
התגובה האמריקאית הייתה מהירה וחריפה. הבית הלבן דחה את הפרסום מכל וכל, כינה את המסמך “המצאה מוחלטת” והזהיר כי אין להאמין לדיווחים שמפרסמת התקשורת שבשליטת המשטר האיראני. במקום להפוך לסימן של התקרבות להסכם, הפרסום מטהרן חשף את עומק הפער בין הצדדים: איראן מנסה לצייר תמונה של נסיגה אמריקאית והישג אסטרטגי, בעוד וושינגטון מבהירה כי שום מסגרת כזו לא אושרה.
בישיבת הקבינט שכינס בוושינגטון, הנשיא דונלד טראמפ נשמע תקיף אך זהיר. לדבריו, ארצות הברית עדיין אינה מרוצה ממצב המשא ומתן, והעסקה, אם תהיה, “חייבת להיות מושלמת”. טראמפ הבהיר כי לא יאפשר לאיראן לשלוט במצר הורמוז, אחד מנתיבי הסחר הימיים החשובים בעולם, ואמר כי המצר חייב להישאר פתוח לכל. כאשר נשאל אם רוסיה או סין עשויות לקבל לידיהן את מלאי האורניום המועשר של איראן, הוא דחה את הרעיון ואמר כי פתרון כזה אינו מעניק לו ביטחון.

בישיבת הקבינט שכינס בוושינגטון, הנשיא דונלד טראמפ נשמע תקיף אך זהיר. לדבריו, ארצות הברית עדיין אינה מרוצה ממצב המשא ומתן, והעסקה, אם תהיה, “חייבת להיות מושלמת”. טראמפ הבהיר כי לא יאפשר לאיראן לשלוט במצר הורמוז, אחד מנתיבי הסחר הימיים החשובים בעולם, ואמר כי המצר חייב להישאר פתוח לכל. כאשר נשאל אם רוסיה או סין עשויות לקבל לידיהן את מלאי האורניום המועשר של איראן, הוא דחה את הרעיון ואמר כי פתרון כזה אינו מעניק לו ביטחון.
שר החוץ מרקו רוביו ניסה לשדר מסר דיפלומטי יותר, אך גם הוא לא הסתיר את האיום שמרחף מעל השיחות. לדבריו, דיפלומטיה היא האפשרות המועדפת, אך אם היא תיכשל — לארצות הברית יש אפשרויות נוספות. מאחורי הניסוח הזה מסתתרת הדילמה המרכזית של וושינגטון: כיצד להגיע להסדר שיפתח את מצר הורמוז ויוריד את גובה הלהבות, בלי להעניק לאיראן ניצחון תודעתי ובלי להשאיר את תוכנית הגרעין מחוץ למשוואה.
וזו בדיוק הבעיה הגדולה בטיוטה האיראנית: לפי הפרסום, היא אינה מתייחסת כלל לליבת המשבר — תוכנית הגרעין של איראן ומלאי האורניום המועשר לרמה של 60 אחוז. עבור טהרן, הסכם שמסיר מצור, משחרר תנועה ימית ומרחיק כוחות אמריקאיים, בלי התחייבות ממשית בנושא הגרעין, הוא הישג אדיר. עבור מתנגדי ההסכם בוושינגטון ובירושלים, זהו תרחיש מסוכן: הפסקת אש שתיראה כמו רגיעה, אך בפועל תשאיר את האיום המרכזי על כנו.
בישראל עוקבים אחר ההתפתחויות בדאגה ובחשדנות. הרמטכ”ל אייל זמיר אמר בטקס קליטת מטוס תדלוק חדש מסוג קיי־סי־46 “גדעון” בבסיס נבטים כי “בניין הרשע של משטר האייתולות נסדק באופן ניכר”, והוסיף כי עתידו ויציבותו של המשטר לוטים בערפל. מפקד חיל האוויר, אלוף עומר טישלר, אמר כי המשטר האיראני, שהציב לעצמו יעד להשמיד את ישראל, פגש עוצמת אש שלא הכיר, לא צפה ולא הצליח לעצור.
במקביל, הזירה הלבנונית ממשיכה לאיים על כל ניסיון להגיע להסדר רחב. ישראל הגבירה את תקיפותיה נגד חיזבאללה, פגעה בעשרות מטרות והרחיבה את הלחץ הצבאי בדרום לבנון. מבחינת איראן, כל הסכם אמור לכלול הפסקת אש בכל הזירות, גם בלבנון. מבחינת ישראל, חופש הפעולה נגד חיזבאללה אינו קלף מיקוח אלא תנאי ביטחוני בסיסי. הפער הזה עלול להפוך כל טיוטה מדינית למסמך ריק מתוכן.
בסופו של דבר, הפרשה סביב “מזכר איסלאמאבאד” מלמדת שהצדדים אינם רק חלוקים על פרטים — הם מבקשים הסכמים שונים לחלוטין. איראן רוצה הקלות, נסיגת כוחות ושיקום מעמדה בלי לוותר באמת על נכסיה האסטרטגיים. ארצות הברית רוצה להרגיע את השווקים, לפתוח את מצר הורמוז ולמנוע הסלמה אזורית, אך בלי להיראות כמי שנכנעה לטהרן. ישראל דורשת טיפול עמוק בגרעין ובחיזבאללה, גם אם פירוש הדבר עיכוב או פיצוץ ההסכם.
טראמפ אמר שהעסקה חייבת להיות מושלמת. אחרי יום רביעי, השאלה כבר אינה אם יש טיוטה על השולחן — אלא אם יש בכלל עסקה ששני הצדדים מסוגלים לחתום עליה בלי למכור לציבור שלהם מציאות מדומה.