
אלא שאז החלה להיספר קליפורניה.
כל מי שמכיר את מערכת הבחירות במדינה יודע שליל הבחירות הוא לעיתים רק יריית הפתיחה. עשרות אלפי מעטפות הצבעה המגיעות בדואר נספרות בימים שלאחר ההצבעה, ולעיתים הן משנות לחלוטין את התמונה. זה בדיוק מה שקרה הפעם.
בכל יום הלך והצטמצם הפער בין פראט לבין חברת מועצת העיר ניתיה ראמן. תחילה בשברירי אחוזים, אחר כך בנקודות שלמות. עד שלבאסוף, עם פרסום הספירה המעודכנת, הצליחה ראמן לעקוף אותו ולהבטיח את המקום השני. הפער היה זעום, אך משמעותי: מספיק כדי לשלוח אותה לסיבוב המכריע בנובמבר מול קארן באס.
עבור חלק גדול מתושבי לוס אנג'לס מדובר בעוד פרק בדרמה פוליטית מקומית. עבור הקהילה היהודית והישראלית בעיר, הסיפור מורכב יותר.

ראמן עצמה אינה מזוהה עם ארגונים אנטי-ישראליים, אך התמיכה שהיא מקבלת מחלקים בולטים של השמאל הפרוגרסיבי בעיר גורמת לכך שחלק מהבוחרים היהודים והישראלים עוקבים אחר הקמפיין שלה בדריכות.
ראמן, בת למהגרים מהודו ובוגרת אוניברסיטת הרווארד והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, הפכה בשנים האחרונות לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם האגף הפרוגרסיבי בפוליטיקה המקומית. היא בנתה את הקריירה הציבורית שלה סביב סוגיות של דיור בר-השגה, הגנה על שוכרים, מאבק בחוסר בית וצמצום פערים חברתיים.
תומכיה רואים בה קול רענן שמאתגר את מוקדי הכוח הוותיקים בעיר. מבקריה טוענים שהיא מייצגת תפיסת עולם אידיאולוגית שאינה תמיד מחוברת למציאות הביטחונית והכלכלית של לוס אנג'לס.
אבל הסוגיה שמעסיקה חלקים מהקהילה היהודית אינה קשורה דווקא לדיור או לתחבורה.
מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה, הפכה לוס אנג'לס לאחת הזירות המרכזיות בארצות הברית של המאבק הציבורי סביב ישראל. הפגנות ענק, מחאות בקמפוסים, עימותים במועצת העיר והחלטות פוליטיות שונות הפכו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לחלק בלתי נפרד מהשיח המקומי.
בתוך המציאות הזאת, חלק מהארגונים והפעילים שתומכים בראמן מזוהים גם עם עמדות ביקורתיות חריפות כלפי ישראל. חלקם השתתפו בהפגנות נגד ישראל, אחרים קראו להפסקת שיתופי פעולה עם גופים ישראליים או תמכו בהחלטות שעוררו ביקורת מצד הקהילה היהודית.
חשוב להדגיש כי ראמן עצמה אינה מזוהה עם ארגונים אנטי-ישראליים, אך התמיכה שהיא מקבלת מחלקים בולטים של השמאל הפרוגרסיבי בעיר גורמת לכך שחלק מהבוחרים היהודים והישראלים עוקבים אחר הקמפיין שלה בדריכות.
הנושא הזה מקבל משמעות מיוחדת על רקע ההתפתחויות האחרונות בניו יורק. ניצחונו המפתיע של זהראן ממדאני בפריימריז הדמוקרטיים לראשות העיר עורר דיון נרחב בקהילות יהודיות ברחבי ארצות הברית. ממדאני, שהרבה להשמיע ביקורת חריפה נגד ישראל ואף תמך ביוזמות שנויות במחלוקת מבחינת הקהילה היהודית, הפך עבור רבים לסמל לעלייתו של דור חדש בשמאל האמריקאי.
בלוס אנג'לס לא מדובר באותו סיפור, ולא נכון להשוות ישירות בין ראמן לממדאני. ובכל זאת, עבור חלק מהמצביעים היהודים, עצם האפשרות שמועמדת הנתמכת בידי גורמים פרוגרסיביים בולטים תתקרב ללשכת ראש העיר מעוררת שאלות דומות לגבי כיוונה העתידי של הפוליטיקה העירונית.
מן הצד השני ניצבת קארן באס. ראש העיר המכהנת אמנם ספגה ביקורת על התמודדותה עם משבר חסרי הבית, השריפות והניהול העירוני, אך היא נתפסת בעיני רבים כדמות ממסדית ומנוסה יותר, בעלת קשרים עמוקים בוושינגטון ובממסד הדמוקרטי.
הבחירות בנובמבר צפויות להיות מאבק בין שתי תפיסות עולם שונות מאוד. באס מייצגת ניסיון, יציבות ומערכת פוליטית ותיקה. ראמן מייצגת דור חדש של פוליטיקה פרוגרסיבית שמבקש לערער על הסדר הקיים.
באסופו של דבר, רוב תושבי לוס אנג'לס יכריעו את הבחירות על באסיס שאלות יומיומיות: פשיעה, דיור, יוקר מחיה, תחבורה וחסרי בית. אבל עבור חלק גדול מהקהילה היהודית והישראלית בעיר, מערכת הבחירות הזאת כוללת גם שאלה נוספת: כיצד תיראה מערכת היחסים בין הנהגת העיר לבין אחת הקהילות היהודיות הגדולות והמשפיעות בארצות הברית.
אם השבוע האחרון לימד משהו, הרי שהוא שלא כדאי להספיד מועמדים מוקדם מדי. לפני חמישה ימים בלבד ניתיה ראמן נחשבה למועמדת שנשארה מאחור. היום היא האדם הקרוב ביותר לקארן באס במירוץ לראשות העיר. ובנובמבר, אחת הערים החשובות באמריקה תצטרך לבחור לא רק ראש עיר חדש או ישן – אלא גם את הכיוון הפוליטי שאליו היא רוצה ללכת בשנים הבאות.