להצבעה הצמודה ולהשלמת אחת ההשתלטויות הפוליטיות השנויות ביותר במחלוקת על משרד המשפטים.

המינוי הקבוע עורר מלכתחילה חשש כי משרד המשפטים, האמור לאכוף את החוק ללא משוא פנים, יופקד בידי אדם שחב את קידומו לנשיא ושייצג אותו אישית בבית המשפט. אולם המכשול שכמעט הפיל את בלאנש היה הסדר חריג שגיבש משרד המשפטים לסיום תביעת ענק שהגיש טראמפ נגד רשות המסים.

בלאנש, בן 51, לא הגיע לתפקיד כמשפטן מרוחק מהזירה הפוליטית. הוא היה עורך דינו של טראמפ במשפט הפלילי בניו יורק, שבו הורשע הנשיא בזיוף מסמכים עסקיים. לאחר חזרתו של טראמפ לבית הלבן מונה בלאנש לסגן התובע הכללי, התפקיד השני בחשיבותו במשרד המשפטים. באפריל, לאחר שטראמפ פיטר את פאם בונדי על רקע הטיפול הכושל במסמכי ג'פרי אפשטיין, הוא הפך לתובע הכללי בפועל.

המינוי הקבוע עורר מלכתחילה חשש כי משרד המשפטים, האמור לאכוף את החוק ללא משוא פנים, יופקד בידי אדם שחב את קידומו לנשיא ושייצג אותו אישית בבית המשפט. אולם המכשול שכמעט הפיל את בלאנש היה הסדר חריג שגיבש משרד המשפטים לסיום תביעת ענק שהגיש טראמפ נגד רשות המסים.

טראמפ תבע את רשות המסים בסכום של עשרה מיליארד דולר בעקבות הדלפת דוחות המס שלו. במאי 2026 הגיע משרד המשפטים, שייצג את רשות המסים, להסדר עם הנשיא, בניו וארגון טראמפ. ההסכם כלל הקמת "קרן נגד שימוש פוליטי ברשויות" בסכום של 1.776 מיליארד דולר, שנועדה לפצות אנשים שטענו כי נפלו קורבן לרדיפה מצד הממשל הפדרלי.

הגדרת הזכאים הייתה רחבה כל כך, שמבקרים הזהירו כי הכסף עלול להגיע לבעלי בריתו הפוליטיים של טראמפ, לרבות אנשים שנאשמו או הורשעו בעקבות ההסתערות על הקפיטול ב־6 בינואר 2021. הדמוקרטים כינו את התוכנית "קופת סתרים" שנועדה להעביר כמעט שני מיליארד דולר מכספי הציבור לתומכי הנשיא.

אלא שהקרן לא הייתה החלק הנפיץ היחיד. יום לאחר חתימת ההסדר פרסם בלאנש נספח שהעניק לטראמפ, לשניים מבניו ולעסקיו הגנה נרחבת מפני ביקורות וחקירות מס הנוגעות לדוחות שהוגשו עד למועד ההסכם. מומחי מס טענו כי מדובר בחסינות שכמעט שום נישום אמריקני אחר אינו יכול לקבל — וכי לתובע הכללי כלל אין סמכות להורות לרשות המסים להפסיק ביקורות שלא הועברו לטיפול משרד המשפטים.

ההגנות עלולות למחוק חבות מס של טראמפ המוערכת בעשרות מיליוני דולרים, ואולי אף ביותר מ־100 מיליון דולר. בכך הפך המינוי של בלאנש ממשאל עם על שאלה רחבה בהרבה: האם משרד המשפטים משרת את הציבור האמריקני, או את האדם היושב בבית הלבן.

שני סנאטורים רפובליקנים בוועדת המשפטים, ג'ון קורנין מטקסס ותום טיליס מצפון קרוליינה, סירבו בתחילה לקדם את המינוי. שניהם נמצאים בדרכם החוצה מהסנאט ולכן היו חשופים פחות ללחצים מצד טראמפ. הם דרשו מבלאנש התחייבויות בכתב שהקרן לא תצא לפועל ושההגנה מפני ביקורות המס תצומצם.

הלחץ עבד. ב־2 באוגוסט פרסם בלאנש צו המבטל את ההוראה להקמת הקרן והצהיר כי לא יהיה לה עוד תוקף. למחרת פרסם מסמך נוסף שנועד להבהיר ולצמצם את היקף ההגנה שהוענקה לטראמפ. קורנין וטיליס קיבלו את ההתחייבויות והסירו את התנגדותם, והמינוי עבר את ועדת המשפטים בדרך למליאת הסנאט.

