
האירוע צולם, תועד והופץ במהירות ברשתות החברתיות. בתוך שעות הפך בעל העסק, פרוויז מוחמדקולוב, לגיבור בעיני פעילים אנטי־ישראלים ולמטרה לביקורת חריפה מצד גורמים פרו־ישראליים. אולם בעוד הוויכוח הציבורי התמקד בתחילה בשאלה האם מותר לבעל עסק לגרש לקוח בשל עמדותיו הפוליטיות, החלו בימים שלאחר מכן להיחשף פרטים נוספים על האיש ועל פעילותו הציבורית.

לאחר שבעל בית הקפה "פואטיקה" סילק מהמקום את חבר הקונגרס הדמוקרטי דן גולדמן, גולשים ועיתונאים החלו לאתר פרסומים ישנים וקטעי וידאו שבהם יוחסו למוחמדקולוב התבטאויות חריפות במיוחד נגד ישראל. בין היתר נטען כי האשים את ישראל באחריות לפיגועי 11 בספטמבר, חגג מות חיילים ישראלים והשתמש בביטויים בוטים כלפי לקוחות שהתעמתו עמו.
העיתונאי ג'ון לוין פרסם סדרת פוסטים שבהם טען כי מוחמדקולוב ובית הקפה שבבעלותו חייבים למדינת ניו יורק קרוב ל־400 אלף דולר, רובם בגין מסי מכירה שלא שולמו. לפי המסמכים שעליהם הסתמך, החוב עומד על כ־397 אלף דולר. הטענות הללו זכו לתהודה רבה משום שהגיעו ימים ספורים לאחר שבעל העסק עצמו בחר להציג את גולדמן כדמות בלתי רצויה בשל עמדותיו הפוליטיות.
אלא שהסערה לא הסתיימה שם. גולשים ועיתונאים החלו לאתר פרסומים ישנים וקטעי וידאו שבהם יוחסו למוחמדקולוב התבטאויות חריפות במיוחד נגד ישראל. בין היתר נטען כי האשים את ישראל באחריות לפיגועי 11 בספטמבר, חגג מות חיילים ישראלים והשתמש בביטויים בוטים כלפי לקוחות שהתעמתו עמו. הטענות הללו עוררו זעזוע רב בקרב ארגונים יהודיים בניו יורק, במיוחד על רקע העלייה החדה במספר התקריות האנטישמיות בעיר מאז מתקפת 7 באוקטובר.
עבור רבים בקהילה היהודית, השאלה כבר אינה אם מותר לבעל עסק להביע עמדה פוליטית. אמריקה בנויה על חופש ביטוי, וגם בעלי עסקים נהנים ממנו. השאלה היא האם ההתנגדות לישראל הופכת בהדרגה למעטפת שבתוכה ניתן להשמיע אמירות שבעבר היו נחשבות אנטישמיות מובהקות. כאשר נבחר ציבור יהודי מגורש מבית קפה בשל תמיכתו בישראל, וכאשר בעל העסק מואשם בפרסום תכנים קיצוניים נגד המדינה היהודית, רבים רואים בכך סימן מדאיג הרבה יותר מאשר עוד ויכוח פוליטי.
לצד זאת, עלו גם טענות בנוגע להתנהלות העסק עצמו. לפי פרסומים שונים, מחלקת הבריאות של העיר ניו יורק רשמה לאורך השנים שורה של ליקויים בסניף בית הקפה בפארק פרוספקט וסט בברוקלין. אף שאין מדובר בתופעה חריגה לחלוטין בענף המסעדנות הניו־יורקי, מבקריו של מוחמדקולוב הציגו את הנתונים כחלק מתמונה רחבה יותר של התנהלות בעייתית.
הפרשה כולה מגיעה בעיתוי רגיש במיוחד. ניו יורק היא ביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל, ובמקביל הפכה בשנים האחרונות גם למעוז של האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. המאבק סביב ישראל אינו עוד ויכוח על מדיניות חוץ; הוא הפך למבחן זהות פוליטי ותרבותי. מועמדים, פעילים ובעלי עסקים נדרשים יותר ויותר לבחור צד, ולעיתים נדמה שאין עוד מקום לעמדות ביניים.
דן גולדמן עצמו רחוק מלהיות מזוהה עם הימין הישראלי. לאורך השנים הוא מתח ביקורת על ממשלות ישראל ואף תמך ביוזמות שלא תמיד זכו לאהדה בירושלים. אך עבור חלקים מהשמאל החדש, עצם התמיכה בזכות קיומה של ישראל או בסיוע האמריקאי לה הפכה לעילה מספקת לחרם פוליטי.
זו אולי הסיבה שהסיפור הזה זכה לתהודה כה גדולה. הוא אינו עוסק באמת בבית קפה אחד או בבעליו. הוא עוסק בשאלה רחבה הרבה יותר: האם התמיכה בישראל הופכת בניו יורק של 2026 לעמדה שמחירה החברתי והפוליטי הולך וגדל.
עבור יהודים רבים בעיר, התשובה לשאלה הזאת מדאיגה. הם רואים כיצד השיח האנטי־ישראלי הולך ומקצין, כיצד הגבולות בין ביקורת לגיטימית לבין עוינות כלפי יהודים מיטשטשים, וכיצד אנשים המזוהים עם ישראל מוצאים את עצמם לעיתים קרובות במוקד מתקפות אישיות וציבוריות.
הוויכוח סביב בית הקפה בברוקלין יחלוף כנראה בתוך ימים או שבועות. אולם התחושות שהוא עורר בקהילה היהודית יישארו זמן רב אחריו. משום שבעיני רבים, לא מדובר בעוד סערה תקשורתית חולפת. מדובר בעוד סימן לכך שהמאבק על מעמדה של ישראל בשיח האמריקאי נכנס לשלב חדש, חריף ומקוטב יותר מאי פעם.