
השופטת אמילי מארקס הסתמכה על החלטה של בית משפט פדרלי לערעורים, שקבע כי השימוש בגז חנקן עלול לגרום לאסיר סבל משמעותי לפני שיאבד את הכרתו. לפי השופטים, התהליך עשוי להימשך עד שלוש דקות - זמן שהוגדר כ"בלתי נסבל" לנוכח מה שעלול להתרחש במהלכו. בעקבות הקביעה הזאת פסקה מארקס כי שיטת ההוצאה להורג אינה עומדת בהגנות שמעניקה החוקה האמריקאית לאסירים נידונים למוות.
עם זאת, הפסיקה אינה מונעת מהמדינה לבצע את גזר הדין עצמו. מארקס הבהירה כי הצו חל רק על השימוש בגז חנקן במקרה של לי. באלבמה קיימות שתי שיטות הוצאה להורג נוספות המאושרות בחוק - זריקת רעל והכיסא החשמלי - והיא אף קבעה כי המדינה יכולה לעבור לשיטה המועדפת על לי, כיתת יורים.

ג'פרי לי בן ה-49 היה אמור להיות מוצא להורג בגז חנקן
משרדו של התובע הכללי של אלבמה, סטיב מרשל, כבר הודיע כי יערער על ההחלטה. במדינה ממשיכים לטעון כי השיטה חוקתית, והסוגיה צפויה להגיע בהמשך לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שמעולם לא פסל שיטת הוצאה להורג של מדינה כלשהי כבלתי חוקתית.
אלבמה החלה להשתמש בגז חנקן בינואר 2024, כאשר קנת' יוג'ין סמית' הפך לאדם הראשון בארצות הברית שהוצא להורג בשיטה זו. במסגרת ההליך מולבשת על פני האסיר מסכת נשימה, והאוויר הרגיל מוחלף בחנקן טהור עד למוות כתוצאה ממחסור בחמצן. עד היום בוצעו שמונה הוצאות להורג בשיטה הזאת - שבע באלבמה ואחת בלואיזיאנה.
מתנגדי עונש המוות בירכו על ההחלטה של השופטת. ברנרד הרקורט, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת קולומביה המייצג אסירים נוספים המערערים על חוקיות השיטה, אמר כי "שלוש דקות של חנק תוך שמירה על הכרה הן עינוי. אם זה לא מפר את החוקה, שום דבר לא מפר". גם הכומר ג'ף הוד, שליווה שתי הוצאות להורג באמצעות חנקן, הביע תקווה שהפסיקה תוביל להפסקת השימוש בשיטה ברחבי המדינה.
לי הורשע ברצח ג'ימי אליס ואיליין תומפסון במהלך שוד בית עבוט ב-1998. לפי התביעה, הוא נכנס למקום עם רובה מקוצר וירה למוות בבעל העסק ובעובדת. חבר המושבעים המליץ אז ברוב של 7 מול 5 לגזור עליו מאסר עולם, אך השופט בתיק ביטל את ההמלצה וגזר עליו עונש מוות. מאז שונה החוק באלבמה, וכיום שופטים אינם יכולים עוד להתעלם מהמלצת חבר המושבעים בתיקי עונש מוות.