
מרטינס, המזוהה עם תנועת הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה, כבר עורר מחלוקת זמן קצר לאחר מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, כאשר הוביל את מועצת העיר ריצ'מונד לאשר החלטה שקראה להפסקת אש והאשימה את ישראל ב"טיהור אתני" וב"ענישה קולקטיבית". ההחלטה, שהתקבלה בזמן שהקהילה היהודית עדיין התמודדה עם ההלם מהטבח, הפכה את ריצ'מונד לאחת הערים הראשונות בארצות הברית שאימצו קו אנטי-ישראלי חריף ברמה המוניציפלית.

מרטינס תועד כשהוא חובש כובע אדום שעליו הופיע הכיתוב DD TT IDF – Death, Death To The IDF כלומר: "מוות, מוות לצה"ל". זו אינה סיסמה רשמית באנגלית אלא קיצור שנעשה בו שימוש בהפגנות פרו-פלסטיניות. לכן בתרגום לעברית נהוג לכתוב: "מוות, מוות לצה"ל" או בקיצור "מוות לצה"ל".
עבור רבים מתושבי העיר, ובעיקר בני הקהילה היהודית, זו הייתה נקודת מפנה. סטיבן לונדון, תושב ריצ'מונד שמשפחתו מתגוררת בישראל, סיפר כי מעולם לא התעניין בפוליטיקה המקומית עד שהחל לעקוב אחרי ישיבות מועצת העיר בעקבות אותה החלטה. גם במועצה לקשרי הקהילה היהודית של אזור מפרץ סן פרנסיסקו טענו כי לא מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל, אלא במסרים שהפכו את ישראל ואת תומכיה לשעירים לעזאזל.
הסערה החריפה עוד יותר באוגוסט 2025, כאשר מרטינס השתתף בכנס פרו-פלסטיני בדטרויט כשהוא חובש כובע שעליו הופיעו ראשי התיבות של הסיסמה "מוות, מוות לצה"ל". במהלך נאומו השווה את עצמו לפלסטינים ואף אמר כי אילו היה במקומם, "החלק שלא היה מסוגל לשאת עוד את ההתעללות היה חמאס". הדברים עוררו גינויים חריפים והעמיקו את הקרע בינו לבין הקהילה היהודית.
נקודת השבר הגיעה לאחר הפיגוע בחוף בונדיי שבסידני, שבו נפגעו גם יהודים. במקום לגנות את המתקפה, שיתף מרטינס ברשתות החברתיות פרסומים שטענו כי מדובר ב"מתקפת דגל כוזב" שיוחסה לישראל, ואף פרסם מסר שלפיו "שורש האנטישמיות הוא התנהגותם של ישראל והישראלים". במועצה לקשרי הקהילה היהודית הגדירו את הדברים כאנטישמיים, מסוכנים ובלתי מתקבלים על הדעת, וקראו לראשונה להתפטרותו.
לאחר הביקורת הסיר מרטינס את חשבון הלינקדאין שלו ופרסם התנצלות, שבה טען כי שיתף את הפרסומים מבלי לקרוא אותם לעומק. ההסבר לא שכנע את מבקריו, שטענו כי מדובר בניסיון להתחמק מאחריות על הפצת תכנים קיצוניים.
גם מבחינה פוליטית החל מרטינס לשלם מחיר. "הברית הפרוגרסיבית של ריצ'מונד", הקואליציה שסייעה להעלותו לשלטון, הודיעה כי בבחירות האחרונות היא תומכת דווקא במועמדת אחרת. עבור רבים בעיר, מדובר באיתות ברור שגם בעלי בריתו הוותיקים מבינים שהסערות החוזרות סביבו הפכו לנטל פוליטי.
הסיפור של ריצ'מונד אינו נתפס עוד כמקרה מקומי. עבור הקהילה הישראלית והיהודית בקליפורניה הוא הפך לדוגמה בולטת למאבק על הגבול שבין ביקורת על ישראל לבין רטוריקה אנטישמית. הפרשה מצטרפת לשורת אירועים נוספים ברחבי ארצות הברית, בהם עלייתם של פוליטיקאים מהשמאל הרדיקלי המזוהים עם עמדות אנטי-ישראליות חריפות, ובהם גם זוהראן ממדאני בניו יורק והמועמדת מלאט קירוס בקולורדו.
לצד התחושה כי השיח הציבורי משתנה, בקהילה היהודית מדגישים גם מסר אחר: יותר ויותר יהודים בוחרים שלא לשתוק. מבחינתם, הקרב על דמותה של ריצ'מונד אינו עוסק רק בעיר אחת בצפון קליפורניה, אלא בשאלה רחבה יותר – כיצד תיראה הפוליטיקה האמריקאית בשנים הקרובות, והאם תדע להציב גבול ברור כאשר ביקורת על ישראל גולשת להסתה נגד יהודים.