ניו יורק: חמש דקות של טרור - מאפיית בייגל כשרה בקווינס הותקפה והיהודים כבר הפסיקו להיות מופתעים
באחת בלילה הגיע גבר אל מאפייה יהודית־ישראלית בשכונת ג'מייקה אסטייטס שבקווינס, ובמשך דקות ארוכות ניפץ שולחנות, כיסאות וחלונות מול מצלמות האבטחה. המשטרה חוקרת חשד לפשע שנאה, אבל עבור תושבי השכונה הסיפור גדול הרבה יותר מעוד אירוע ונדליזם: זו עוד חוליה בגל אנטישמיות שמטלטל את ניו יורק מאז 7 באוקטובר. כשהסרטון הפך ויראלי, צעירים יהודים בעיר כבר לא שאלו "איך זה קרה" — אלא "למה שזה ייפסק".
האזינו לכתבה זו
ניו יורק: חמש דקות של טרור - מאפיית בייגל כשרה בקווינס הותקפה והיהודים כבר הפסיקו להיות מופתעים
25.05.2026 14:03
0:00 / 0:00
05.25.2026 14:03
סוכנויות הידיעות
בשעה אחת לפנות בוקר, בזמן שרוב תושבי קווינס ישנו, עצר גבר אלמוני מול מאפיית "בייגלס אנד קומפני" בשכונת ג'מייקה אסטייטס. הוא לא ניסה לפרוץ פנימה, לא ביקש כסף ולא חיפש מזון. במשך קרוב לחמש דקות הוא פשוט עמד מול העסק והחריב אותו בשיטתיות.
שלח
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
שלח
מצלמות האבטחה תיעדו כיצד הוא משליך כיסאות, שולחנות ועציצים לעבר חזית החנות, מנפץ את החלונות וזורע הרס מול הרחוב הריק. הסרטון הופץ במהירות ברשתות החברתיות על ידי הקהילה היהודית־בוכרית המקומית, ותוך שעות הפך לעוד תיעוד מצמרר של מציאות שיהודי ניו יורק מכירים היטב בשנתיים האחרונות.
החשוד נמלט מהמקום לפני שהמשטרה הגיעה, והחקירה עדיין נמשכת. במשטרת ניו יורק בודקים האם מדובר בפשע שנאה, אך עבור רבים בקהילה היהודית השאלה הזאת כמעט מיותרת. מבחינתם, כאשר עסק כשר המזוהה בגלוי עם ישראל מותקף באמצע הלילה — קשה לראות בכך צירוף מקרים.
מצלמות האבטחה תיעדו כיצד הוא משליך כיסאות, שולחנות ועציצים לעבר חזית החנות, מנפץ את החלונות וזורע הרס מול הרחוב הריק. הסרטון הופץ במהירות ברשתות החברתיות על ידי הקהילה היהודית־בוכרית המקומית, ותוך שעות הפך לעוד תיעוד מצמרר של מציאות שיהודי ניו יורק מכירים היטב בשנתיים האחרונות.
המאפייה שהותקפה אינה עסק אנונימי. "בייגלס אנד קומפני" נחשבת מוסד מוכר בשכונה היהודית־ישראלית של ג'מייקה אסטייטס, אזור שבו מתגוררות משפחות יהודיות ובוכריות זה עשרות שנים. על חזית החנות מתנוסס דגל ישראל, והיא מזוהה היטב עם הקהילה המקומית.
לכן, עבור תושבים רבים, יעד התקיפה היה ברור מראש.
צעירה יהודייה בת 18, שביקשה לשמור על עילום שם, סיפרה ל"ניו יורק פוסט" כי צפתה בסרטון ולא הופתעה באמת. "הייתי מזועזעת, אבל לא מופתעת", אמרה. "זה כבר מרגיש כמו עוד יום רגיל." לדבריה, התחושה בקרב צעירים יהודים בעיר השתנתה לחלוטין מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה בעזה. "יש הרבה יותר אנטישמיות עכשיו, ואני כבר לא מרגישה בטוחה ללכת לבד."
המשפט הזה אולי אומר יותר מכל נתון רשמי. כי מאחורי כל סרטון ויראלי, מאחורי כל חלון מנופץ וכל כתובת גרפיטי, מסתתרת תחושה שהפכה כמעט יומיומית בקרב יהודי ניו יורק: הפחד כבר איננו אירוע חריג — אלא מצב קבוע.
והמספרים אכן קשים. לפי נתוני משטרת ניו יורק, בחודש ינואר האחרון זינקו התקריות האנטישמיות בעיר ב־182 אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד. יותר ממחצית מפשעי השנאה שנרשמו בעיר בשלושת החודשים הראשונים של השנה כוונו נגד יהודים.
נכון, בחודשים האחרונים נרשמה ירידה מסוימת בנתונים הרשמיים. אבל בשכונות היהודיות של ברוקלין, קווינס ומנהטן רבים אומרים שהסטטיסטיקה כבר לא משנה את התחושה ברחוב. מבחינתם, השאלה כבר אינה האם יתרחש עוד אירוע — אלא מתי.
משה ספרן, מורה בקווינס ונשיא ארגון "המורים היהודים המאוחדים", תקף בחריפות את הרשויות בעקבות המקרה. לדבריו, "המתקפה הממוקדת הזו על עסק יהודי היא חלק מדפוס מדאיג של הטרדות ואיומים נגד הקהילה היהודית." הוא קרא לעירייה להציב אבטחה מוגברת סביב בתי כנסת, בתי ספר ועסקים יהודיים.
אבל מעבר לשאלת האבטחה, יש משהו סמלי במיוחד דווקא בתקיפה של מאפיית בייגל.
הבייגל אולי הפך עם השנים למאכל אמריקני פופולרי, אבל שורשיו נטועים עמוק בתרבות היהודית של מזרח אירופה. חנויות בייגל בניו יורק הן לא רק מקום לקנות ארוחת בוקר — הן חלק מהזיכרון הקולקטיבי של ההגירה היהודית לעיר. במשך יותר ממאה שנה הן סימלו השתלבות, הצלחה ובית.
ועכשיו, באחת בלילה, עמד אדם ברחוב ריק בקווינס וניפץ את הסמל הזה במשך דקות ארוכות מול המצלמות.
מאז אוקטובר 2023 חוות קהילות יהודיות ברחבי ארצות הברית גל גובר של איומים, הפחדות ותקיפות. בקמפוסים, ברשתות החברתיות, בהפגנות ובשכונות יהודיות — השיח הפוליטי סביב ישראל גלש שוב ושוב לעוינות כלפי יהודים עצמם.
בניו יורק, שבה חיים יותר יהודים מאשר בכל עיר אחרת בעולם מחוץ לישראל, המשמעות מורגשת כמעט בכל רובע. סטודנטים מדווחים על הטרדות, בתי כנסת מגבירים אבטחה, ועסקים יהודיים מוצאים את עצמם לפתע תחת איום.
אבל אולי הדבר המדאיג ביותר בסיפור הזה הוא לא עצם התקיפה — אלא התגובה אליה.
כשנערה יהודייה בת 18 אומרת על סרטון כזה "לא הופתעתי", זו כבר לא רק אנטישמיות. זו תחושה של קהילה שלמה שמתחילה להתרגל אליה.