בדיוק בשנת ה-250 לאמריקה: ראש עיריית לוס אנג'לס ביטלה את מצעד יום העצמאות הוותיק ביותר בעמק סן פרננדו

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ההחלטה עוררה סערה מקומית והציתה גל ביקורת כלפי עיריית לוס אנג'לס וראש העיר קארן באס. עבור רבים מהתושבים, לא מדובר רק בביטול של אירוע חגיגי אלא במחיקת אחד מסמלי הזהות האחרונים של הקהילה.

המצעד, שנחשב לוותיק ביותר מסוגו בעמק סן פרננדו, היה הרבה יותר משיירת כלי רכב ודגלים. מדי שנה השתתפו בו ותיקי מלחמה, תנועות נוער, להקות מצעדים, רוכבי סוסים, ארגונים קהילתיים, בעלי עסקים מקומיים ונבחרי ציבור. עבור אלפי תושבים, היה זה היום שבו השכונה כולה יצאה לרחובות וחגגה יחד את ערכי הקהילה והפטריוטיות.

תושבים רבים טוענים כי ההחלטה משקפת סדרי עדיפויות פוליטיים שאינם מייצגים את הקהילה. הזעם גבר במיוחד בעקבות ההשוואה שעושים חלק מהתושבים בין ביטול המצעד לבין המשאבים שהשקיעה העיר בהתמודדות עם מחאות הקשורות לאכיפת חוקי ההגירה.

לידיה גרנט, נשיאת מועצת השכונה סאנלנד־טוג'ונגה, מתקשה להסתיר את כאבה. לדבריה, מדובר במסורת שליוותה את חייה מילדות. היא השתתפה במצעדים כילדה, הביאה אליהם את ילדיה, וקיוותה לראות גם את נכדיה חווים את אותה החוויה. כעת, לדבריה, השרשרת הבין־דורית הזאת נקטעה.

לטענת המארגנים, הביטול לא נבע מהיעדר רצון או מחוסר עניין ציבורי, אלא משילוב של עיכובים בירוקרטיים ועלויות שהלכו ותפחו. לדבריהם, במשך חודשים ניסו לקבל תשובות מעיריית לוס אנג'לס בנוגע לאישורים, להסדרי התנועה ולעלויות האבטחה. הזמן חלף, ההחלטות התעכבו, והקהילה איבדה את היכולת לגייס את הסכומים הדרושים לקיום האירוע.

על פי המארגנים, ההערכה הראשונית לעלויות סגירת הרחובות והסדרי התנועה עמדה על כ־15 אלף דולר. בהמשך תפח הסכום לכ־20 אלף דולר ואף יותר. בשלב זה כבר היה מאוחר מדי לגייס נותני חסות ותרומות בהיקף הנדרש.

אלא שהוויכוח חורג הרבה מעבר לשאלת התקציב. תושבים רבים טוענים כי ההחלטה משקפת סדרי עדיפויות פוליטיים שאינם מייצגים את הקהילה. הזעם גבר במיוחד בעקבות ההשוואה שעושים חלק מהתושבים בין ביטול המצעד לבין המשאבים שהשקיעה העיר בהתמודדות עם מחאות הקשורות לאכיפת חוקי ההגירה.

לטענתם, כאשר העיר נדרשה להקצות כוחות ומשאבים לאירועים פוליטיים ולמחאות, נמצא התקציב הדרוש. אולם כאשר מדובר באירוע קהילתי ותיק המאחד משפחות ותושבים מכל הגילים, לפתע לא ניתן היה למצוא את הסכום הנדרש. התחושה הזו, מוצדקת או לא, הפכה למוקד הכעס המרכזי בשכונה.

עבור רבים בסאנלנד־טוג'ונגה, הביטול הנוכחי הוא רק חלק מתהליך רחב יותר של אובדן. במהלך השנים האחרונות נעלמו בזה אחר זה אירועים מקומיים שהיו חלק בלתי נפרד מחיי הקהילה. פסטיבלים, ירידים וחגיגות מסורתיות בוטלו בשל עלויות הולכות וגדלות, רגולציה מחמירה וקושי בגיוס משאבים.

התוצאה היא תחושה גוברת של ניתוק בין התושבים לבין הרשויות העירוניות. רבים מרגישים כי קולם נשמע פחות וכי האירועים שהגדירו את אופייה של השכונה נדחקים הצידה לטובת סדר יום עירוני רחב יותר.

העיתוי רק מעצים את תחושת ההחמצה. שנת 2026 אמורה להיות שנה חגיגית במיוחד עבור ארצות הברית, עם ציון 250 שנים להכרזת העצמאות. ברחבי המדינה מתוכננים טקסים, אירועים ומצעדים גדולים. דווקא על רקע זה, ביטולו של מצעד מקומי שהתקיים ברציפות יותר מחמישה עשורים נתפס בעיני תושבים רבים כסמל צורב לשינוי שעוברת הקהילה.

ברביעי ביולי הקרוב הרחוב הראשי של סאנלנד־טוג'ונגה יהיה פתוח לתנועה רגילה. לא יהיו בו תזמורות, לא דגלים המתנופפים מעל עגלות מקושטות, ולא ילדים הממתינים נרגשים לצידי הדרך. עבור רבים מהתושבים, זו לא רק שנה ללא מצעד. זו הפעם הראשונה שבה מסורת של יותר מחצי מאה פשוט לא תהיה שם.