ניו יורק: המגן של הסטודנטים היהודים – או מי שעקץ אותם? עורך הדין שמואשם בגזילת מיליונים

ניו יורק – במשך כמעט שנתיים הוצג מארק קסוביץ כאחד הסמלים הבולטים של המאבק המשפטי באנטישמיות בארצות הברית. עורך הדין הוותיק, שייצג בעבר את הנשיא דונלד טראמפ ונחשב לאחד הליטיגטורים החזקים והמשפיעים בניו יורק, עמד בחזית סדרת תביעות נגד אוניברסיטאות עילית שלטענת סטודנטים יהודים וישראלים כשלו בהגנה עליהם בעקבות גל המחאות שפרץ לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023. אלא שכעת האיש שהבטיח להילחם עבור אותם סטודנטים מוצא את עצמו במרכזו של קרב משפטי אחר לגמרי – כשהפעם התובעים הם לקוחותיו לשעבר.

בתביעה חדשה שהוגשה לבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק במנהטן נטען כי קסוביץ ומשרדו גזלו לעצמם כ־6.4 מיליון דולר מתוך כספי פשרה חסויה שהושגה עבור 43 סטודנטים יהודים וישראלים שתבעו את אוניברסיטת קולומביה. לטענת התובעים, מדובר ביותר ממחצית מסכום הפשרה הכולל – וזאת בניגוד למצגים שניתנו להם בתחילת הדרך ובניגוד למה שהאמינו כאשר הצטרפו להליך המשפטי. קסוביץ מצדו דוחה מכל וכל את הטענות וטוען כי מדובר בתביעה מופרכת ורצופת שקרים.

בתביעה חדשה שהוגשה לבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק במנהטן נטען כי קסוביץ ומשרדו גזלו לעצמם כ־6.4 מיליון דולר מתוך כספי פשרה חסויה שהושגה עבור 43 סטודנטים יהודים וישראלים שתבעו את אוניברסיטת קולומביה.

כדי להבין את עוצמת הטלטלה צריך לחזור לשבועות שלאחר מתקפת הטרור של חמאס. אוניברסיטת קולומביה הפכה לאחד ממוקדי המחאה הבולטים בארצות הברית. מאהלים פרו־פלסטיניים, עימותים קולניים, חסימות כניסה לקמפוס והאשמות קשות באנטישמיות הפכו את האוניברסיטה לזירת עימות לאומית. סטודנטים יהודים וישראלים רבים טענו כי הנהלת האוניברסיטה הפקירה אותם ואפשרה סביבת לימודים עוינת ומפחידה. קסוביץ התייצב בראש המאבק המשפטי, הגיש תביעות מתוקשרות וזכה לשבחים רבים בקהילה היהודית ובתקשורת האמריקאית.

אחד מאותם סטודנטים היה מיילס רובין, בוגר קולומביה ומילואימניק לשעבר בצה"ל, שחבריו נרצחו במתקפת 7 באוקטובר. לדבריו, כאשר שמע לראשונה שקסוביץ ייצג את הקבוצה, הוא הרגיש שהגיע האדם הנכון. "חשבתי שהוא בא לעשות צדק", סיפר. "ראיתי בו מישהו שנכנס לתמונה כדי להגן עלינו". אלא שלטענתו, עם סיום ההליך הבין שהתמונה שונה לחלוטין. "לא היה לי מושג שהוא מרפד את הכיסים של עצמו בזמן שהוא מציג את עצמו כגיבור. הייתי בטוח שהוא נלחם בשבילנו, ובסוף הרגשתי שהפכנו לכלי משחק".

ליבת התביעה אינה עוסקת רק בגובה שכר הטרחה אלא גם באופן שבו, לטענת הסטודנטים, התנהל כל הליך הפשרה. על פי כתב התביעה, בתחילת הדרך נאמר להם כי שכר הטרחה של עורכי הדין ימומן על ידי גורם שלישי, ולכן הם לא יידרשו לשאת בעלויות. בהמשך, כך נטען, הוצגו להם מסמכי ויתור שעליהם התבקשו לחתום בתוך חמישה ימים בלבד – בעיצומה של חופשת חג המולד – מבלי שנמסר להם מה יהיה חלקו של כל אחד מהם בכספי הפשרה. רק לאחר שהחתימות הושלמו התברר להם, לטענתם, מהו הסכום שיקבל כל אחד.

