אף אחד לא בא לעזור: היהודים בקהילות הקטנות של אמריקה שמרגישים שנשכחו מול גל האנטישמיות

במשך שנים התמקד הדיון הציבורי באנטישמיות בארצות הברית בעיקר בערים הגדולות, שבהן מתגוררות הקהילות היהודיות הגדולות ביותר. אולם סקר חדש של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה חושף מציאות אחרת, שקטה הרבה יותר – ואולי גם מדאיגה יותר. אלפי יהודים המתגוררים בקהילות קטנות ברחבי המדינה מדווחים כי לצד העלייה באנטישמיות הם מתמודדים גם עם תחושה עמוקה של בדידות, מחסור בתמיכה וחוסר אמון בכך שמישהו יעמוד לצדם אם יהפכו למטרה.

הממצא הבולט ביותר בסקר הוא שלא קיימים הבדלים משמעותיים בשיעור החשיפה לאנטישמיות בין יהודים החיים בקהילות גדולות לבין אלה המתגוררים ביישובים קטנים. ההבדל האמיתי נעוץ בתחושת הביטחון. בעוד שבערים הגדולות נהנים היהודים בדרך כלל ממוסדות קהילתיים, ארגוני ביטחון, בתי כנסת רבים ורשת תמיכה ענפה, בקהילות הקטנות רבים חשים שהם מתמודדים כמעט לבדם עם המציאות החדשה.

מימי קרווץ, סמנכ"לית ההשפעה והצמיחה בפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, מתארת תחושה שחזרה שוב ושוב בשיחות עם משתתפי הסקר. לדבריה, יהודים בקהילות קטנות מספרים שהם מחפשים תמיכה, מבקשים לחזק את ההנהגה המקומית ומנסים ליצור קשרים עם קהילות אחרות, אך פעמים רבות מרגישים כאילו איש אינו רואה אותם. "הם מרגישים שהם לגמרי לבד", אמרה.

קהילת בית ישראל בג'קסון, מיסיסיפי, ב-16 בינואר 2025. יהודים בקהילות קטנות מספרים שהם מחפשים תמיכה, מבקשים לחזק את ההנהגה המקומית ומנסים ליצור קשרים עם קהילות אחרות, אך פעמים רבות מרגישים כאילו איש אינו רואה אותם 

על פי הגדרת הסקר, קהילה יהודית קטנה היא אזור שבו חיים פחות מ־5,000 יהודים ברדיוס של כחמישה קילומטרים. קהילות כאלה נפוצות במיוחד בדרום ארצות הברית, באזורי ספר, בעיירות קטנות ובפרברים המרוחקים מהמרכזים היהודיים הגדולים.

הנתונים מצביעים על פער משמעותי גם ביחס לאמון ברשויות. רק 39 אחוז מהמשיבים בקהילות הקטנות אמרו כי הם מאמינים שהמשטרה המקומית מתייחסת ברצינות לאירועים אנטישמיים. בקהילות הגדולות השיעור גבוה יותר ועומד על 47 אחוז. גם כאשר נשאלו אם הם מרגישים שהחששות שלהם זוכים להקשבה, התמונה הייתה מדאיגה: 58 אחוז מהיהודים בקהילות הקטנות השיבו כי הם מרגישים שהפחדים שלהם נדחים או אינם זוכים ליחס הראוי.

הפערים בולטים במיוחד בקרב מנהיגי הקהילות. רק 60 אחוז ממנהיגי הקהילות הקטנות דיווחו כי הם חשים בטוחים במוסדות יהודיים ובאירועים קהילתיים, לעומת 86 אחוז ממנהיגי הקהילות הגדולות. מדובר בפער של יותר מרבע מהמשיבים – נתון שממחיש עד כמה תחושת הפגיעוּת עמוקה דווקא במקומות שבהם קיימת פחות נוכחות יהודית.

למרות זאת, הסקר מציג גם נקודת אור. החוקרים גילו כי חוסר המעורבות בחיים היהודיים אינו נובע מאדישות או מהתרחקות מהזהות היהודית. להפך, רבים מהמשיבים סיפרו כי מאז מתקפת 7 באוקטובר גבר רצונם להתחבר לקהילה, להשתתף בפעילות יהודית ולהרגיש חלק ממסגרת תומכת. הבעיה, לדבריהם, היא שבאזורים שבהם הם חיים פשוט אין מספיק בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, ארגונים יהודיים או פעילויות זמינות.

הממצאים קיבלו משנה תוקף לאחר ניסיון ההצתה בבית הכנסת "בית ישראל" בג'קסון שבמדינת מיסיסיפי – בית הכנסת היחיד בעיר. האירוע המחיש עד כמה קהילות קטנות עלולות למצוא את עצמן מתמודדות עם איומים ביטחוניים כאשר אין להן כוח אדם קבוע, מערכות אבטחה מתקדמות או תקציבים שמהם נהנות הקהילות הגדולות.

מישל שיפר, מנכ"לית מכון גולדרינג־וולדנברג לחיים יהודיים בדרום ארצות הברית, מסבירה כי עבור קהילות קטנות האתגר אינו מסתכם רק באבטחה. לדבריה, רבות מהן מתקשות לגייס משאבים, אינן עומדות בתנאים לקבלת מענקי ביטחון ממשלתיים ופועלות מתוך מבנים ישנים שאינם מותאמים לאיומים של השנים האחרונות. לכן, היא אומרת, בניית קשרים עם המשטרה המקומית, הרשויות והקהילה הכללית חייבת להתחיל הרבה לפני שמתרחש אירוע אנטישמי.

לדבריה, אחת המסקנות המרכזיות שעלו בכנס מנהיגי הקהילות היהודיות בדרום הייתה שאין מקום להסתגרות. להפך, ככל שהקהילה היהודית תעמיק את קשריה עם סביבתה ותיצור יחסי אמון עם הרשויות המקומיות, כך יגדלו הסיכויים לקבל סיוע מהיר ויעיל כאשר יתרחש אירוע חמור.

עבור הקהילה הישראלית־אמריקאית בלוס אנג'לס ובעמק סן פרננדו, הנתונים ממחישים עד כמה מציאות החיים היהודית שונה מאזור לאזור בארצות הברית. תושבי אנסינו, טרזאנה, שרמן אוקס, וודלנד הילס וקלבסס נהנים ממאות מוסדות יהודיים, בתי כנסת, בתי ספר, ארגוני ביטחון ותשתית קהילתית מפותחת. עבור אלפי יהודים החיים בעיירות קטנות ובאזורים מרוחקים, כל אלה הם לעיתים בגדר חלום רחוק. הסקר החדש מזכיר כי דווקא בתקופה שבה האנטישמיות שוב מרימה ראש, האחריות ההדדית בין הקהילות היהודיות הופכת חשובה מאי פעם – משום שעבור רבים מהם, התחושה הקשה ביותר אינה הפחד עצמו, אלא ההרגשה שאין מי שישמע את זעקתם.