אולם הקרן לא בהכרח נקברה לחלוטין. משפטני מס הזהירו כי בלאנש ביטל את הצו שהקים אותה, אך לא שינה את הסכם הפשרה שעליו חתמו הצדדים. מאחר שטראמפ ובני משפחתו לא חתמו על ביטול ההתחייבות, הם עשויים לנסות בעתיד לדרוש את מימוש הקרן או לתבוע את הממשלה אם זו תסרב.

גם החסינות מפני ביקורות מס לא בוטלה. היא נותרה בתוקף בנוסח מצומצם יותר, ועדיין עשויה להגן על טראמפ ועל עסקיו מפני חובות מס כבדים. עבור קולינס ומרקובסקי, ההבטחות של בלאנש היו מעטות ומאוחרות מדי.

קולינס אמרה כי אינה יכולה לתמוך במועמד שאישר לנשיא, לבניו ולחברה המשפחתית הגנות שאינן זמינות לאמריקנים אחרים. היא הביעה חשש עמוק מכך שהאיש האמור להגן על עצמאות משרד המשפטים היה שותף להסדר המעניק הטבה אישית לנשיא שמינה אותו.

מרקובסקי טענה כי ביטול הקרן נעשה רק משום שהמינוי היה בסכנה. לדבריה, ברגע שהסנאט יאבד את מנוף הלחץ שלו, לא יהיה דבר שימנע מהממשל להחיות את התוכנית. "המדינה זקוקה לתובע כללי שיבלום את הדחפים הגרועים ביותר של הממשל הזה", אמרה. "אני מקווה שבלאנש יוכל לעשות זאת, אבל אין לי ביטחון שכך יהיה".

שתי הסנאטוריות העלו גם שאלות בנוגע לטיפולו של בלאנש בפרסום מסמכי אפשטיין, לחקירות שנפתחו נגד יריבים פוליטיים של טראמפ ולעזיבתם של משפטנים ותובעים ותיקים את משרד המשפטים. מבקריו טוענים כי בתקופת כהונתו כתובע הכללי בפועל העמיק המשרד חקירות נגד אויביו של הנשיא, בעוד תיקים הנוגעים לבעלי בריתו זכו ליחס מקל.

קסידי חלק חלק מהחששות הללו. הוא מתח ביקורת על ההגנה מפני ביקורות המס והביע אי־נוחות מהליכים משפטיים נגד יריביו של טראמפ. למרות זאת, הוא טען כי הבחירה המעשית אינה בין בלאנש לבין מועמד עצמאי ומושלם, אלא בין בלאנש הקבוע לבין בלאנש שימשיך לכהן כממלא מקום — או אדם אחר שטראמפ ימנה ללא אישור הסנאט.

טראמפ אף איים להשאיר את בלאנש בתפקיד בפועל אם הסנאט ידחה את מינויו. האיום הציב את הרפובליקנים בפני מלכודת: הצבעה נגד בלאנש לא בהכרח הייתה מרחיקה אותו ממשרד המשפטים, אלא רק מחלישה את יכולתם להציב לו תנאים.

קסידי אמר כי השתכנע משיחותיו עם בלאנש ומעדותו של התובע הכללי לשעבר ויליאם בר, שתמך במועמד והפך ליועץ בלתי רשמי שלו. "הבחירה אינה בין שלמות לבין בלאנש", הסביר. "היא בין בלאנש לבין תובע כללי בפועל שאולי לא יוכל לנהל את המשרד ביעילות תחת הנשיא טראמפ".

מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, צ'אק שומר, תיאר את האישור ככניעה לשחיתות וכצעד נוסף בפירוק עצמאותו של משרד המשפטים. הדמוקרטים טענו כי בלאנש כבר הוכיח שנאמנותו הראשונה נתונה לטראמפ, וכי ביטול הקרן ברגע האחרון לא מוחק את העובדה שהוא עצמו סייע ליצור אותה.

בלאנש הודה לסנאטורים שנשארו עד השעות הקטנות של הלילה כדי להשלים את ההצבעה. כעת הוא נכנס לתפקיד עם סמכויות עצומות: פיקוח על התביעה הפדרלית, הבולשת הפדרלית, חקירות ביטחוניות והכרעות משפטיות שעשויות להשפיע ישירות על הנשיא, בני משפחתו ויריביו.

המספרים שעל לוח ההצבעה — 50 מול 49 — חשפו עד כמה היה המינוי קרוב לקריסה. אך הם גם סימנו מציאות חדשה בוושינגטון: האיש שעמד לצד טראמפ על ספסל הנאשמים יעמוד מעתה בראש המשרד שאמור להחליט מי ייחקר, מי יועמד לדין ומי יזכה להגנת החוק.