על פי התביעה, הפיצויים האישיים נעו בין כ־34 אלף דולר לכ־300 אלף דולר, כאשר התובעים טוענים שמעולם לא קיבלו הסבר לשיטת החלוקה או לפערים הגדולים בין מקבלי הפיצויים. עוד נטען כי לאחר החתימה כבר לא הייתה להם אפשרות לערער על ההסכם או לסגת ממנו, אף שלדבריהם לא היו מודעים להשלכותיו המלאות.

חלק משמעותי נוסף בתביעה עוסק בהתחשבנות הכספית של משרד עורכי הדין. לטענת הסטודנטים, הם ביקשו שוב ושוב לקבל פירוט מלא של שעות העבודה ושל שכר הטרחה שנגבה, אולם נענו בסירוב. רק בשלב מאוחר יותר, כך נטען, הציג המשרד דוח מרוכז שלפיו הושקעו בתיק יותר מ־7,700 שעות עבודה משפטיות, כאשר קסוביץ עצמו חייב לפי תעריף של 2,500 דולר לשעה. לטענת התובעים, מדובר בחיובים מנופחים שאינם מתיישבים עם אופי ההליך, שהסתיים בפשרה עוד לפני שנכנס לשלבים מתקדמים של גילוי מסמכים או גביית עדויות.

מי שמובילה כעת את התביעה נגד קסוביץ היא עורכת הדין סוזן חנה לסק, ליטיגטורית ותיקה בתחום זכויות האזרח. לדבריה, לב התיק אינו רק גובה שכר הטרחה אלא שאלת חובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוחותיו. היא טוענת כי אם אכן יתברר שהלקוחות הוחתמו על ויתורים מבלי לדעת את תנאי הפשרה המלאים ומבלי לקבל גילוי מלא לגבי שכר הטרחה, מדובר בהתנהלות שבית המשפט יצטרך לבחון בקפדנות רבה.

גם נועה מילר, בוגר בית הספר לאדריכלות של קולומביה ואחד התובעים, מתאר תחושת בגידה עמוקה. לדבריו, הוא חתם על ייפוי הכוח מתוך אמונה שכל ההוצאות המשפטיות ימומנו על ידי גורם חיצוני. "רק בדיעבד הבנתי שהייתי כלי משחק", אמר. "לא הרגשתי שפעלו בשקיפות מולנו".

משרדו של קסוביץ דוחה כאמור את כל ההאשמות. בתגובה רשמית נמסר כי התביעה כוללת "מצגי שווא גסים" וכי הפשרה שהושגה מול אוניברסיטת קולומביה סיפקה לסטודנטים הישגים חסרי תקדים, בהם התחייבויות חדשות של האוניברסיטה להגברת ההגנה על סטודנטים יהודים וישראלים, מינוי ממונה ייעודי לאכיפת החקיקה הפדרלית נגד אפליה ואימוץ הגדרת האנטישמיות של הברית הבין־לאומית להנצחת זכר השואה. במשרד טוענים כי התובעים חתמו מרצונם על ההסכמים, קיבלו את ההטבות שנקבעו בהם וכעת מנסים לפתוח מחדש הליך שהסתיים כדין.

זו גם אינה הפעם הראשונה שבה קסוביץ ומשרדו נאלצים להתמודד עם ביקורת משפטית. בשנים האחרונות הוגשו נגדם הליכים אזרחיים נוספים, בהם תביעה של שותף לשעבר שטען להסתרת מידע פיננסי ותביעה של חברת ביטוח שטענה לרשלנות מקצועית ולחיובי יתר. קסוביץ הכחיש גם את אותן טענות, וחלק מההליכים עדיין מתנהלים.

מעבר לשאלה מי צודק, הפרשה מטלטלת במיוחד משום שהיא נוגעת לאחת הסוגיות הרגישות ביותר בארצות הברית מאז 7 באוקטובר – המאבק של סטודנטים יהודים וישראלים על ביטחונם ועל זכויותיהם בקמפוסים. אם יתברר שטענות התביעה נכונות, יהיה מדובר לא רק בסכסוך כספי אלא במכה קשה לאמון שנבנה בין נפגעי אנטישמיות לבין מי שהציגו את עצמם כמגיניהם. מנגד, אם בית המשפט ידחה את ההאשמות, עשוי קסוביץ לטעון כי מדובר בניסיון לפגוע במי שהוביל את אחד המאבקים המשפטיים המשמעותיים ביותר נגד אנטישמיות באקדמיה האמריקאית. עד אז, אחת הדמויות הבולטות ביותר במאבק הזה תיאלץ להגן – הפעם – על עצמה.